דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

בצלם ליועמ"ש: אל תאפשר את הרס בתי משפחות הרוצחים מעוורתא

בצלם פנה אתמול ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בבקשה לדחות את המלצת השב"כ להרוס את בתי משפחותיהם של רוצחי חמשת בני משפחת פוגל מאיתמר, בכפר עוורתא. במכתבה, שנשלח גם לראש הממשלה בנימין נתניהו, לשר הביטחון אהוד ברק ולמשנה לראש הממשלה שאול מופז, אמרה מנכל"ית בצלם ג'סיקה מונטל כי המעשה שביצעו אמג'ד וחכים עוואד הוא מחריד ומזעזע. אולם אין בכך כדי להפוך את הפגיעה בבני משפחתם, שמעולם לא הורשעו במעורבות כלשהי במעשה זה, לחוקית או מוסרית. אם יימצא כי בני משפחת עוואד היו מעורבים בשיבוש הליכי משפט ובהשמדת ראיות, כטענת השב"כ, אזי יש להעמידם למשפט, תוך שמירה על כללי ההליך ההוגן.

מונטל מזכירה במכתבה, כי בתחילת שנת 2005 החליט שר הביטחון דאז, שאול מופז, להפסיק את מדיניות הריסת הבתים של פלסטינים לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה שעת חירום שבה נקט הצבא במשך שנים. במסגרת מדיניות זו, נהרסו מאות בתי מגורים בשטחים ואלפי פלסטינים נותרו ללא קורת גג. החלטתו של השר התקבלה בעקבות מסקנותיה של ועדה שמינה הרמטכ"ל דאז, משה יעלון, שלפיהן לא הוכח כי הריסת הבתים מהווה אמצעי הרתעה יעיל נגד פיגועים וייתכן כי השימוש באמצעי זה אף מזיק.

רקע משפטי:

הריסת בתים שלא לצורך צבאי מיידי אינה חוקית על פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי. סע' 53 לאמנת ג'נבה הרביעית אוסר על הכוח הכובש להרוס את רכושם של אזרחים תושבי שטח כבוש, "אלא אם כן היו פעולות צבאיות מחייבות לחלוטין" את ההריסה. הצלב האדום הבינלאומי, הממונה על פירוש האמנה, הגדיר את המונח "פעולות צבאיות" כ"תנועות, תמרונים, ופעולות אחרות הננקטות על-ידי הכוחות המזוינים במטרה להילחם". הריסות בתים למטרות עונשיות והרתעתיות, לעומת זאת, אינן מתבצעות כלל במסגרת של לחימה. משום כך, לא ניתן לראות בהן "פעולות צבאיות", כמשמעות המונח באמנת ג'נבה, ועל אחת כמה וכמה לא פעולות צבאיות "המחויבות לחלוטין".

הריסה עונשית של בתים סותרת גם את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אמנם, תקנה 119 לתקנות ההגנה לשעת חירום, שהותקנה בזמן המנדט הבריטי, ושמכוחה נעשות הריסות אלה קדמה לחוק זה אולם הפסיקה כבר קבעה כי יש לפרש ברוח החוק גם חקיקה שקדמה לו.

מעבר לכך, הריסת בתים לצורך ענישה והרתעה מפרה גם את אחד מכללי הצדק הבסיסיים ביותר: האיסור על הענשת אדם בשל מעשים שביצע אדם אחר, קרי האיסור על ענישה קולקטיבית. איסור זה הוא חמור במיוחד כאשר קורבנות הענישה הם ילדים. סע' 33 באמנת ג'נבה הרביעית אוסר לחלוטין על ענישה קולקטיבית, ללא יוצאים מן הכלל.