דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

התנהגות מופקרת של כוחות הביטחון בעקבות הריגתו של רזיאל שבח: הריסת בית כשדייריו בתוכו, חיפוש משפיל בעירום בשלוש נשים ושיסוי כלבים בשלושה בני אדם

ב-9.1.18 נורה, ככל הנראה מרכב חולף, רזיאל שבח בסמוך לנקודת ההתנחלות חוות גלעד. מבצעי הפיגוע נמלטו מהמקום וכוחות הביטחון החלו בחיפושים אחריהם. ב-6.2.18 הרגו כוחות הביטחון את אחמד נסר ג'ראר, בן 26, שנחשד בביצוע הפיגוע והרסו את החדר בו הסתתר.

בחודש שחלף בין הפיגוע לבין הריגת ג'ראר, הרסו כוחות הביטחון ארבעה בתי מגורים בג'נין, באחד המקרים כאשר הדיירים עוד שהו בבית. בצלם תעד כניסה לשני בתים בכפרים באזור שבמהלכן שיסו כלב בשלושה אנשים. בשלוש נשים התבצע חיפוש משפיל בעירום. בכל המקרים החיילים נכנסו לבתים הפרטיים באמצע הלילה או לפנות בוקר.

עדויות המשפחות הפלסטיניות שחיילים וכלבים פלשו לבתיהן באישון לילה – תוך גרימת הרס, השפלה, טראומה ופציעה – מצביעות על התנהלות מופקרת ואלימה של כוחות הביטחון, תוך אדישות מוחלטת לכבודם, לשלמות גופם ולחייהם של התושבים, בהם ילדים קטנים. אנשי כוחות הביטחון שהיו חלק מפעולות אלו – בהם גם אלה שאישרו אותן – מודעים היטב לחסינות המוחלטת שהם נהנים ממנה ולהיותם של בני האדם שלבתיהם פלשו חסרי כל הגנה, גם לא בביתם שלהם. את המציאות הזו הם ניצלו עד תום.

18.1.18, ג'נין: הריגתו של אחמד איסמאעיל ג'ראר והריסת ארבע יחידות דיור

ב-17.1.18, בסביבות השעה 22:00, נכנסו שוטרי ימ"מ, חיילים ואנשי שב"כ לשכונת ואדי בורקין שבמערב ג'נין. הכוחות כיתרו את אחד הרחובות בו מתגוררת משפחת ג'ראר ובמקום החלו חילופי אש בין כוחות הביטחון לפלסטינים חמושים. במהלכם, נהרג אחמד איסמאעיל ג'ראר, תושב השכונה בן 30. בנוסף, נפצעו שני שוטרים – אחד באורח בינוני והשני באורח קל. בעימותים שהתפתחו במקום לאחר מכן, נפצעו מירי כוחות הביטחון שני תושבים, אחד באורח קשה.

במהלך השעות שבהן התנהלו חילופי האש קראו כוחות הביטחון לתושבים לצאת מבתיהם. בסביבות השעה 1:00 בלילה פתח איסמאעיל ג'ראר – בן 65, אביו של אחמד שנהרג – את דלת ביתו. להפתעתו, ראה חיילים עומדים בפתח ביתו, כשנשקם מכוון אליו, שהורו לו לצאת מביתו והסיעו אותו עם בני המשפחה לביתו של קרוב משפחתם רידא ג'ראר בו כבר שהו עוד קרובי משפחה. החיילים אזקו את ידיהם של כל הגברים (למעט איסמאעיל ג'ראר) וריכזו אותם בקומה הראשונה. את הנשים העלו החיילים לקומה השנייה.

