דיווחים

בצלם מותח ביקורת חריפה על הפרקליטות בעקבות החלטתה לבטל את כתבי האישום בפרשת הריגתו של הנער סמיר עווד, בן ה-16, שנורה בגבו ובראשו בעודו לכוד בין גדרות תיל. אין פשע נגד פלסטינים שהיועמ"ש אביחי מנדלבליט והפצ"ר שרון אפק לא ימצאו דרך לטייח. במקרה הנוכחי ההחלטה מחפירה במיוחד וחושפת את קלונם של ראשי מערכת אכיפת החוק – האזרחית והצבאית: ברגע שההגנה החלה לטעון בדבר ״אכיפה בררנית״ והאש הוסטה מהחיילים בשטח אל האנשים המובילים את מדיניות הטיוח – נמלטה התביעה מהזירה, אפילו במחיר ויתור על מראית העין שכה יקרה לה. ואולם לא ניתן להסתיר את המציאות: הנורמה הגורפת היא אכן סגירתם של מאות תיקי חקירה ושל אי העמדה לדין של חיילים שהרגו פלסטינים, הכל כחלק מתאטרון החקירות המפואר שמתפעלת הפרקליטות הצבאית.

ב-4.2.18, הופתעו עשרים מבני משפחת קבהא המתגוררים בכפר טורה אל-ר'רבייה ועובדים באזור התעשייה "שחק" לגלות שהיתרי התעסוקה שלהם בהתנחלויות בוטלו. מזה כמעט שלושה חודשים שישראל שוללת מעשרים עובדים אלה את פרנסתם ואת פרנסת משפחותיהם, מבלי לספק להם או למעסיקיהם הסבר כלשהו לשלילת ההיתרים. זוהי דוגמה נוספת להשלכות ההרסניות של המדיניות הישראלית בשטחים, לשימוש השרירותי וחסר האבחנה שעושה הצבא בכוחו, ולהתעלמות הגורפת מזכויותיהם של תושבי הגדה הפלסטינים.

ב-23.7.17 ירו חיילים ממארב בנ.ר., נער פלסטיני בן 13, לאחר שעבר בפרצה בגדר ההפרדה ליד הכפר ג'יוס. החיילים פינו את הנער לבית החולים "מאיר" בכפר סבא, שם אושפז למשך כחודש ועבר שלושה ניתוחים. בשמונת הימים הראשונים לאשפוזו הצבא הציב בחדרו חיילים שאסרו על הוריו לשהות לידו, למעט לשניות ספורות ואזקו אותו למיטה לזמן קצר. בנוסף, הוא נחקר ללא נוכחות הוריו ומעצרו הוארך ללא נוכחותם. התנהלות חמורה זו של כוחות הביטחון, החל בירי המיותר וכלה באיסור על שהיית הוריו ליד מיטתו, אינה חדשה, והיא מהווה בחלקה מדיניות מוצהרת ובחלקה נתפסת כמקובלת וסבירה.

היום, 20.11.16, הגיעו נציגי המנהל האזרחי לקהילת איבזיק שמצפון לטובאס ומסרו ל-14 משפחות המונות 78 נפשות, בהן 42 קטינים, צווי פינוי החל ביום ב' בשעות הצהריים ועד למחרת יום ג' בשעות הבוקר, ושוב משעות הצהריים ביום ג' ועד לשעות הבוקר ביום ד'. משמעות הדבר היא כי משפחות אלו על זקניהן וטפן, ייאלצו להעביר שני לילות ללא קורת גג, הרחק מבתיהן. בשבועות האחרונים מקיים הצבא אימונים רבים ברחבי בקעת הירדן, במסגרתם הוא מפנה מבתיהם עשרות תושבים של קהילות פלסטיניות החיות באזורים אלו, המוגדרים על ידי ישראל כשטחי אש.

ביולי 2016 הרסו הרשויות הישראליות 13 בתים בחלקה המזרחי של קלנדיה אל-בלד, קרוב לגדר ההפרדה ובספטמבר הוציאו צו הריסה לבניין נוסף באזור. מאז בידודן של קלנדיה ושכונות נוספות באמצעות הגדר הוחרפה הזנחתן ועיריית ירושלים אינה מספקת בהן שירותים מוניציפליים וכמעט שאינה אוכפת בהן את חוקי הבנייה. מדיניות התכנון המונעת בנייה בשכונות הפלסטיניות שממערב לגדר הפכה את האזור למושך עבור לפלסטינים תושבי מזרח ירושלים משום שהמגורים בו מאפשרים לשמור על מעמד התושבות ומיעוט פעולות האכיפה מאפשר להקים בו בתים. אולם הפעם החליטה העירייה לספק באופן חריג שירותים גם באזור זה – ולהרוס את הבתים שהוקמו במקום.

