דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

דו"ח חדש של בצלם חושף כיצד ישראל הפכה קרקעות פלסטיניות פרטיות לאדמת מדינה

ההתנחלות רבבה באזור שכם. חלק מההתנחלות נבנה על קרקעות שהוכרזו כאדמות מדינה. צילום: בצלם.נושא הבעלות על קרקעות בגדה המערבית עלה לאחרונה לסדר היום הציבורי בעקבות ההחלטה להעביר את תושבי המאחז מגרון ממיקומו הנוכחי על אדמות פלסטיניות פרטיות לאתר סמוך, השוכן על מה שהוגדר "אדמת מדינה". על רקע זה מקבלות משנה עניין וחשיבות מסקנות דו"ח חדש של בצלם, שבחן את מדיניות ההכרזות של ישראל על אדמות מדינה בגדה המערבית. מהבדיקה עולה כי שטחים נרחבים סווגו כאדמות מדינה לשימוש ההתנחלויות על אף שלמעשה היו בבעלות פלסטינית פרטית או קולקטיבית.

מאז פסק הדין בבג"ץ אלון מורה (1979), שאסר על תפיסת קרקעות פלסטינית פרטיות לצורך הקמת התנחלויות אזרחיות, הצהירה הממשלה כי התנחלויות ייבנו רק על אדמות מדינה. אולם, היקף האדמות שהיו רשומות כאדמות מדינה ב-1967 היה מצומצם (כ-527,000 דונם), וכמעט כולן היו בבקעת הירדן ובמדבר יהודה, בעוד המדינה ביקשה להקים התנחלויות באיזורי גב ההר.

הפתרון שמצאה המדינה היה שכתוב של הכללים ואימוץ פרשנות שונה לחלוטין לחוק הקרקעות העות'מאני, המסדיר את נושא בעלויות הקרקע בגדה המערבית, מזו שהיתה נהוגה בתקופה העות'מאנית, בימי המנדט ותחת השלטון הירדני. בדרך זו, בשנים 1979-2002 הכריזה ישראל על יותר מ-900,000 דונם כעל אדמות מדינה. מדובר בתוספת של כ-170 אחוז לאדמות המדינה שהיו בגדה לפני הכיבוש.

בצלם ביקר בעבר את מדיניות ההכרזות בשל פגמים מנהליים, כמו גם בשל אי-חוקיותן של ההתנחלויות במשפט הבינלאומי. אולם הדו"ח הנוכחי הוא הבחינה הראשונה של מדיניות ההכרזות בראי החוק המקומי עצמו. ניתוח זה מוביל למסקנה שמדיניות ההכרזות שהפעילה ישראל, בהובלתה של עו"ד פליאה אלבק ז"ל מפרקליטות המדינה, אינה חוקית מאחר שסיווגה במקרים רבים כאדמות מדינה מקרקעין אשר לפי הדין המקומי הם רכוש פלסטיני פרטי או קולקטיבי.

הדו"ח מראה כיצד הפרשנות החדשה שהפעילה ישראל הקלה מאוד על הכרזת קרקעות כאדמת מדינה, גם אם נחשבו לקרקעות בבעלות פלסטינית פרטית או קולקטיבית לפי האופן שבו פירשו שלטונות המנדט וממשלת ירדן את חוק הקרקעות. זאת, באמצעות הצבת דרישות מחמירות של עיבוד חקלאי מתמשך בפני פלסטינים כתנאי לרכישת זכויות בעלות בקרקע והתעלמות מהוראות החוק המקומי, שמקנה לקהילות פלסטיניות זכות שימוש קולקטיבי באדמות מרעה ובקרקעות ציבוריות אחרות. [לפירוט המנגנון שהפעילה הפרקליטות]

הדו"ח כולל סקר השוואתי שנערך באיזור רמאללה, החושף הבדלים דרמטיים באחוז השטח שהוגדר כרכוש ממשלתי על ידי ממשלת ירדן, בשטחים שנרשמו בטאבו, לבין שיעור השטח שהוכרז על ידי ישראל כאדמות מדינה, בשטחים שהירדנים לא הספיקו לרשום בטאבו. תוצאות הסקר מחזקות את המסקנה שחלק משמעותי מהשטחים שהוכרזו כאדמות מדינה הם למעשה רכוש פלסטיני פרטי, שנגזל מבעליו החוקיים במניפולציות משפטיות, תוך הפרת החוק המקומי הבינלאומי. [לדוגמאות]

נוסף לכל זאת, אדמות המדינה בגדה המערבית, גם אלה שהוכרזו לפני 1967, אינן אמורות להיות מיועדות לשימושה של מדינת ישראל, אלא לשימושם של הפלסטינים, שהם האוכלוסיה המוגנת על פי החוק הבינלאומי. חרף זאת, שיעור אדמות המדינה שהוקצו לשימוש פלסטיני הוא אפסי ורובן המוחלט הועבר לשימושן הבלעדי של ההתנחלויות.

לאור ממצאי המחקר החדש, אומר בצלם כי על הממשלה לבטל את הסכם הפשרה עם מתנחלי מגרון. העברת בתי המאחז לשטח שהוא כביכול "אדמת מדינה", היא פעולה בלתי חוקית.

תגיות