Thumbnail
הריסות ביתו של איסמעיל ג'ראר. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 18.1.18

 

בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר החלו כוחות הביטחון להרוס את בתיהן של שתי משפחות אלה וכן בית נוסף בעת שהמשפחה שהתה עדיין בתוכו. בבית זה גרו עלי ונסים ג'ראר וארבעת ילדיהם, בגילאים שבע עד עשרים. כששמעו רעשים ויריות מבחוץ הם עברו לחדר של בתם הקטנה, המרוחק מהכניסה, ואולם אז החלו הדחפורים להרוס את ביתם. כך סיפרה נסים ג'ראר:

קצת אחרי השעה 3:00 שמענו קול של כלי רכב ודחפור שהתקרבו לבית שלנו. הדחפור התחיל להרוס את הבית שלנו מהצד המערבי. בעלי, אני והילדים צעקנו מפחד שהבית ייהרס עלינו. הרגשנו את הרעידות באדמה ושמענו רעשים שנגרמו מנפילת חלקים מהבית. נעמדנו במטבח מבולבלים ומפוחדים והילדים שלנו בכו מרוב פחד. הרעש של הריסת הבית התגבר.

החלטנו להסתכן ולצאת מהצד המזרחי של הבית לביתו של אחיו של בעלי, וליד ג'ראר, שנמצא במרחק של כ-25-20 מטרים מהבית שלנו. ידענו שנמות מתחת להריסות אם נישאר בתוך הבית אבל גם פחדנו שהחיילים יירו בנו ברגע שנצא מהבית. ביקשתי מבעלי ומהילדים להתפלל לפני שיצאנו ושיאמרו את הפסוק "אין אלוהים מלבדו". יצאתי מביתי מבלי לשים את החיג'אב שלי כדי לכסות את ראשי. הייתי רק עם בגדי השינה.

החיילים שעמדו בחצר הבית של וליד כיוונו את כלי הנשק שלהם עם כוונות הלייזר כדי להאיר אותנו ואת הפנים שלנו. בעלי פנה לחיילים ושאל אותם "למה אתם הורסים את הבית שלי?". אחד החיילים ענה לו: "שקט, שקט". שאלתי את החיילים אם אנחנו יכולים להיכנס לבית של וליד והם אמרו שכן. וליד היה בבית, ועל הגג שלו היו חיילים. נשארנו שם עד שעות הבוקר.

הריסות ביתם של עלי ונסים ג'ראר. צילום: עבד אל-כרים סעדי, 18.1.18, בצלם.
הריסות ביתם של עלי ונסים ג'ראר. צילום: עבד אל-כרים, בצלם, 18.1.18

 

ארבע יחידו הדיור נהרסו באמצעות דחפורים וירי של שני טילים לעבר אחד מהבתים. בבתים גרו 16 אנשים, בהם שלושה קטינים.

3.2.18 וה-8.2.18, העיירה בירקין: שיסוי כלב וחיפוש בערום

ב-3.2.18, בסביבות השעה 6:00 בבוקר, הגיעו עשרות חיילים לעיירה בירקין שבאזור ג'נין. החיילים הקיפו את ביתם של מברוכ (בן 40) ואינאס (בת 37) ג'ראר, שהתעוררו מרעש של פיצוץ חזק – ככל הנראה פיצוץ של דלת הכניסה לבניין – ומקולות רימוני הלם. הם מיהרו להביא למיטתם את שני ילדיהם, בני שלוש ותשע, ולאחר כמה דקות פוצצו החיילים את דלת הכניסה לקומה השנייה שבה הם גרים. לאחר הפיצוץ נכנס לחדר השינה שלהם כלב, תפס בחוזקה את מברוכ ג'ראר בכתפו השמאלית והפיל אותו על הקרקע. אינאס ניסתה, ללא הצלחה, לחלצו משיני הכלב. שני הילדים, שצרחו ובכו מפחד, התחבאו מאחורי המיטה. כך תיארה אינאס את מה שאירע לאחר מכן בעדות שמסרה ב-4.2.18 לבצלם:

Thumbnail
אינאס ג'ראר

רצתי לדלת כדי לקרוא לעזרה ואז ראיתי שחיילים עומדים על המדרגות המובילות לדירה שלנו. החיילים צעקו עליי בערבית שאוציא את כל מי שנמצא בתוך הבית. אחד החיילים אמר לי שאוציא את אחמד ג'ראר המבוקש מהבית. שיצילו את בעלי מהכלב, אבל הם לא עשו כלום ורק עמדו שם[…] הילדים השתינו במכנסיים. הם לא היו מסוגלים לעמוד על הרגליים מרוב פחד.

