דילוג לתוכן העיקרי
זאת ירושלים: גזל ואלימות באל-עיסאוויה
תפריט
מהשטח
נושאים

לקראת יום ירושלים, דו״ח חדש של בצלם חושף כרוניקה של גזל, התעמרות ואלימות יומיומית בשכונת אל-עיסאוויה

לקראת "יום ירושלים", שיצוין ביום חמישי הקרוב (21.5), דו"ח חדש של בצלם מתאר את מציאות החיים בשכונה המזרח ירושלמית אל-עיסאוויה, 53 שנים לאחר שסופחה לישראל. בשנה האחרונה השכונה היא מוקד של חיכוך קבוע ויומיומי בשל מבצע משטרתי שעיקרו התעמרות בתושבי השכונה. ואולם מבצע זה הוא רק חלק מהתמונה: בדו"ח "זאת ירושלים: גזל ואלימות באל-עיסאוויה" , מנתח בצלם את המדיניות שמיישמת ישראל בשכונה מאז סיפחה אותה לשטחה, מדיניות המושתתת על גזל קרקעות, הזנחה מכוונת, היעדר תכנון – ואלימות משטרתית, אשר מיושמת באופן קיצוני בשכונה זו.

לקראת "יום ירושלים", מפרסם היום בצלם דו"ח חדש הסוקר את המדיניות הישראלית שעיצבה את חייהם של כ-22,000 תושבי אל-עיסאוויה, והפכה את השכונה לאחת השכונות העניות והצפופות בעיר. הדו"ח "זאת ירושלים: גזל ואלימות באל-עיסאוויה", בוחן את קווי המתאר המרכזיים של מדיניות זו – גזל קרקעות שיטתי ואי-תכנון מכוון:

  • מאז 1967 גזלה ישראל באמצעים שונים כ-90% מאדמותיה של השכונה, שהשתרעו בעבר על-פני כ-10,000 דונם.
  • גזל האדמות הוא הסיבה המרכזית לעוניים של תושבי השכונה, שנמנע מהם לעשות שימוש מניב מאדמותיהם;
  • הקרקעות שנגזלו מנוצלות לצורכי הציבור היהודי;
  • כיום עומדים לרשות תושבי השכונה פחות מאלף דונם שרובם כבר בנויים, ואשר כלואים בין מוסדות ישראליים (בראשם האוניברסיטה העברית והדסה הר הצופים) ושכונות יהודיות;
  • עירית ירושלים לא הכינה עד היום תכנית מתאר הולמת לשכונה – כזו שתאפשר בנייה למגורים בהיתר, ותשקף את צרכי התושבים כולל שיקום תשתיות והקמת מבני ציבור. במקום זאת, התוכנית היחידה שאושרה לשכונה, בשנת 1991, נועדה בעיקר להגביל את אפשרויות הבנייה בשטחה;
  • עקב כך, כמחצית מהדירות בשכונה (כאלפיים דירות), נבנו ללא היתר, ומשפחות רבות חיות תחת איום מתמיד שבתיהן ייהרסו והן ייאלצו לשלם קנסות בסך מאות אלפי שקלים.

האלימות הממוסדת מתבטאת לא רק במדיניות הגזל ואי-התכנון אלא גם באופן ישיר יותר, באלימות משטרתית יומיומית: כבר למעלה משנה משטרת ירושלים מנהלת בשכונה מבצע התעמרות וענישה קולקטיבית בשכונה, שבמסגרתו נכנסים לוחמי יס"מ ומג"ב לאל-עיסאוויה ללא כל סיבה, כמעט מדי יום. שוטרי מג"ב ויס"מ, חמושים מכף רגל עד ראש ומלווים ברכבי טרנזיט, ג'יפים ורחפנים, יוצרים במכוון אירועי "חיכוך" שרירותיים ואלימים, המשבשים את שגרת החיים בשכונה ופוגעים קשות בתושבים: חסימה אקראית של רחובות מרכזיים ויצירת פקקי תנועה ארוכים, הפעלת הרמקולים בניידות וברכבי המשטרה בשעות הלילה המאוחרות, איום מתגרה בתושבים באמצעות כיוון נשק לעברם, בדיקות משפילות וחיפוש במכוניות ובתיקים (ובכלל זה חיפוש בתיקי תלמידי בתי הספר), התגרויות מילוליות, דרישה לסגור חנויות ללא סיבה וללא הצגת צו כלשהו, חיפוש בחנויות בליווי כלבים, פריצות לבתים ועריכת חיפושים ללא צו, מעצרי שווא של קטינים (חלקם באמצע הלילה) תוך פגיעה קשה בזכויותיהם ועוד. לפי הנהגת השכונה, מאז תחילת המבצע ועד ינואר 2020 נפצעו כ-300 מתושביה כתוצאה מפעולותיה האלימות של המשטרה, ועד לתחילת חודש מאי עצרה המשטרה כ-850 מתושבי השכונה, רובם קטינים.

אל-עיסאוויה היא רק דוגמא אחת, קיצונית במיוחד, למדיניות הישראלית במזרח ירושלים, במסגרתה נתפסות השכונות הפלסטיניות כחומר ביד היוצר-כובש הישראלי, העושה בתושביהן כרצונו. היחס לשכונות אלה מתמקד בשאיפתה של ישראל לגזול מתושביהן כמה שיותר ולבסס את שליטתה בשטחים נרחבים ככל האפשר – תוך הפגנת אדישות מוחלטת למציאות החיים הקשה שמדיניות זו כופה על התושבים, ובכלל זה שיעורי עוני קיצוניים, צפיפות מגורים בלתי נסבלת ויצירת כאוס תכנוני.

מציאות זו, שהיא תוצאה של מדיניות מתמשכת המגובה על-ידי כל ממשלות ישראל לדורותיהן מאז 1967, חושפת את סדרי העדיפויות של ישראל בחלק היחיד של הגדה המערבית אותה טרחה, לפחות עד כה, לספח באופן פורמלי: לא שוויון, לא זכויות ואפילו לא שירותים מוניציפליים מתקבלים על הדעת – אלא שימוש בכוחן של רשויות המדינה במטרה לקבע ולהעצים עוד ועוד את עליונותה של קבוצה אחת מתושבי העיר על אחרת.