דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

אביה של צעירה שנהרגה מירי חיילים עתר לבג"ץ בדרישה לחייב את הפרקליטות הצבאית להפסיק את הסחבת בטיפול בחקירת המקרה

עדכון: לאחר הגשת העתירה הודיעה הפרקליטות הצבאית ב-10.6.14 על סגירת תיק החקירה מבלי שיוגש כתב אישום נגד מי מהחיילים המעורבים. למידע נוסף הקליקו כאן.

לובנא אל-חנש. התמונה באדיבות המשפחהמוניר אל-חנש, אביה של לובנא אל-חנש שנהרגה מירי חיילים ב-23.1.13 בקרבת מחנה הפליטים אל-ערוב, עתר היום לבג"ץ ביחד עם בצלם בדרישה שהפרקליט הצבאי הראשי, האלוף דני עפרוני, יחליט אם להעמיד לדין את האחראים להריגת בתו או לסגור את התיק.

לובנא אל-חנש, תושבת בית לחם, הייתה בת פחות מ-22 ביום מותה. היא נפגעה בראשה מירי חיילים ב-23.1.13, בעת שטיילה עם קרובת משפחתה בגן הסמוך לכביש 60, בקרבת מחנה הפליטים אל-ערוב, ומתה מפצעיה בבית חולים בחברון זמן קצר לאחר מכן. קרובת משפחתה נפגעה גם היא מירי בידה. תחקיר בצלם העלה שלא נשקפה מהן כל סכנה ולא הייתה כל הצדקה לירי עליהן. הפרקליטות הצבאית הודיעה כבר ביום האירוע כי הורתה על פתיחת חקירת מצ"ח. אולם, בחלוף למעלה משנה וחודשיים הפרקליטות הצבאית טרם החליטה אם להעמיד לדין את החיילים היורים או לסגור את התיק, על אף שהחקירה הסתיימה לכל המאוחר בחודש אוקטובר 2013.

בעתירה מציינים העותרים, באמצעות באת כוחם, עו"ד גבי לסקי, כי עם כל יום שבו מתעכבת החלטתו של הפצ"ר, הולך ופוחת הסיכוי לקיום הליך פלילי אפקטיבי נגד האחראים למותה. לפיכך, עם כל יום נוסף מחריפה הפגיעה בזכויותיהם של העותרים ומתעצמת הפגיעה בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי במיצוי הדין עם מפרי החוק.

עוד נכתב בעתירה כי "הסחבת הבלתי מוסברת והבלתי נסבלת בעניינה של המנוחה בה נוקטות רשויות האכיפה, ובראשן המשיב, על-אף חומרת החשדות, מהווה הפרה בוטה של חובותיהן הן על-פי המשפט המנהלי הישראלי והן על-פי המשפט הבינלאומי. התנהלות בלתי סבירה זו פוגעת באופן קיצוני בשלטון החוק ובזכויות העותרים ומשדרת זלזול בחיי אדם. על מנת למנוע את המשך הפגיעה, יש לחייב את המשיב ליתן את החלטתו ללא דיחוי נוסף".

השופט ניל הנדל העביר את העתירה לתגובת המדינה עד לתאריך 2.6.14.

רקע על המקרה:

לובנא אל-חנש, תושבת בית לחם, הייתה כמעט בת 22 במותה. ב-23.1.13 היא ביקרה את קרובת משפחתה סועאד ג'ערה, אז בת 38, תושבת מחנה הפליטים אל-ערוב, והן טיילו בשבילי הגן של המכללה הטכנולוגית הסמוכה למחנה הפליטים אל-ערוב, המשמש אתר נופש לתושבי האזור. בסביבות השעה 14:30 השתיים צעדו לכיון שער המכללה הנמצא על כביש 60, משם הייתה לובנא אמורה לנסוע בחזרה לביתה. כשהיו במרחק של כ-100 מטרים מהשער נפתחה לעברן לפתע אש. בשלב זה הבחינה סועאד ג'ערה בחייל שירה עליהן, שעמד לצד הכביש, מעברו השני של השער. לובנא אל-חנש נפגעה מהירי בראשה וסועאד ג'ערה נפגעה בידה. שתיהן הובהלו בנפרד לבית החולים אל-אהלי בחברון, שם מתה לובנא מפצעיה לאחר כשעה.