מברוכ ג'ראר תיאר את שעבר עליו לאחר שהחיילים הורידו אותו במדרגות בעדות שמסר ב-14.2.18 לתחקירן השטח עבד אל-כרים סעדי:

Thumbnail
מברוכ ג'ראר

אחד החיילים חילץ אותי מהשיניים של הכלב בסוף המדרגות, לאחר שחתך את החולצה שלי במספריים. הוא הרחיק ממני את הכלב. לאחר מכן הגיע חייל אחר ונתן לי שני אגרופים באף. החיילים הכניסו אותי לאחד החדרים שבקומה הראשונה בבית. כל הזמן הזה דיממתי מזרוע שמאל ומהאף. אז הגיע קצין בכיר, היה נראה לי שהוא הופתע כשראה מה הכלב עשה לי. הוא צילם את היד שלי בטלפון הסלולארי שלו והורה לחיילים שכבר כבלו את ידיי לאחור לשחרר אותן. הוא דיבר אל החיילים בעברית שאני מבין קצת.

רק לאחר כשעתיים וחצי, העבירו החיילים את מברוכ ג'ראר לבית החולים בעפולה. שם אזקו את רגליו למיטה ושני חיילים עמדו בפתח הדלת. כשבוע לאחר מכן, ב-11.2.18, הורידו ממנו החיילים את האזיקים והודיעו לו שהוא משוחרר בלא כלום. ב-13.2.18 הוא הועבר להמשך טיפול בבית החולים רפידיא בשכם.

Thumbnail
מברוכ ג'ראר בבית החולים רפידיא בשכם. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 14.2.18

 

Thumbnail
דלת הבית

ב-8.2.18, בעת שמברוכ ג'ראר היה עדיין מאושפז בבית החולים בעפולה, הגיעו כעשרים חיילים לביתו בסביבות השעה 3:00 בבוקר. באותה עת היו בבית אינאס ג'ראר עם חמותה, חורייה בת ה-75, ובת חמותה, דלאל בת ה-50, שהיא אילמת ובעלת תסמונת דאון. שתיהן שהו בביתה כדי לסייע לה להתמודד עם שאירע. ילדיה שהו מאז האירוע בביתה של אישתו הראשונה של מברוכ.

החיילים פרצו את דלת הקומה הראשונה ועלו מיד לקומה השנייה. אינאס ג'ראר פתחה להם את הדלת והם נכנסו לסלון ושאלו אם יש גבר בדירה. הם שאלו את אינאס אם יש ברשותה כסף ואמרו לה שאם כן – אז הוא שייך לחמאס ולכן הם צריכים להחרים אותו. היא אמרה להם שאין ואז החיילים ערכו חיפוש בבית. לאחר שלא  צאו דבר, הם הורו לאינאס להיכנס לחדר השינה כדי שחיילת תעשה עליה חיפוש. בתוך החדר דרשה ממנה החיילת להתפשט ולהישאר עירומה ולאחר מכן ערכה חיפוש דומה גם על שתי הנשים האחרות שהיו בבית. 