מאז 2010 מטילה ישראל הגבלות דרקוניות על הגישה לכפר הפלסטיני בית איכסא שמצפון-מערב לירושלים ומתירה רק לתושביו הרשומים או למחזיקי היתרים מיוחדים להיכנס אליו. זאת, כדי למנוע כניסת פלסטינים לירושלים דרך הכפר, לאחר שישראל בחרה, מתוך אינטרסים שלה, שלא להקים במקום את גדר ההפרדה. מדיניות זו, מונעת מתושבי הכפר לקיים שגרת חיים סבירה וקשרים חברתיים ומשפחתיים, פוגעת בגישתם למקומות עבודתם ומשבשת את אספקת השירותים בכפר. הגבלות שרירותיות ודרקוניות אלו משקפת העדפה טוטאלית של האינטרס הישראלי על פני השמירה על זכויות תושבי הכפר, בני משפחותיהם ופלסטינים העובדים בו או מעוניינים לבקר בו לצרכים שונים.

מוחיי א-דין א-טבאח'י, ילד בן 10 מהעיירה א-ראם נפצע אנושות מפגיעת כדור ספוג שחור בחזהו, שירו עליו שוטרי מג"ב, ומת זמן קצר אחר כך. השוטרים רדפו אחרי נערים צעירים שיידו לעברם אבנים. א-טבאח'י הינו ההרוג השני מתחמושת כדור הספוג השחור, ומצטרף לרשימה ארוכה של פלסטינים שנפגעו בצורה חמורה מאמצעי זה. כדורי הספוג השחורים הם מסוכנים והוכח כי שוטרים משתמשים בהם שוב ושוב בצורה המנוגדת להוראות. לפיכך יש לאסור את השימוש באמצעי זה, למעט במצבים מסכני חיים. ודאי שאסור להתייחס אליו כאל אמצעי "אל-הרג".

היום אנו מונים 17,898 ימים, 49 שנים לכיבוש. החוק הבינלאומי מגדיר כיבוש כמצב זמני, אך אחרי כמעט חמישים שנה, לא ניתן עוד להתייחס אל המציאות בשטחים כזמנית ומופרך לדבוק בתקווה שישראל תפעל לשינויה. בפתח השנה החמישים לכיבוש בצלם מפרסם מסמך המציג תמונה עדכנית של המצב בשטחים. העובדות המתוארות בו – ומשמעותן – ידועות. גם משמעותה של עמידה מנגד בחוסר מעש ידועה – המשך המצב הקיים. כיום נדרשת פעולה נחושה שתבטא את הפסקת שיתוף הפעולה בארץ ובעולם עם הכיבוש.

ב-16.12.15 אושרה להפקדה תכנית לבניית 891 יחידות דיור מדרום לשכונת גילה, הנמצאת בשטח הגדה המערבית שסופח חד צדדית לירושלים. זוהי אחת מבין שלוש תכניות שאושרו בוועדה המחוזית לשכונת גילה מאז שנת 2012. הרחבת גילה דרומה (לכיוון ואדי כרמיזן), במקביל להקמת הגדר באזור, תאפשר לייצר רצף טריטוריאלי סיפוחי בין גילה, שבתחום המוניציפלי של ירושלים, לבין ההתנחלות הר גילה, שמחוצה לו. ואדי כרמיזן, המשמש את תושבי בית ג'אלא לצורכי פרנסה ופנאי, יהפוך ככל הנראה לשטח ציבורי פתוח עבור תושבי גילה והר גילה. הדבר ממחיש את מופרכותם של טיעוני הביטחון ששימשו לקביעת תוואי הגדר, אשר אושרו על-ידי בג"ץ, ומעיד על מדיניות הסיפוח של קרקעות פלסטיניות לשטח הריבוני של ישראל.

אתמול (30.12) הגישה פרקליטות מחוז המרכז כתב אישום נגד שני החיילים שירו והרגו את סמיר עווד, בן 16, ליד גדר ההפרדה בבודרוס ב-15.1.13. עובדות המקרה המתוארות בכתב האישום דומות מאוד לתוצאות תחקיר בצלם ועולה מהן בבירור כי לירי בסמיר עווד לא הייתה כל הצדקה והוא נעשה בניגוד מוחלט להוראות הפתיחה באש. הפער בין חומרת ההתנהלות ובין הסעיף הקל שבו הואשמו החיילים בלתי נתפס ומקומם והוא משדר מסר ברור לאנשי כוחות הביטחון בשטחים: גם אם תהרגו פלסטינים שלא מסכנים איש, ותחרגו מההוראות, נפעל כדי לטייח ולוודא שהדבר יסתיים בלי דין וחשבון אמתי.