בבוקר יום שני, 11.11.19, ירה חייל בעומר אל-בדווי, בן ה-22, בעת שזה ניסה לכבות אש שהתלקחה בחזית ביתו כתוצאה מבקבוק תבערה, כשמגבת בידו. מתחקיר בצלם ומתיעוד וידיאו של האירוע עולה כי הירי באל-בדווי נעשה כך סתם וללא כל הצדקה, בעת שהוא התקדם באיטיות וסימן לחיילים שלא יירו בו. ואולם האחריות למותו של בדווי אינה מוטלת רק על החייל היורה. שותפים לה כל האחראים למנגנון הטיוח של הפרקליטות הצבאית המאפשר לירי כזה לחזור על עצמו שוב ושוב, באין מחיר ובאין מפריע.
בצלם ציין ב-5/12/19 שלושים שנה להקמתו, באירוע מיוחד בקהילת בית הספר של ח'אן אל-אחמר. מנכ"ל בצלם, חגי אלעד, נשא דברים על מה שהארגון למד במהלך 30 שנות עבודה, מאז 1989.
לפניכם חפירה בעבר. מקרה אחד מכל שנה מאז 1989 שבו חיילים הרגו, פצעו או היכו. בכל אחד מהמקרים הבאנו את העדות שגבינו מיד לאחר האירוע, את האופן שבו אחת מזרועותיה המשפטיות של המדינה טייחה את שהתרחש, ולבסוף – עדות שגבינו בשנה האחרונה מבן משפחה או מהקורבן עצמו, על החיים שקרסו בשנייה ההיא, שאחריה הם כבר לא חזרו למסלולם.
הסרט הדוקומנטרי הראשון באורך מלא שהפיק בצלם, על אדמה ולחם, שביים מנהל מחלקת הווידיאו של הארגון, איהאב טרביה, יוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים התיעודי הבינלאומי באמסטרדם (IDFA). הקרנת הבכורה העולמית תתקיים הערב, 24 בנובמבר, ובהמשך השבוע יתקיימו הקרנות נוספות במסגרת הפסטיבל.
ב-3 בנובמבר, בשעות שלפני הצהריים, עיכבו חיילים בשכונת ג'בל ג'אלס בחברון את עבד א-ראזק אידריס, ילד בן 13, לקחו אותו לשכונת אל-חריקה, והוליכו אותו הלוך ושוב ברחובות כשעיניו מכוסות. לאחר מכן הם לקחו אותו למחנה צבאי סמוך, שם שאלו אותו על יידוי אבנים ואז שלחו אותו לביתו, לבדו. מקרה זה אינו חריג אלא רק חלק מהשגרה האלימה, המוכרת היטב, לה נחשפים תושבי חברון הפלסטינים מדי יום, כחלק מהמדיניות הישראלית בעיר.
על פי נתוני בצלם, ישראל מחזיקה כיום ביותר מ-50 גופות של פלסטינים שביצעו פיגועים או שלטענת הצבא ניסו לבצעם, ומסרבת להשיבן למשפחותיהם. החזקת גופות פלסטינים כקלפי מיקוח היא מדיניות ארוכת שנים, אך רק בינואר 2017 היא עוגנה בהחלטת קבינט. בג"ץ קבע תחילה כי איננה חוקית, אולם הפך פסיקה זו על פיה בדיון נוסף, בהרכב מורחב, בהתבסס על פרשנות בלתי סבירה של תקנות ההגנה (שעת חירום). מדיניות החזקתן של גופות כחפצים לסחור בהן, לצורך סחיטה, היא בזויה ושפלה, וגורמת סבל בית יתואר למשפחות. להלן סיפוריהן של שלוש מהן.
ב-18.10.19 לקחו חיילים, בניגוד לחוק, את קוסאי אל-ג'עאר, בן 10, מביתו, בעת שסייע לאביו לפנות פסולת בניין. החיילים גררו את קוסאיי מהמקום והכניסו אותו לג'יפ. לאחר שירו באוויר והשליכו רימוני גז כדי להרחיק את הוריו הם אזקו את ידיו של קוסאיי, כיסו את עיניו והסיעו אותו למוצב צבאי בהתנחלות, שם הושיבו אותו בחצר. לאחר שאביו הגיע למקום, שאלו החיילים את הילד בנוכחותו על יידוי אבנים. היחס לקוסאי בן העשר מכפר בית אומר הוא רק חלק משגרת השליטה והדיכוי שישראל אוכפת על כל הפלסטינים ברחבי הגדה המערבית, כחלק ממשטר הכיבוש.
החודש פרסמה הממשלה מכרז להקמתו של מתקן ראשון מסוגו להפקת אנרגיה מפסולת, בעלות המוערכת בכמיליארד ש"ח. לכאורה זוהי התפתחות חיובית בתחום איכות הסביבה, ואולם למעשה מדובר בהקמת מתקן בתוך שטח הגדה המערבית, בניגוד למשפט הבינלאומי האוסר על ניצול משאבי השטח הכבוש על-ידי המדינה הכובשת, וכל זאת מעל לראשי האוכלוסייה הפלסטינית אשר כרגיל כלל איננה נשאלת לעמדתה בנושא, מיודעת או נלקחת בכלל בחשבון.
ב-18.10.19 הגיע רעד אל-בחרי, בן 25, למחסום באזור טול-כרם והתקדם ברגל אל המאבטחים המוצבים במקום. אל-בחרי לא שעה לאזהרות של פלסטיני שנכח במקום, ולא לקריאות ולירי באוויר של אחד המאבטחים. כשהגיע למרחק של כמה מטרים מהמאבטח, ירה בו האחרון והוא נפל. כשניסה להתרומם ירו בו כמה מאבטחים נוספים למוות, זאת על אף שלא נשקפה ממנו סכנה לאיש והמאבטחים היו חמושים וממוגנים היטב וברור שיכולים היו להתמודד עם הסיטואציה בדרך לא קטלנית. ירי חסר הצדקה זה אינו חריג אלא חלק ממדיניות שנוקטים כוחות הביטחון מאז אוקטובר 2015.
משטר הכיבוש הישראלי כרוך ממהותו בהפרה שיטתית של זכויות האדם. בצלם פועל במטרה להביא לסיומו, מתוך הכרה שרק בדרך זו ניתן לממש עתיד בו זכויות האדם, דמוקרטיה, חירות ושוויון יובטחו לכל בני האדם – פלסטינים וישראלים – החיים בין הירדן לים.