מאז תחילת האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000, ישראל מטילה איסורים והגבלות חסרי תקדים בהיקפם ובמשכם על תנועת הפלסטינים בגדה. כתוצאה מכך, זכות היסוד שלהם לחופש תנועה, שמימושה היה ממילא מצומצם, הפכה לפריבילגיה הניתנת ונלקחת על-ידי ישראל כראות עיניה. יכולתם של פלסטינים לנוע בשטח הגדה היא כיום חריג שיש להצדיק אותו בפני הרשויות. כמעט כל נסיעה כרוכה באי-וודאות, בחיכוך עם חיילים, בהמתנה ממושכת ולעתים קרובות אף בעלויות גבוהות.
מדיניות ההפרדה הישראלית במרכז חברון הביאה לסגירה של לפחות 1,014 בתי עסק במרכז חברון בתקופת האינתיפאדה. לפחות 659 משפחות פלסטיניות נאלצו לנטוש את בתיהן. כך עולה מדו"ח משותף של בצלם והאגודה לזכויות האזרח בישראל.
מוסף שהפיץ בצלם, בעיצובו של דוד טרטקובר. נועד לספק לציבור הישראלי מידע אודות האחריות הישראלית לשמירה על זכויות האדם של תושבי עזה.
הדו"ח עוסק בפגיעה בזכויות האדם של עשרות אלפי העובדים הפלסטינים הנמצאים בישראל ללא היתר. הדו"ח מגולל את שורשיה של התופעה ומתעד עשרות מקרים בהם התעללו אנשי כוחות הביטחון בעובדים.
הדו"ח עוסק במדיניות ההקפאה שנוקטת ישראל בנושא איחוד משפחות פלסטיניות בשטחים, שיצרה מציאות חיים חדשה עבור עשרות אלפי משפחות פלסטיניות: בני זוג אינם יכולים לחיות יחד תחת קורת גג אחת; ילדים נאלצים לגדול ללא אחד מהוריהם; אנשים שמעמדם בשטחים לא הוסדר נמנעים מיציאה לחו"ל, גם כאשר הם נזקקים לטיפול רפואי, מחשש שייאסר עליהם לשוב; עשרות אלפי נשים זרות המתגוררות בשטחים, שאינן יכולות להסדיר את מעמדן, חיות כשסכנת הגירוש מרחפת מעל ראשיהן.
הדו"ח מתאר כיצד, בתכנון התוואי, גברו שיקולים של הרחבת התנחלויות והשתלטות על קרקעות על שיקולים ביטחוניים.
הדו"ח מתעד את ההפרה המתמשכת של זכויות האדם ושל המשפט הבינלאומי הכרוכה בהגבלות שישראל מטילה על תנועתם של אנשים וסחורות מרצועת עזה ואליה. ומתריע מפני מגמת ההתנערות של הממשלה מאחריותה לפלסטינים תושבי הרצועה בעידן שלאחר ההתנתקות.
הדו"ח עוסק באחד המרכיבים המרכזיים, אך המוכרים פחות, של מדיניות ישראל להגבלת תנועתם של הפלסטינים בשטחים: האיסור על נסיעתם של פלסטינים בכבישים מסוימים בגדה המערבית. משטר הכבישים האסורים הוא תופעה חמקמקה, בין השאר משום שכלליו מעולם לא נכתבו: לא בחקיקה של הכנסת, לא בהחלטה של הדרג המדיני, לא בצו צבאי, לא בהודעה לעיתונות, ואפילו לא בשלט אזהרה לפלסטינים המתריע מפני כניסה לכביש שנסיעתם בו מוגבלת או אסורה. קיומו של המשטר הוא פועל יוצא של הוראות הניתנות לחיילים בעל פה, וכן של כמה פרקטיקות שצה"ל מיישם בגדה המערבית מאז תחילת האינתיפאדה.
הקמת מכשול ההפרדה גרמה לפגיעה קשה בזכויות האדם של עשרות אלפי פלסטינים בגדה המערבית. בדו"ח זה עומד בצלם על הפגיעה ביכולתם של תושבי כפרים שנמצאים ממזרח למכשול, באזור שבין טול כרם לקלקיליה, לנוע בין מקום מגוריהם לאדמתם, ועל הפגיעה הנגזרת מכך בפרנסתם. התוואי הנוכחי של מכשול ההפרדה, הוא הגורם העיקרי להפרת זכויות האדם באזור. קביעת התוואי לא הסתמכה, כגרסת הממשלה, על שיקולים ביטחוניים בלבד. שיקולים נוספים, כמו הכללת התנחלויות ושטחים המיועדים להרחבתן בעתיד ממערב למכשול, השפיעו מאוד על ההחלטה. שיקולים כאלה אינם לגיטימיים ואינם יכולים להצדיק פגיעה בזכויות אדם.
הדו"ח מתאר את בידודו של הכפר שיח' סעד מירושלים ומהגדה המערבית, ואת הצפוי לתושביו אם ייבנה מכשול ההפרדה על פי התוואי המתוכנן. הכפר שיח' סעד בנוי ברצף אורבני מלא עם מזרח ירושלים.
משטר הכיבוש הישראלי כרוך ממהותו בהפרה שיטתית של זכויות האדם. בצלם פועל במטרה להביא לסיומו, מתוך הכרה שרק בדרך זו ניתן לממש עתיד בו זכויות האדם, דמוקרטיה, חירות ושוויון יובטחו לכל בני האדם – פלסטינים וישראלים – החיים בין הירדן לים.