דיווחים

בכל יום ישראל קובעת כיצד ייראו חייהם של תושבי הגדה, בזמן שלהם אין כל אפשרות להשתתף בהכרעות הנוגעות לעתידם. ישראל משתמשת בכוחה באלימות ובשרירותיות תוך הפגנת זלזול בוטה בחייהם, בשלומם ובאיכות חייהם של הפלסטינים.

בחודשים אוגוסט-ספטמבר תחקר בצלם שלושה מקרים שבהם עצרו כוחות הביטחון ארבעה תושבים מאל-עיזרייה ואבו דיס, בהם קטינה, כדי לכפות על בני משפחתם להסגיר את עצמם. שוטרים הגיעו בלילה לביתם, ערכו חיפוש ומשנמסר להם שהאדם שהם מחפשים אינו נוכח, עצרו בני משפחה אחרים באופן אקראי והבהירו שישוחררו רק כאשר יסגיר את עצמו. ברור שמעצר אנשים שאינם חשודים בדבר במטרה מוצהרת להפעיל לחץ על בני משפחתם להסגיר עצמם הוא פסול ואינו חוקי. ריכוז המקרים ומספר השוטרים המעורבים מעידים כי אין מדובר בגחמה של שוטר כזה או אחר אלא בקלות הבלתי נסבלת שבה מערכת הביטחון מרשה לעצמהלפגוע בזכויותיהם, בשגרת חייהם ובביטחונם של פלסטינים.

בכל יום ישראל קובעת כיצד ייראו חייהם של תושבי הגדה, בזמן שלהם אין כל אפשרות להשתתף בהכרעות הנוגעות לעתידם. ישראל משתמשת בכוחה באלימות ובשרירותיות תוך הפגנת זלזול בוטה בחייהם, בשלומם ובאיכות חייהם של הפלסטינים.

הנאא וג'מאל כראמה וששת ילדיהם גרים באזור 1H בחברון. בחודשים אוגוסט-ספטמבר הגיעו חיילים לבית המשפחה ארבע פעמים באישון לילה. תחילה דרשו החיילים כי בני הזוג יתייצבו לחקירת שב"כ. לאחר שלא התייצבו חזרו החיילים לבית ועצרו את בני הזוג תוך שימוש באלימות קשה כלפי כמה מבני משפחה, ללא כל הצדקה. כניסות חיילים לבית באישון לילה הפכו לחלק משגרת החיים בגדה והן מתבצעות מבלי שהחיילים נזקקים לצווי חיפוש, בכל עת ובכל מקום שהצבא קובע, לרבות אזורים הנמצאים כביכול בשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית, בהתאם לסמכויות הגורפות והשרירותיות שצבא לקח לעצמו. לפעולות אלה, שנועדו בבירור להטיל אימה על התושבים, אין שום הצדקה.

בחודשים ספטמבר-אוקטובר חסם הצבא את הכניסות לשלושה יישובים לפרקי זמן של בין 24-11 יום: כפר א-דיכ שממערב לסלפית, עזון שממזרח לקלקיליה (ומחנה הפליטים ג'לזון שמצפון לרמאללה בטענה ליידוי אבנים או בקבוקי תבערה על כבישים. חסימת כבישים בעילה כזאת מהווה ענישה קולקטיבית של תושבים שכל "חטאם" הוא מגורים בסמוך. החסימות משבשות בצורה קיצונית את חיי התושבים ופוגעות ביכולתם להתפרנס, להגיע למוסדות לימוד, לעבד שטחים חקלאיים, לקבל טיפול רפואי או פשוט לנהל חיים סבירים. לפגיעה כזאת אין ולא יכולה להיות כל הצדקה מוסרית או משפטית.

בכל יום ישראל קובעת כיצד ייראו חייהם של תושבי הגדה, בזמן שלהם אין כל אפשרות להשתתף בהכרעות הנוגעות לעתידם. ישראל משתמשת בכוחה באלימות ובשרירותיות תוך הפגנת זלזול בוטה בחייהם, בשלומם ובאיכות חייהם של הפלסטינים.

ביום שישי, 14.9.18, השתתפו האחים מוחמד והיית'ם שקורה ב"הפגנות השיבה" מזרחית למחנה הפליטים אל-בוריג'. מוחמד שקורה, בן 20, הבעיר צמיג ליד הגדר ואז קשר אליה חוט תיל, משך בו ושמט אותו. לאחר שחזר לאחור ועמד ליד מפגינים אחרים, במרחק של כ-20 מטרים מהגדר, ירו בו אנשי כוחות הביטחון שעמדו מאחורי הגדר והרגו אותו, בעת שלא סיכן איש. הריגתו, כמו גם של 170 בני אדם נוספים, בהם 31 קטינים, היא תוצאה ישירה של מדיניות הפתיחה באש שישראל מיישמת מאז תחילת ההפגנות. השלכותיה הקטלניות, הידועות היטב, הן ביטוי נוסף לאדישותן של הרשויות הישראליות להרג ופציעת פלסטינים.

ב-15.8.18, בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר, פשטו חיילים מלווים בכלבים על עשרה בתים בכפר, העירו את דייריהם, כלאו את חלקם בחדרים בבתיהם, הטילו אימה על ילדים וביצעו חיפושים אלימים. כניסות חיילים באישון לילה לבתי פלסטינים, כשהם מעירים את התושבים על טפם והופכים את תכולת הבית, הפכו כבר מזמן לחלק מהשגרה שכופה משטר הכיבוש בגדה המערבית. לפעולות אלה, שנועדו בבירור להטיל אימה על התושבים, אין שום הצדקה. זוהי דוגמה נוספת – אחת מני רבות – לשגרת החיים תחת הכיבוש.

ביום שישי, 10.8.18 התקיימה אחת מ"הפגנות השיבה" בסמוך לגדר המערכת, מזרחית לעיר רפיח בהשתתפות אלפי אנשים. חלקם הבעירו צמיגים ויידו אבנים לעבר אנשי כוחות הביטחון שמצידה השני של הגדר. הכוחות ירו רימוני גז מדמיע ואש חיה והרגו שלושה בני אדם. מתחקיר בצלם לגבי נסיבות מותם של שניים מהם, אחמד אבו לולי, בן 30, והפרמדיק עבדאללה קוטטי, בן 22, עולה כי הם לא סיכנו את הכוחות בשום צורה. הרוגים ופצועים אלו הם תוצאה ישירה של מדיניות הפתיחה באש שישראל מיישמת מאז תחילת ההפגנות. השלכותיה הקטלניות, הידועות היטב, הן ביטוי נוסף לאדישותן של הרשויות הישראליות להרג ופציעת פלסטינים.

מנכ"ל בצלם, חגי אלעד, נאם הערב בפני מועצת הביטחון של האו"ם בדיון הרבעוני של המועצה המתקיים בהתאם להחלטה 2334. הקליקו לצפייה בנאום.