דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

שמעתי אותו דורך את הנשק, והרגשתי את הנשק נוגע בראש שלי. הייתי בטוח שיהרוג אותי: הרג והתעללות בהפגנה השבועית בא-נבי סאלח

צלף ירה למוות בסבאא עובייד, צעיר בן 22 שלא סיכן איש במהלך ההפגנה השבועית בא-נבי סאלח; מאוחר יותר הורידו חיילים מאמבולנס את בראא כנעאן בן ה-19, שליווה פצוע אחר, והתעללו בו במשך כשבע שעות



ביום שישי, 12.5.17, בשעה 14:15, במהלך ההפגנה השבועית בכפר א-נבי סאלח, ירה צלף צבאי כדור חי מסוג "טוטו" (קליע בקוטר 0.22 אינץ') במותנו של סבאא עובייד, תושב סלפית בן 22, והרג אותו.

 בסביבות השעה 13:00, יצאו כמאה מפגינים – פלסטינים תושבי הכפר א-נבי סאלח וכפרים סמוכים, אזרחים ישראלים ואזרחים זרים – לכיוון השער הצבאי שבכניסה המזרחית לכפר. קבוצה של שוטרי מג"ב וחיילים חסמה את התקדמות התהלוכה הלא אלימה לפני שהגיעה ליציאה וזרקה עליה רימוני הלם.

במוקד ההפגנה השני התפתחו עימותים קלים בין קבוצת הצעירים לבין חיילים ושוטרי מג"ב שהתקדמו לעברה, כאשר הצעירים מיידים אבנים ואנשי כוחות הביטחון יורים עליהם רימוני גז מדמיע, כדורי "גומי" וכדורי ספוג. מירי זה נפצעו שני צעירים שיידו אבנים: אחד נפגע מכדור ספוג בראשו ואחד מירי כדור "גומי" בירך.

 מספר מפגינים שמעו את מפקד כוח מג"ב, שעמד במוקד הראשי של ההפגנה, מורה לשני צלפים חמושים ברובי "רוגר" להתקדם לכיוון מיידי האבנים ולירות. זאת, למרות ש-10-15 הצעירים זרקו אבנים או יידו אותן בעזרת קלע, ממרחק של לפחות כמאה מטרים מאנשי כוחות הביטחון. שלושה חיילים, בהם צלף, נעמדו מאחורי קירותיו של בית בנוי למחצה על מורדותיה המזרחיים של הגבעה, כשהצלף יורה מדי פעם כדורים חיים (כדורי "טוטו" בקוטר 0.22 אינץ') לעבר מיידי האבנים, שהסתתרו מאחורי חורבות של בית הרוס במרחק של כמאה מטרים משם.

בסביבות השעה 14:15 התקדם עובייד ויידה מספר אבנים לעבר החיילים שהיו במרחק של כשמונים מטרים ממנו, כשהוא משתמש בטראסה כמחסה. הוא יידה אבן אחרונה, הסתובב וניסה לברוח ואז ירה בו הצלף כדור "טוטו" שפגע במותנו. בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-13.5.17, תיאר צ.פ., תושב קראוות בני זיד, בן 22, שעמד מאחורי הבית ההרוס, את הרגעים שאחר הירי:

אחרי שסבאא זרק אבן כשהוא מתכופף, הוא ניסה לברוח חזרה לכיוון שלנו ואז נורה עליו כדור שפגע בו תוך כדי שהוא הסתובב. לא שמעתי את הקול של הירי, אבל הבנתי שהוא נפצע כי הוא שם את היד על המותן שלו. הוא רץ לכיוון שלנו, כעשרים-שלושים מטרים, עד שהגיע אלינו ונפל על הקרקע. הגעתי אליו יחד עם עוד צעיר מסלפית ופעיל יהודי בשם יונתן. אחרי שהרמתי את החולצה שלו ראיתי חור קטן, בקוטר של סיגריה, כמעט סגור, שדימם מעט. היה כתם על החולצה שלו מצד שמאל. הרגשתי שהוא נושם את נשימותיו האחרונות. הרמנו אותו, ארבעה או חמישה אנשים. כל הדרך דיברנו אליו ואמרנו לו: דבר יא סבאא. אמרתי לו: אם אתה שומע אותי תלחץ על היד שלי, והוא לחץ. הבאנו אותו למרחק של כמאה מטרים מהכביש. עמד שם אמבולנס. מסרנו אותו לצוות האמבולנס ששם אותו על אלונקה. ביקשתי מסבאא שוב ללחוץ על היד שלי אבל הוא לא לחץ כמו קודם.

עובייד פונה באמבולנס לבית החולים בסלפית והגיע למחלקת הטיפול הנמרץ בה נקבע מותו כעבור שלושים דקות. לאחר פינויו של עובייד נמשכו העימותים בכפר עוד כשעה. חיילים מהכוח שהרג קודם לכן את עובייד ירו כדורי "גומי" לעבר צעירים שיידו אבנים ואחד הצלפים נערך שוב לירות כדורי "טוטו" לעברם, אך לא ירה בסופו של דבר.

סבאא עובייד מפונה לאחר הירי. צילום: מיקי קרצמן (אקטיבסטילס)
סבאא עובייד מפונה לאחר הירי. צילום: מיקי קרצמן (אקטיבסטילס)

בסביבות השעה 14:15, נפגע אחד המפגינים בראשו מאבן שיידה מפגין אחר. הוא פונה באמבולנס, כשקרוב משפחתו, בראא כנעאן, בן 19, תושב בית רימא, מלווה אותו. סמוך ליציאה המזרחית מהכפר, עיכבו את האמבולנס כעשרה חיילים, ערכו בו חיפוש וצילמו את הצעיר הפצוע. החיילים הורו לכנעאן לרדת מהאמבולנס, ובחיפוש שערכו עליו גילו בכיסו קלע. הם אזקו את ידיו מאחורי גבו באזיקי פלסטיק, הובילו אותו למרחק של כמאה מטרים, סמוך למגדל התצפית, כיסו את עיניו והעלו אותו לג'יפ. לפי עדותו, לאחר כעשר דקות נסיעה הורידו אותו החיילים והכניסו אותו לחדר במקום לא ידוע.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-14.5.17 סיפר כנעאן כי במהלך החזקתו בידי החיילים, הם היכו אותו בפניו ובחזהו, לעגו לו וירקו עליו. כנעאן הוכרח לשבת על כיסא ללא משענת, ובכל פעם שרצה להטות את ראשו קדימה בגלל עייפותו, החיילים מנעו זאת ממנו. כשביקש לשתות, הצמיד אחד החיילים את פיו לבקבוק המים, עד שהרגיש שהוא נחנק מרוב מים שבלע.

לאחר מספר שעות הועבר כנעאן לחדר אחר, שם הושיבו אותו על כיסא אך שוב לא אפשרו לו להשעין את ראשו ולנוח – בכל פעם שניסה להשעין את ראשו על הקיר חייל בעט בכיסאו כדי שיתיישר. כשביקש ללכת לשירותים הוציאו אותו החיילים החוצה, ובזמן שעשה את צרכיו דחף אותו אחד מהם והשתן ניתז על בגדיו. לאחר שהוחזר הוצא שוב והובל החוצה. בעדותו לבצלם סיפר:

אחר כך נכנסה קבוצה של חיילים, לפי הקולות ששמעתי הם היו שלושה. הם לקחו אותי החוצה, לדעתי למטע זיתים – בגלל המגע של גופי עם הענפים. בזמן שהם הובילו אותי הם קיללו אותי ואת אמא שלי בביטויי גנאי מעליבים. אחד מהם הידק מאחור את כיסוי העיניים שלי, והורה לי לומר "אני חבר של החיילים", ואני חזרתי אחריו. בכל פעם שהפסקתי, הוא היה מצווה עלי שוב לומר "אני חבר של החיילים".

