בכל השטח שבשליטת ישראל – בין הים לירדן – מתקיים משטר אחד הפועל לקידום והנצחת עליונותה של קבוצה אחת של בני אדם – יהודים – על קבוצה אחרת – פלסטינים. משטר כזה הוא משטר אפרטהייד, בניגוד לתפיסה המקובלת של ישראל כמדינה דמוקרטית המנהלת משטר כיבוש זמני. המשטר הישראלי מממש את העליונות היהודית באמצעות הנדסה גיאוגרפית, דמוגרפית ופוליטית של המרחב. כך, בעוד היהודים מנהלים את חייהם במרחב אחד רציף, בו הם זוכים לזכויות מלאות ולהגדרה עצמית, פלסטינים חיים במרחב המפורק ליחידות שונות, כשבכל אחת מהן זכויותיהם נחותות מאלה של היהודים.
בדיון של תת-ועדת זכויות האדם של הפרלמנט האירופאי שהתקיים היום אחר הצהריים, חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, דיבר על הצורך הדחוף בפעולה אירופאית נחושה, שתבהיר לישראל כי לפגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים יש מחיר: "מדיניות החוץ האירופאית יכולה לגבות מחיר על הפרות זכויות אדם, באמצעות מינוף אפקטיבי של כוחה הנכבד של אירופה. ברור שההחלטה שלא לעשות כך היא בחירה פוליטית – אשר חותרת תחת המחויבות האירופית לזכויות האדם ומחלישה את הסדר הבינלאומי מבוסס החוק. בחירה זו אף מנרמלת את הדיכוי והדה-הומניזציה של פלסטינים, שכן – כך נראה – איש אינו צריך לתת את הדין על רמיסתם הנצחית."
כחלק מנירמול היחסים עם איחוד האמירויות, העדיפה ישראל, לפחות לעת עתה, להימנע מסיפוח מוצהר של הגדה המערבית. ואולם ישראל כבר סיפחה בפועל את הגדה מזמן והיא נוהגת בה כבתוך שלה, כאילו מדובר בשטחה הריבוני, ופועלת בה באופן חד צדדי כדי לקבע ולהנציח את שליטתה בה. וכך, עם שוך סערת הסיפוח הפורמלי, המציאות נותרה כשהייתה: ישראל זוכה שוב לחיבוקה החם של הקהילה הבינלאומית – שמשמעותו המשך מדיניות הנישול בלי לשלם על כך כל מחיר.
הדו"ח "זאת ירושלים: גזל ואלימות באל-עיסאוויה" מתאר את מציאות החיים בשכונה המזרח ירושלמית אל-עיסאוויה, 53 שנים לאחר שסופחה לישראל. בשנה האחרונה השכונה היא מוקד של חיכוך קבוע ויומיומי בשל מבצע משטרתי שעיקרו התעמרות בתושבי השכונה. ואולם מבצע זה הוא רק חלק מהתמונה. בדו"ח מנתח בצלם את המדיניות שמיישמת ישראל בשכונה מאז סיפחה אותה לשטחה, מדיניות המושתתת על גזל קרקעות, הזנחה מכוונת, היעדר תכנון – ואלימות משטרתית, אשר מיושמת באופן קיצוני בשכונה זו.
ניתוח בצלם של חוות דעת היועמ"ש בנוגע להעדרה, לכאורה, של סמכות שיפוט של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג על המצב בשטחים, מעלה כי היא מסתמכת בעיקר על ציטוטים חלקיים ומגמתיים, על התעלמות מהוראות המשפט הבינלאומי ועל תיאור מופרך של המציאות. בניגוד לדבריו, לבית הדין יש סמכות לחקור – חקירה שהינה מתבקשת ונדרשת.
התוכנית חושפת תפישת עולם הרואה בפלסטינים נתינים נצחיים ולא בני אדם חופשיים ואוטונומיים. "פתרון" כזה, שלא יבטיח את זכויות האדם, החירות והשוויון של כל בני האדם החיים בין הירדן לים – ובמקום זאת מנציח את הדיכוי והנישול של צד אחד על ידי הצד האחר – אינו פתרון לגיטימי. בעצם, זה אינו פתרון כלל אלא רק מתכון לעוד ועוד דורות של דיכוי, עוול ואלימות.
החודש פרסמה הממשלה מכרז להקמתו של מתקן ראשון מסוגו להפקת אנרגיה מפסולת, בעלות המוערכת בכמיליארד ש"ח. לכאורה זוהי התפתחות חיובית בתחום איכות הסביבה, ואולם למעשה מדובר בהקמת מתקן בתוך שטח הגדה המערבית, בניגוד למשפט הבינלאומי האוסר על ניצול משאבי השטח הכבוש על-ידי המדינה הכובשת, וכל זאת מעל לראשי האוכלוסייה הפלסטינית אשר כרגיל כלל איננה נשאלת לעמדתה בנושא, מיודעת או נלקחת בכלל בחשבון.
דו"ח חדש שמפרסם היום בצלם, "בכסות ביטחונית: המדיניות הישראלית בחברון כאמצעי להעברה בכפייה של תושביה הפלסטיניים", מראה כיצד ישראל נתלית בתירוצים ביטחוניים כדי ליישם במרכזה העתיק של העיר מדיניות שהפכה את חייהם של התושבים הפלסטינים לבלתי נסבלים על-מנת לגרום להם לעזוב את ביתם. מדיניות זו מתבססת על משטר הפרדה קיצוני שישראל מיישמת בעיר מזה 25 שנים, מאז הטבח שביצע ברוך גולדשטיין, במטרה לאפשר לקומץ מתנחלים לגור במרכזה של עיר פלסטינית צפופה. מדיניות זו היא הפרה של האיסור על העברה בכפייה – המהווה פשע מלחמה.
היום, במלאות 52 שנים לכיבוש הגדה המערבית, מזרח ירושלים ורצועת עזה, אנו מציגים פרויקט אינטראקטיבי חדש, ׳משול והפרד׳. הפרויקט ממחיש את האמצעים השונים שבהם השתמשה ישראל כדי לנגוס במרחב הפלסטיני במהלך העשורים החולפים; כיצד ישראל ריסקה אותו ליחידות שטח מצומצמות ומנותקות זו מזו והפרידה בין פלסטינים מאזורים שונים ובין פלסטינים לישראלים. הפרויקט פותח בשיתוף עם מכון המחקר Forensic Architecture.
בחודשים האחרונים מדווחים רועי צאן מקהילות אל-פאריסייה שבצפון בקעת הירדן על החרפת תדירותן ועוצמתן של תקיפות מתנחלים וחיילים בצאתם למרעה. אין מדובר באירועים מבודדים אלא בחלק מהמדיניות שמיישמת ישראל בבקעת הירדן, שמטרתה להשתלט על שטחים בין השאר באמצעות יצירת מציאות חיים בלתי אפשרית ומייאשת עבור פלסטינים, המורכבת מתקיפות משולבות של חיילים ומתנחלים ומאיסור גורף על פיתוח יישוביהם.
משטר הכיבוש הישראלי כרוך ממהותו בהפרה שיטתית של זכויות האדם. בצלם פועל במטרה להביא לסיומו, מתוך הכרה שרק בדרך זו ניתן לממש עתיד בו זכויות האדם, דמוקרטיה, חירות ושוויון יובטחו לכל בני האדם – פלסטינים וישראלים – החיים בין הירדן לים.