דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

עשר שנים אחרי: המדינה הפרה את ההתחייבות למנוע את פגיעתה הקשה של גדר ההפרדה בפלסטינים

בית נטוש ליד גדר ההפרדה בעיירה ביר נבאלא, 24.9.12. צילום: אן פק, activestills.org.
בית נטוש ליד גדר ההפרדה בעיירה ביר נבאלא, 24.9.12. צילום: אן פק, activestills.org.

עשר שנים לאחר תחילת בנייתה של גדר ההפרדה, בוחן דו"ח חדש של בצלם המתפרסם היום (5.11.12) את ההשלכות ארוכות הטווח שלה על הקהילות הפלסטיניות שעל אדמתן נבנתה. מסקנתו המרכזית של הדו"ח חיים בהפרעה היא שעל אף התחייבויות המדינה לבג"ץ, הצעדים שנקטה לא מנעו את הפגיעה הקשה במרקם החיים הפלסטיני. מאז הקמת הגדר, איבדו הפלסטינים בקהילות אלה את האפשרות לעשות שימוש רווחי באדמותיהם – המשאב העיקרי שנותר בידם. כיום, לאחר השלמת הבנייה של כמעט שני-שליש מתוואי הגדר, הפעילות החקלאית-כלכלית הפלסטינית באזורי הגדה שנחשבו בעבר ליציבים הצטמצמה. בנוסף, הפיצול המרחבי שיצרה הגדר בין קהילות שכנות ובין הקהילות לאדמותיהן שוחק את יכולתן לשרוד ומשתק כל אפשרות לפיתוח בר-קיימא.

הדו"ח בחן את ארבע הקהילות הפלסטיניות הגדולות ביותר שנפגעו מהקמת הגדר. מקרי הבוחן מגלים, בין היתר, כי:

  • מחירי המוצרים והשירותים בכפר ברטעה א-שרקייה עלו בעקבות הנהגת נהלים מחמירים של בדיקת סחורות ואנשים במעבר ריחן שבכניסה אליו;

  • בכפר ג'יוס הצטמצמה התפוקה החקלאית בשל מיעוט ההיתרים הניתנתים לחקלאים והצורך לחדש אותם שוב ושוב, וחקלאים נאלצו לעבור מגידולים רווחיים ותחרותיים לגידולים שאינם דורשים טיפול יומיומי ורציף;

  • הקפתה של העיר קלקיליה בגדר מונעת ממנה להתפתח כמרכז עירוני ומסחרי;

  • ניתוקה של העיירה ביר נבאלא ממזרח ירושלים גרם להקפאת הפעילות הכלכלית ולעזיבה המונית של תושבים בעלי תעודות זהות כחולות, שהעתיקו את מקום מגוריהם בחזרה לתוך תחומה המוניציפאלי של העיר ירושלים.

הדו"ח מביא גם נתונים מעודכנים על הגדר, השפעותיה ועלותה

אורכו של תוואי הגדר הוא 708 ק"מ: יותר מפי שניים מאורכו של הקו הירוק, שהוא 320 ק"מ. 85% מהתוואי עובר בתוך שטח הגדה ולא על הקו הירוק, כדי לחבר לישראל 85 התנחלויות, 20 מאחזים ו-8 איזורי תעשייה. בצידה ה"ישראלי" של הגדר נותרו 9.4% משטח הגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים. הגדר משאירה בצידה הישראלי 85% מאוכלוסיית מהמתנחלים, כ-430 אלף נפש.

לפי נתוני משרד האוצר, העלות של בניית גדר ההפרדה ואחזקתה תסתכם עד סוף 2013 ב-10.84 מיליארד ש"ח, מה שהופך את הגדר לפרויקט התשתיות הגדול והיקר ביותר מאז בניית המוביל הארצי.

היקף הקרקעות במרחב התפר: כ-140 אלף דונם, 74% מכל הקרקעות שנותרו בצד ה"ישראלי" של גדר ההפרדה, הוגדרו על ידי המדינה כמרחב התפר. מדובר באיזור ששטחו מגיע ל-2.46% משטח הגדה. באזורים אלה חיים כ-7,500 אנשים. כ-68% מהקרקע במרחב התפר היא בבעלות פלסטינית פרטית.

לפי המידע שמסרה המדינה לבג"ץ, עם השלמת בניית גדר ההפרדה – בתוואי המכיל את ההתנחלויות אריאל, קדומים ומעלה אדומים – יגדל מרחב התפר פי 2.4 ויקיף כ-325,000 דונם, שהם 5.8% משטח הגדה.

הקושי בהשגת היתרים: על אף שהמנהל האזרחי העריך כי לפחות אחד עשר אלף פלסטינים הם בעלי זיקה לאדמות חקלאיות במרחב התפר, מספר מקבלי ההיתרים הקבועים לחקלאים הצטמצם לאורך השנים, ורוב ההיתרים המוענקים הם זמניים ולא רציפים, מה שמקשה על ניצול הקרקע החקלאית לגידולים רווחיים. השגת היתר להתגורר במרחב התפר או לעבד בו אדמות כרוכה בנטל בירוקראטי וכלכלי עצום, ורבים מבעלי האדמות התייאשו והפסיקו להגיש בקשות להיתרים. עד היום, יותר משמונה שנים לאחר שהוחל משטר ההיתרים, המנהל האזרחי לא טרח לתרגם לערבית את קובץ הפקודות למרחב התפר – המגדירות את סוגי ההיתרים ואת התנאים לאישורם.

אי-חוקיות הגדר: מעבר לפגיעה שהיא מסבה לפלסטינים, הקמת גדר ההפרדה בתוך שטח הגדה המערבית, מפרה כללים רבים המעוגנים במשפט הבינלאומי, שישראל התחייבה לקיימם. תוואי המכשול יוצר רצף טריטוריאלי בין עשרות התנחלויות לבין שטחה של מדינת ישראל. המשפט ההומניטארי הבינלאומי אוסר על הקמת התנחלויות בשטח כבוש. ישראל אינה רשאית להשתמש בגדר כדי לספח שטחים נוספים לשטחה הריבוני או כדי להרחיב את שטחי ההתנחלויות, ולפיכך הקמת המכשול בתוואי שאלה מטרותיו משרתת תכלית אסורה.

במסקנות הדו"ח קורא בצלם לממשלה לפרק את כל הקטעים שהוקמו בתוך שטח הגדה ולבטל את משטר ההיתרים. אם ישראל מבקשת להקים מכשול פיזי בינה ובין שטחי הגדה, עליה ככלל להקימו על הקו הירוק או בתוך שטחה הריבוני, בתוואי שלא יפגע בזכויות האדם.