הם הוליכו אותי הרבה זמן. הרגשתי שאני הולך בדרך חתחתים או קוצים. הם הפילו אותי לארץ, הרימו אותי והכו וקללו אותי. הם המשיכו ככה בלי הפסקה. פחדתי מאוד שהם מובילים אותי למקום מרוחק כדי לרצוח אותי כך שאף אחד לא ימצא אותי. בשלב מסוים הם עצרו. חייל אחד אמר לי: "אתה מחבל גדול. אני עומד לירות בך". שמעתי שהוא דורך את הנשק, ואז הרגשתי את הנשק נוגע בראש שלי. הייתי בטוח שהוא יהרוג אותי.

כנעאן סיפר בעדותו כי לאחר מכן הכו אותו החיילים שוב, כיסו את רגליו בעפר ואחר כך הסירו את העפר. לאחר מכן לקחו אותו החיילים לאוהל, הושיבו אותו על הרצפה, הסירו לו את כיסוי העיניים ואז אילצו אותו לומר "מוחמד חזיר" ו"מוחמד כלב", והתחילו לגזור מעט את שיערו במספריים במספר נקודות. בסופו של דבר חתכו החיילים את האזיקונים שעל ידיו, החזירו לו את תעודת הזהות והטלפון שלו והורו לו ללכת הביתה. בעדותו תיאר את מה שאירע לאחר מכן:

הם השאירו אותי עם אחד החיילים. הוא שאל אותי: "אתה מכיר את הדרך לנבי סאלח?". עניתי שלא. הוא אמר לי: "אני אסיע אותך באוטו הפרטי שלי, מה דעתך?", וצעק עלי: "יאללה לך הביתה. אבל יש שם יהודים. אם תיתקל בהם בדרך חזרה, יתנו לך עוד מכות. אבל אתה לך לנבי סאלח, וספר להם מה קרה לך". הוא נתן לי שתי בעיטות בישבן.

אביו ואחיו של כנעאן הסיעו אותו לבית חולים בסלפית, שם טופל ואובחן כסובל מחבלות בפלג הגוף העליון, בראש, בגב, בברך שמאל ובגפיים העליונות. כנעאן אושפז למשך יום וחצי ושוחרר ב-14.5.17 בבוקר.

הירי הקטלני הלא מוצדק והבלתי חוקי, וההתעללות הקשה המתוארים לעיל לא התרחשו בחלל ריק. עובייד נהרג מירי כדור "טוטו", שהוא סוג של תחמושת חיה, שכללי הפתיחה באש מגבילים את השימוש בה רק למקרים שבהם נשקפת סכנת חיים ובהיעדר ברירה אחרת. אולם, ירי אש חיה – "טוטו" או אחרת – במפגינים שאינם מסכנים את חיי החיילים הוא כבר דבר שבשגרה. מאז ינואר 2015 נהרגו 42 פלסטינים מירי חי במהלך הפגנות ואירועים של יידוי אבנים, מתוכם שבעה, כולל עובייד, מירי "טוטו", ומאות נוספים נפצעו, חלקם באופן קשה.

הירי בעובייד וההתנהלות הברוטלית והאכזרית של החיילים כלפי כנעאן, לא היו יכולים להתרחש לולא היו יודעים כי יש להם גיבוי מהדרגים הבכירים בצבא ומהדרג המדיני וכי כמו במקרים רבים אחרים הם לא יידרשו לתת דין וחשבון על מעשיהם. בשל כך, החליט בצלם להפסיק לפנות לפרקליטות הצבאית בדרישה לחקירה, תוך כדי שאנו ממשיכים לתחקר מקרים מסוג זה, לפרסם אותם ולפעול בדרכים אחרות לקידום דין וחשבון.