דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

אל-חדידייה פברואר 2010: ישראל דוחקת את רגלי הפלסטינים מבקעת הירדן

בקעת הירדן מוגדרת כשטח C שבשליטה ישראלית מלאה. ישראל מנהיגה בבקעה משטר של הגבלות חמורות על הבנייה ועל חופש התנועה המוטלות על התושבים הפלסטינים בלבד ואשר דוחקות את רגליהם מהאזור.

המנהל האזרחי אינו מאפשר בנייה פלסטינית בריכוזי הבדואים בבקעה והורס בשיטתיות את המבנים הארעיים בהם הם חיים ומגדלים את צאנם. צה"ל מגביל את תנועת הפלסטינים אל הבקעה וממנה לשאר הגדה המערבית ומתיר רק לפלסטינים הרשומים כתושבי הבקעה להגיע אליה ברכב פרטי. תושבי שאר הגדה המערבית מורשים להגיע לבקעה ברגל או בתחבורה ציבורית בלבד. ניתוקה של בקעת הירדן משאר הגדה המערבית פוגע פגיעה קשה בזכויות האדם של פלסטינים רבים.

היישוב הבדואי אל-חדידייה שוכן בצפון הבקעה וממזרח לו הוקמו ההתנחלויות רועי ובקעות, שנבנו בחלקן על אדמותיו החקלאיות. להערכת עבד א-רחים בשאראת בן ה-60, שגר ביישוב כל ימי חייו, חיות בו היום עשר משפחות המונות 91 איש בשלושה ריכוזים קטנים. תושבי אל-חדידייה, כמו תושביהן של קהילות בדואיות קטנות רבות אחרות בבקעת הירדן, מתפרנסים מגידול צאן ומעיבוד אדמתם.

במפקד האוכלוסין שנערך בשנת 1967 רשמו הרשויות את כל תושבי האזור כתושבי העיירות הסמוכות טאמון וטובאס. לפיכך לא קיים מידע מוסמך בנוגע למספר תושבי היישוב באותה תקופה. להערכת בשאראת, עד 1967 התגוררו ביישוב כ-2,500 תושבים, וחלקם ברחו לירדן לאחר המלחמה.

מאמצע שנות השבעים, ובמקביל להקמת ההתנחלויות, מפעילה ישראל לחצים על תושבי היישוב לנטוש את אדמותיהם. בשאראת מתאר, בין השאר, כיצד הצבא הטיל קנסות על רועי הצאן שרעו בשטחים הסמוכים להתנחלויות. במקרים מסוימים אף ירו לדבריו חיילים על עדרי הצאן, הרגו כמה כבשים והחרימו ראשי צאן. בחודשים האחרונים תיעד בצלם כמה מקרים שבהם טענו תושבי אל-חדידייה כי רכזי הביטחון של ההתנחלויות רועי ובקעות תקפו אותם או התנכלו להם בעת שרעו את צאנם, בניסיון להרחיק אותם מקרבת ההתנחלויות. מהעדויות עולה תמונה מטרידה של תמיכת הצבא והמשטרה בהתנכלויות של רכזי הביטחון השוטף לרועי הצאן.
 

לפני שלוש שנים הורה בג"ץ על פינוי תושבי אל-חדידייה מבתיהם לאחר שקיבל את עמדת המנהל האזרחי לפיה תושבי המקום מתגוררים על אדמה שהוגדרה "חקלאית" בתוכניות מנדטוריות שהוכנו בשנות הארבעים . כמו כן קיבל בג"ץ את טענת המדינה כי מגוריהם במקום מהווה סיכון ביטחוני בשל סמיכות אל-חדידייה להתנחלות רועי.

בשנים האחרונות הרס המנהל האזרחי את הבקתות של משפחת בשאראת ובקתות נוספות באל-חדידייה כבר ארבע פעמים. גם כיום מאיימים צווי הריסה על כל הבקתות ביישוב.

להגדלת המפה הקליקו כאן.


מפה: היישוב הקטן אל-חדידייה וההתנחלויות שהוקמו בסמוך אליו.

ההגבלות החמורות שמטילה ישראל על חופש התנועה של פלסטינים בבקעת הירדן המקשות מאוד על חייהם של תושבי אל-חדידייה. בנוסף להגבלות הכלליות, חסם הצבא לאחרונה בסוללת עפר את הדרך המחברת את אל-חדידייה עם כביש אלון, העוברת בתוך השדות שמעבדים מתנחלי רועי. לכן, על-מנת להגיע לכביש אלון (578) צריכים תושבי אל-חדדייה לעבור דרך ההתנחלות רועי וכששער ההתנחלות סגור הם נאלצים לנסוע בדרך ארוכה בהרבה העוברת בין ההתנחלויות רועי ובקעות.

תושבי אל-חדידייה מקבלים את כל השירותים הנדרשים להם בעיירות טאמון וטובאס שבשטח A . הדרך הקצרה ביותר לעיירות אלה היא דרך עפר המובילה לטאמון, שהנסיעה בה אורכת כרבע שעה. על דרך זו הציב הצבא שער, שאותו הוא פותח פעמיים בשבוע בלבד, בשעות מוגדרות בבוקר ואחר-הצהריים. בשער מורשים לעבור רק אנשים הרשומים אצל הצבא כתושבי האזור, ובהם גם תושבי אל-חדידייה. בשאר ימי השבוע, נאלצים התושבים לעבור במחסום חמרא, הנמצא במרחק של כשלושים דקות נסיעה דרומה מאל-חדידייה, ומשם להמשיך צפונה לעיירות טאמון או טובאס, נסיעה שאורכת כ-30 דקות נוספות.

גם כאשר הם נזקקים לטיפול רפואי עליהם לעבור מסלול זה. הצבא אינו מתיר לאמבולנסים פלסטיניים לעבור במחסום חמרא ולהגיע לקהילות הפלסטיניות שבבקעת הירדן, אף לא במצבי חירום. לפיכך, נאלצים האמבולנסים להמתין במחסום עד שמי שנזקק לפינוי יובא אליהם.

ביישוב אין בתי ספר וילדי אל-חדידייה נאלצים להגיע לבתי ספר בעיירה טאמון בדרך הארוכה דרך מחסום חמרא. כדי שיוכלו ללמוד באורח סדיר, נאלצים רוב ילדי היישוב ללון במשך ימי השבוע אצל קרובי משפחה בעיירה טאמון.

תושבי היישוב מתקשים גם לשווק את תוצרתם החקלאית ברחבי הגדה שכן סוחרי הגדה מתקשים להגיע לאל-חדדייה ולקהילות סמוכות.

אל-חדידייה מנותקת מאספקת חשמל ומים זורמים. ההתנחלויות הסמוכות, לעומת זאת, מחוברות לרשת החשמל הישראלית ובסמוך לאדמות אל-חדידייה הקימה מקורות את תחנת השאיבה בקעות 1, המספקת מים להתנחלויות אלה. תושבי אל-חדידייה נאלצים לקנות מים מקבלנים פרטיים, שמגיעים לאזור מדי כמה ימים, ומספקים מים במחיר המגיע ל-200 ש"ח ל-10 מ"ק, פי ארבעה ממחיר המים שמספקת מקורות בישראל ובהתנחלויות.