תחקירן בצלם איאד חדאד בוחן את זירת האירוע, 23.1.13. צולם ע
תחקירן בצלם איאד חדאד בוחן את זירת האירוע, 23.1.13. צולם ע"י מוסא אבו השהש, בצלם

סועאד ג'ערה תיארה ב-23.1.13 בפני תחקירן בצלם מוסא אבו השהש את שאירע:

הסתובבנו במכללה שהיתה ריקה לגמרי מסטודנטים ומורים במשך שעה וחצי בערך. בסביבות השעה 14:30 הלכתי עם לובנא לכיוון הכניסה הצדדית שמובילה לכביש 60. לובנא רצתה לחכות לרכב שנוסע לבית לחם כדי לחזור הביתה. כשהלכנו בשביל עצי האורן, שמעתי פתאום ירי של כמה קליעים. מיד לאחר מכן ראיתי חייל במדים שעמד מאחורי שער הכניסה הסגור, במרחק של כ- 100 מטרים מאתנו. מאחוריו עמדה מכונית לבנה שפנתה לכיוון חברון. ברגע שהסתובבתי כדי לברוח הרגשתי שמשהו פגע בידי השמאלית. הבנתי שנפגעתי מהירי והתחלתי לרוץ, כשאני משאירה מאחור את לובנא. חשבתי שהיא רצה אחריי. רצתי בערך 50 מטרים עד שראיתי שני אנשים מצוות המכללה. אחד מהם חבש את היד שלי והשני הלך לחפש את לובנא.

פינו אותי משם במכונית פרטית למרפאה סמוכה, ומשם באמבולנס לבית חולים בחברון. המשפחה שלי שהגיעה לבית החולים, הסתירה ממני את המצב של לובנא. אחי אמר לי רק שהיא נפגעה ושהיא נמצאת באותו בית חולים והמצב שלה טוב. עברתי ניתוח ביד, כי הכדור שפגע בי עבר דרך היד ופגע בגידים של אחת האצבעות. קצת לפני הניתוח שמעתי מחולות אחרות בבית החולים שלובנא מתה. צעקתי והרגשתי שאני עומדת להתעלף. לא האמנתי למה שקרה. היא הייתה מאוד שמחה בזמן הסיור במכללה. גם אני הייתי שמחתי בזמן הביקור שלה במקום - הביקור הראשון והאחרון.

בכתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" ביום האירוע נמסר מדובר צה"ל כי "הכוח שנסע בכביש הותקף באבנים ובבקבוקי תבערה, ופתח באש לכיוון מקור האבנים משום שחש בסכנה". מאוחר יותר באותו היום פורסם כי נמסר מפי קצין בפיקוד המרכז שבאזור נמצאה שקית עם מספר בקבוקי תבערה, אך דובר צה"ל סירב להשיב לשאלה אם הנשים היו מטרה לירי. מדיווחים בתקשורת עולה גם כי החיילים המעורבים באירוע היו סגן מפקד חטיבת יהודה, סא"ל שחר ספדה, וחייל נוסף שהיה איתו, וכי השניים נסעו במכונית אזרחית על כביש 60 ולאחר שהבחינו ביידוי אבנים ובקבוקי תבערה החליטו לעצור ולצאת מהמכונית, ואז פתחו בירי וניסו לרדוף אחרי המיידים.

תחקיר בצלם לא הצליח לאשש או להפריך את הטענה כי לפני הירי נזרקו באזור אבנים ובקבוקי תבערה, אך העלה כי כך או אחרת, לסועאד ג'ערה וללובנא אל-חנש לא היה כל קשר לכך והן עצמן, כפי שעולה מדברי סועאד, לא היו מודעות לכך. משכך, לא הייתה כל הצדקה לפתוח באש על השתיים. תגובת הצבא כלל אינה מתייחסת לעובדה שהירי פגע בשתי עוברות אורח, או לעובדה שירי של אש חיה לפלג גופו העליון של אדם מותר רק כאשר נשקפת מאדם זה סכנה מיידית לחיילים או לאנשים אחרים, תנאי שברור לחלוטין כי לא התקיים במקרה זה.