דילוג לתוכן העיקרי
תכולת בית לאחר ההריסות באל-מונתר. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 11.11.19
תפריט
מהשטח
נושאים

סיכום 2019: עלייה במספר הבתים שישראל הרסה בהשוואה לשנים קודמות

בשנת 2019 הרסה ישראל מספר שיא של בתים במזרח ירושלים ומספר שיא מתוך מעשי הרס אלה בוצע בידי בעליהם; עלייה גם במספר הבתים שהרסה ישראל השנה בשאר הגדה בעילה של בנייה ללא רישיון ובמספר הבתים שנהרסו כצעד של ענישה.

מזרח ירושלים

בשנת 2019 הרסה ישראל 265 מבנים במזרח ירושלים.

לפי נתוני בצלם, ישראל הרסה במזרח ירושלים 169 יחידות דיור בשנת 2019, יותר מבכל שנה מאז 2004, אז החל בצלם לאסוף נתונים אלה. בעקבות ההריסה איבדו את ביתם 328 פלסטינים, בהם 182 קטינים. 42 מההריסות הללו בוצעו בפועל בידי בעלי הבתים עצמם, כדי להימנע מתשלום היטל של עשרות אלפי שקלים לעירייה עבור ביצוע ההריסה. זהו מספר ההריסות העצמיות הגבוה ביותר בשנה אחת מאז החל בצלם לאסוף נתונים אלו.

בנוסף, נהרסו השנה במזרח ירושלים 96 מבנים שלא שימשו למגורים, 13 מהם בידי בעליהם והשאר בידי העירייה.

הבנייה ללא היתרים במזרח העיר היא תוצאה ישירה של המדיניות הישראלית, המונעת מפלסטינים כמעט כל אפשרות לבנות כחוק ובכך אינה מותירה לתושבים כל ברירה אחרת. זאת, כחלק ממטרתה של ישראל להנציח בעיר עליונות דמוגרפית יהודית, בין השאר באמצעות הפיכת חייהם של תושביה הפלסטינים לבלתי נסבלים במטרה לגרום להם לעזוב את בתיהם, לכאורה מרצונם.

מתחילת שנת 2004 ועד לסוף שנת 2019 הרסה עיריית ירושלים 978 יחידות דיור במזרח העיר, והותירה 3,177 בני אדם ללא קורת גג, 1,704 מהם קטינים. בנוסף, מתחילת שנת 2012 – אז החל בצלם לאסוף נתונים אלה – ועד לסוף שנת 2019 הרסה עיריית ירושלים במזרח העיר לפחות 413 מבנים שלא למגורים.

 

הריסה עצמית בבית משפחת אבו חוסיין בסילוואן, 2.2.19. התמונה באדיבות המשפחה

הגדה המערבית

בשנת 2019 הרסה ישראל 256 מבנים בגדה המערבית.

לפי נתוני בצלם, ישראל הרסה בגדה המערבית 106 יחידות דיור בשנת 2019, מספר גבוה יותר מאשר בכל אחת מהשנים 2017 ו-2018. עקב ההריסות איבדו את ביתם 349 פלסטינים, בהם 160 קטינים.

בנוסף, הרס המנהל האזרחי בגדה 150 מבנים שלא שימשו למגורים בשנה זו.

מערכת התכנון הישראלית בגדה המערבית משמשת את המדינה כדי למנוע פיתוח פלסטיני וכדי לנשל פלסטינים מאדמותיהם. סיכוייו של פלסטיני לקבל היתר לבנייה – גם כאשר מדובר באדמתו הפרטית – הם אפסיים. בהיעדר כל אפשרות לקבל היתר ולבנות באופן חוקי, נאלצים פלסטינים לפתח את יישוביהם ולבנות את בתיהם ללא היתר. בכך נכפה עליהם לחיות תחת איום מתמיד שבתיהם ועסקיהם ייהרסו. מאחורי מדיניות זו של ישראל – שזוכה שוב ושוב לאישור בג"ץ – עומדת התפיסה שלפיה שטח הגדה המערבית נועד בראש ובראשונה לשרת צרכים ישראליים, כשצרכי הפלסטינים אינם נלקחים כלל בחשבון.

מאז שנת 2006, אז החל בצלם לאסוף נתונים אלה, ועד לסוף 2019, ישראל הרסה לפחות 1,525 יחידות דיור של פלסטינים בגדה המערבית. עקב ההריסות איבדו את ביתם לפחות 6,660 בני אדם, בהם לפחות 3,342 קטינים.

בקהילות שישראל אינה מכירה בהן ואשר חלק ניכר מהן נמצאות בסכנת גירוש, ישראל הורסת שוב ושוב את בתי התושבים. החל בשנת 2006 ועד סוף 2019 ישראל הרסה בקהילות כאלה יותר מפעם אחת את בתיהם של לפחות 1,069 פלסטינים, בהם 511 קטינים.

בנוסף, מתחילת שנת 2016 ועד סוף 2019 המנהל האזרחי הרס בגדה 779 מבנים שלא שימשו למגורים (לרבות גדרות, בורות מים, כבישים, מחסנים, מבנים חקלאיים, בתי עסק, מבני ציבור ועוד).

תכולת בית לאחר ההריסות באל-מונתר. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 11.11.19

הריסות עונשיות

בשנת 2019 הרס הצבא 14 יחידות דיור כאמצעי ענישה. כתוצאה מהריסות אלה איבדו את ביתם 36 בני אדם, בהם 15 קטינים. מדובר על עליה לעומת השנתיים הקודמות: בשנת 2018 הרסה ישראל תשע יחידות דיור כענישה, ובשנת 2017 – שבע.

מדיניות זו היא בלתי מוסרית ומהווה ענישה קולקטיבית, האסורה לפי כללי המשפט הבינלאומי. למרות זאת, שופטי בג"ץ דוחים שוב ושוב עתירות של פלסטינים נגד הריסת בתיהם, תוך שהם נוקטים בפרשנות בלתי סבירה להוראות המשפט הבינלאומי ומקבלים, בין השאר, את טענת המדינה כי מדובר במדיניות שמטרתה הרתעה ולא ענישה – על אף שטענה זו לא הוכחה מעולם.