דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

בעיניים פקוחות | בלוג הצילום

ח'ירבת חומסה הוחרבה בשקט גדול

דצמבר 2020

שיירת הדחפורים שהגיעה לח'ירבת חומסה קיבלה הוראות ברורות: להרוס, וכמה שיותר.

יום שלישי, 3.11.20, היה יום הבחירות בארצות הברית. בשעה שעיני העולם היו נשואות מערבה, ישראל החריבה כאן 18 אוהלים וצריפים בהם חיו 11 משפחות, 9 אוהלים ששימשו כמטבחים, 3 צריפים ששימשו כמחסנים, 10 מבני שירותים ניידים, לוחות סולאריים, 23 מכלי מים, 29 אוהלים וצריפים ששימשו כדירים לצאן, 10 מכלאות צאן וכן שקתות ואבוסים. למעלה מ-30 טון של מספוא ומים לצאן הושלכו על האדמה הקרה. את אקורד הסיום במסע ההרס סיפקה החרמה של כלי-רכב ושני טרקטורים בבעלות שלושה תושבים.

רבות מקהילות הרועים יושבות על שטחים שישראל חומדת. מאחר שאינה יכולה פשוט להעלות את התושבים על משאיות ולגרשם מהאזור – בכל זאת הקהילה הבינלאומית תזעיף פניה – החליטה המדינה במקום זאת למרר את חייהם, להפוך אותם לבלתי נסבלים, עד שיעזבו – מרצונם, כאילו – ויותירו לה את הקרקע לצרכיה שלה. לכן היא אוסרת עליהם לבנות – לא בתים, לא מבנים לבעלי החיים, לא כבישים. לכן היא אוסרת עליהם להתחבר לתשתיות של מים וחשמל. לכן היא ממהרת להרוס כל מה שהם בונים בכל זאת.

מדי פעם, גורמים בינלאומיים מסייעים לקהילות אלה ומושיטים להן עזרה. קונסורציום ההגנה על קהילות בגדה המערבית, למשל, המורכב מעשר מדינות חברות באיחוד האירופאי, מספק לקהילות ציוד חיוני כדי להקל על מצוקת הקיום שישראל כופה עליהן. גם ציוד זה ישראל ממהרת להרוס.

ביום שלישי, 3.11.20, כשהשיירה נעלמה מעבר לקו האופק, נותרו במקום 74 בני אדם, בהם 41 קטינים, ללא קורת גג, ללא שירותים, ללא אספקת חשמל וללא תקווה. הם עמדו שם, בגשם ובקור של תחילת נובמבר, על גבעות החול החשופות, ולא ידעו מה הלאה. פרנסתם תלויה במקום הזה ואין להם לאן ללכת.

צילומים: שרית מיכאלי, בצלם

למתבונן מן החוץ נראה כי הגיע לשומקום. לארץ לא נושבת. אך האנשים שם, זהו ביתם. במרכז התמונה אפשר להבחין בתחנת שאיבה של חברת מקורות, ומאחוריה שניים מארבעת המתחמים של חיברת חומסה שנהרסו כליל, שגם הן לעולם לא יוכלו ליהנות מהמים. הרס מוחלט או חלקי של קהילות אלה הוא רק שאלה של זמן – אלא אם אנחנו נתנגד לזה.
יחידת השירותים שנהרסה כאן נתרמה בזמנו לקהילה על ידי על-ידי קונסורציום ההגנה על קהילות בגדה המערבית.
זה מה שנותר מהמספוא שקנו בני הקהילה לצאנם. גם אותו השחיתו אנשי יחידת הפיקוח של המנהל האזרחי.
ישראל קיוותה שהעולם יפנה את מבטו למקום אחר כשהדחפורים יגיעו, ושההרס יעבור מתחת לרדאר. דיפלומטים בכירים מהאו"ם, מהאיחוד האירופי וממדינות נוספות, הגיעו למקום וסירבו להפנות מבט.
ארון חשמל שהיה חלק ממערכת האנרגיה הסולארית ששימשה את הקהילה.


בלוג הצילום בעיניים פקוחות של בצלם מופץ תחת רישיון ייחוס 4.0 בין־לאומי של Creative Commons. ניתן לעשות שימוש חופשי בתמונות המופיעות כאן, אך יש לציין את שם הצלם/ת ואת ארגון "בצלם" כיוצרים בכל שימוש פומבי בהן.