דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

דיווחים

סינון דיווחים

21 במארס 2018

עסקת הטיעון עליה נאלצה עהד תמימי לחתום ממחישה את תפקידו של בית המשפט הצבאי לנוער: הגנה על הכיבוש, לא על קטינים פלסטינים

שיעור ההרשעה בבתי המשפט הצבאיים נושק למאה – לא בשל יעילותה של התביעה הצבאית אלא בשל העובדה שנאשמים פלסטינים חותמים, בלית ברירה, על עסקאות טיעון במסגרתן הם מודים באשמה. דו"ח חדש שפרסם אתמול ארגון בצלם מראה כיצד המהלכים שישראל שיווקה במהלך העשור האחרון בנוגע ליחסה לקטינים פלסטינים בבתי המשפט הצבאיים נועדו לשיפור יחסי הציבור שלה ולא לשיפור ההגנה על זכויות הקטינים: תפקידו של בית המשפט הצבאי לנוער מתמצה בדיוק באישרור עסקאות טיעון כמו זו שנחתמה היום.

19 במארס 2018

דו"ח חדש: נוער בסיכון - כיצד מכשירים בתי המשפט הצבאיים את הפגיעה בזכויות הקטינים

מדי שנה עוצרת ישראל מאות קטינים פלסטינים ומפרה את זכויותיהם באופן שיטתי ומערכתי לאורך כל התהליך: החל ממעצרם, דרך חקירתם וכלה בבית המשפט הצבאי לנוער. את התהליך הזה עוברים הקטינים כשהם לגמרי לבדם, מנותקים ממשפחתם, וללא ייעוץ משפטי. המדינה מתפארת בשינויים שערכה במערכת המשפט הצבאי לנוער בשנים האחרונות וטוענת ששיפרה משמעותית את ההגנה הניתנת לקטינים בהליכים הננקטים נגדם. אולם שינויים אלה לא שיפרו את ההגנה על זכויות הקטינים והם צורניים בלבד, ונועדו להעניק לגיטימציה למערכת המשפט הצבאית בפרט ולמשטר הכיבוש בכלל.

17 בינואר 2018

הארכת המעצר עד תום ההליכים של עהד ונרימאן תמימי אושרה לבקשת התביעה הצבאית

היום (רביעי, 17.1.17), אישר השופט הצבאי את בקשת התביעה הצבאית למעצר עד תום ההליכים של עהד ונרימאן תמימי. הליכים אלו חושפים את קלונם של המשטר הצבאי הישראלי בכלל ומערכת בתי המשפט הצבאיים בפרט. במערכת זו השופטים והתובעים הם תמיד חיילים אשר שופטים רק פלסטינים, ואחוז ההרשעה בה נושק ל- 100%. מדובר באחד ממנגנוני הכיבוש הפוגעניים ביותר, אשר מטרתו אינה חתירה לצדק ולאמת, אלא שימור השליטה הישראלית על העם הפלסטיני. כך במקרה של משפחת תמימי – וכך בעוד מאות ואלפי מקרים אחרים.

7 באוגוסט 2016

14 וחצי שנות מאסר? בעצם 15. נכון לעכשיו.

ב-13.6.16 סיים בילאל כאיד לרצות עונש מאסר של 14 וחצי שנים שגזר עליו בית המשפט הצבאי. בעוד בני משפחתו ממתינים לשובו נמסר להם כי הוא לא ישוחרר אלא יועבר למעצר מנהלי, למשך חצי שנה. מעצר מנהלי מתבסס על "ראיות" חסויות שהעציר אינו יודע מהן ואינו יכול להפריכן והוא אינו מוגבל בזמן. מזה שנים ארוכות ישראל משתמשת באמצעי דרקוני זה באופן גורף, אולם גם במציאות קשה זו, מעצר מנהלי של אדם שבדיוק סיים לרצות עונש מאסר ממושך הוא צעד יוצא דופן בחומרתו. השופטים הצבאיים – שהם חלק בלתי נפרד ממנגנון הכיבוש – אישרו גם במקרה זה את צו המעצר.

3 במארס 2016

בת 12 נשלחה לארבעה וחצי חודשים בכלא; ככל הנראה האסירה הצעירה בתולדות הכיבוש

ב-9.2.16 הגיעה ד.ו., בת 12 וחודשיים, לכניסה להתנחלות כרמי צור, כשסכין מוסתרת בבגדיה. היא נתפסה ונלקחה למעצר. תשעה ימים לאחר מכן, חתמה ד. על עסקת טיעון, הורשעה בניסיון לגרימת מוות ונשלחה לארבעה וחצי חודשי מאסר. זאת, בסיומו של הליך שעברה לגמרי לבדה, מבלי שהתביעה נדרשה להציג ולו ראייה אחת להוכחת אשמתה. מדובר במקרה חריג, אולם דווקא ככזה הוא משקף היטב כיצד מערכת המשפט הצבאית רומסת את זכויות הנאשמים העומדים לדין בפניה – ואפילו כאשר מדובר בילדה בת 12 וחודשיים – ובמקום לוודא שהצדק נעשה, היא שוקדת על שימור משטר הכיבוש.