כך מסרה אינאס ג'ראר ב-8.2.18 בעדות שמסרה לתחקירן השטח עבד אל- כרים סעדי:

החיילת דרשה ממני להוריד את כל הבגדים שלי. עשיתי מה שהיא אמרה, חשבתי שהיא רוצה לבצע חיפוש באמצעות מגנומטר. להפתעתי החיילת התעקשה שאוריד גם את ההלבשה התחתונה. לאחר שהורדתי אותם, היא בדקה את הבגדים שהורדתי ואז, כשאני ערומה, היא הורתה לי להסתובב. הרגשתי מושפלת ושבורה. איחלתי לעצמי מוות כדי שלא אצטרך לחוות עוד את הרגעים האלה. אז החיילת אמרה לי לכרוע. נשארתי כך למשך שתיים-שלוש דקות שהיו הארוכות בחיי. רק אחרי זה היא אמרה לי שאני יכולה להתלבש. לדעתי לחיילת הזו אין שום חוש מוסרי או אנושי.

כך תיארה חורייה ג'ראר את שאירע לאחר שאינאס יצאה מחדרה עם החיילת בעדות שמסרה לבצלם ב-13.2.18:

Thumbnail
חורייה ג'ראר

אינאס והחיילת נכנסו לחדר שלנו. החיילת אמרה לי שהיא רוצה לבצע בנו חיפוש גופני. התחלתי לבכות ואמרתי לה: "מה את רוצה ממני? אני לא מסוגלת לזוז ואני קשישה, תתביישו לכם". אינאס והחיילת עזרו לי להוריד את הבגדים, בזמן שישבתי על המיטה. הרגשתי חסרת אונים ועצב עמוק בגלל המעשים שהחיילת עשתה לי. בכיתי כל הזמן, איך קורה שחיילת צעירה מאלצת קשישה כמוני להוריד את הבגדים ככה ולחשוף את עצמי מולה בדרך כזו? אחר כך החיילת הורתה לאינאס לעזור לה להפשיט גם את דלאל. אינאס עזרה לה להפשיט אותה והחיילת ביצעה גם בה את החיפוש. לא הפסקתי לבכות.

3.2.18, הכפר אל-כפיר: שיסוי כלב

Thumbnail
​ נור א-דין עוואד

ב-3.2.18, בסביבות השעה 4:00 בבוקר, הגיעו כוחות הביטחון לביתם של נור א-דין עוואד, בן 48 וסמאהר, בת 42, הורים לארבעה. החיילים פרצו את דלת הבית, וכשסמאהר התעוררה מהרעשים וראתה כלב בחדר השינה. היא צעקה ובעלה נור א-דין התעורר ומיד קפץ מהמיטה לכיוון הכלב במטרה להוציאו מהחדר. חיילים עמדו בפתח דלת חדר השינה שלהם, אך לא עשו דבר והכלב נשך את נור א-דין בידו הימנית. החיילים הורו לבני המשפחה לא לצאת מהבית ולאחר כמה דקות עזבו. כמה דקות לאחר מכן, שמעו בני המשפחה דפיקות בדלת האחורית של ביתם.
 

כך תיארה סמאהר עוואד את שהתרחש לאחר מכן בעדות שמסרה ב-4.2.18 לבצלם:

Thumbnail
סמאהר עוואד

החזקתי את הבן שלי, כרם, בן השנתיים, שבכה ונצמד לחזה שלי. פתחתי את הדלת שעליה דפקו החיילים, וכלב תקף אותי וקפץ על החזה שלי. כרם נפל מהידיים שלי. ניסיתי להרחיק את הכלב לאחר שנשך אותי בחזה. הצלחתי להרחיק אותו אבל אז הוא תפס אותי בירך שמאל. הצלחתי בכל הכוח שלי להרחיק אותו. החיילים עמדו, הסתכלו ולא עשו דבר. כל הזמן הזה בעלי התחנן בפני החיילים שייקחו את הכלב. אחד החיילים דיבר עם הכלב בעברית ואז הכלב תפס אותי בזרוע שמאל לכמה דקות, עד שהגיע חייל. ירד לי דם מהיד. בעלי ביקש מהם שיטפלו לי ביד אבל הם לא התייחסו אליו.