24 בפברואר 2016

דו"ח חדש: בחסות החוק - בין התעללות לעינויים במתקן החקירות שקמה

מניעת שינה, כבילות ממושכות, אלימות מילולית ולעיתים פיזית; חשיפה לקור וחום; מזון מועט וגרוע; צינוק מצחין, בידוד, היגיינה ירודה. כך נראית חקירה שגרתית במתקן השב"כ בבית הסוהר שקמה, כפי שעולה מדו"ח חדש של המוקד להגנת הפרט ובצלם. הדו"ח מבוסס על תצהירים ועדויות של 116 עצירים ביטחוניים פלסטינים שנחקרו במקום בין אוגוסט 2013 למארס 2014. לפחות 14 מהם נחקרו בעינויים בידי הרשות הפלסטינית זמן קצר קודם לכן. משטר חקירות זה של השב"כ מופעל באישור רשויות המדינה, לרבות בג"ץ.

21 ביוני 2015

דו"ח חדש: עצור עד שלא הוכחה חפותו

מדו"ח חדש שבצלם מפרסם היום עולה כי עבור נאשמים פלסטינים מעצר עד תום ההליכים הוא הכלל, ולא החריג, וזהו הגורם העיקרי לכך שרוב ההליכים מסתיימים בעסקאות טיעון, ולשיעור ההרשעות העצום. בתי המשפט הצבאיים מתנהלים לכאורה כבתי משפט לכל דבר: ישנם תובע וסנגור; ישנם סדרי דין, חוקים ונהלים; ישנם שופטים הכותבים החלטות ופסקי דין בשפה משפטית מנומקת. ואולם, מאחורי החזות המהוגנת מתנהל אחד ממנגנוני הכיבוש הפוגעניים ביותר. כללי המשפט הישראלי, שהוחלו לכאורה על בתי המשפט הצבאיים, רוקנו למעשה מתוכן והם משמשים בעיקר להלבנת תדמיתה של מערכת המשפט הצבאית.

21 באוגוסט 2013

תחקיר: התעללות ועינויים בחקירותיהם של עשרות קטינים בנקודת המשטרה בגוש עציון

מאז נובמבר 2009 נמסרו לבצלם עשרות עדויות מפלסטינים, רובם קטינים, שדיווחו כי נחקרו באלימות קשה, שהגיעה בחלק מהמקרים לעינויים במשטרת גוש עציון, השייכת למרחב חברון שבמחוז ש"י. מהעדויות עולה כי במהלך החקירות נדרשו הנחקרים להודות בביצוע עבירות, ברוב המקרים ביידוי אבנים, וכי במרבית המקרים, הפסיקו החוקרים את האלימות ברגע שהנחקרים הודו באשמה. בעקבות פניות בצלם נפתחו מספר חקירות מח"ש במקרים פרטניים, אולם, עד כה לא הצליח בצלם לקבל מהמשטרה או ממח"ש תשובה האם התופעה מטופלת ברמה המערכתית. עקב חומרת החשדות והיקפם, נדרשת בדיקה מערכתית של התופעה ואם יאומתו הטענות, יש לשים לה קץ לאלתר ולנקוט צעדים משפטיים ומנהליים נגד האחראים.

15 בינואר 2012

שופטת קבעה כי הודאה שנגבתה מקטין פלסטיני בדרכים פסולות קבילה

ב-9.1.12 קבעה השופטת רס"ן שרון ריבלין-אחאי מבית המשפט הצבאי לנוער כי הודאה שמסר במשטרה א.ד., קטין בן 14 שנחקר בחשד ליידוי אבנים, קבילה. זאת, למרות שהקטין נחקר תוך פגיעה בזכויותיו בניגוד מפורש לחוק הנוער הישראלי שרוחו אמורה לשרות, לפי פסיקות קודמות, גם על שפיטת קטינים פלסטינים. השופטת ריבלין-אחאי החמיצה הזדמנות חשובה לקבוע הלכה שתגן על זכויות כלל הקטינים הפלסטינים הנחקרים במשטרה.

13 בדצמבר 2011

בית משפט צבאי זיכה פלסטיני באופן חלקי כיוון שהודאתו לא ניתנה מרצונו החופשי

ב-30.11.11 קבע בית המשפט הצבאי בעופר כי הודאה שנתן נאשם פלסטיני, איימן חמידה, במסגרת חקירת שב"כ, אינה קבילה שכן לא ניתנה מרצונו החופשי. בהחלטה חריגה זיכה בית המשפט את חמידה מחלק מסעיפי האישום נגדו, שהתבססו על הודאה זו לבדה. זאת על אף שהאמצעים שהפעילו חוקרי השב"כ נגד חמידה, לפי עדותו, אינם חריגים. במהלך השנים נחקרו מאות פלסטינים תוך שימוש בשיטות דומות, שהמשפט הבינלאומי מגדיר כעינויים או התעללות ואוסר לחלוטין על השימוש בהן.