דיווחים

היום, במלאות 52 שנים לכיבוש הגדה המערבית, מזרח ירושלים ורצועת עזה, אנו מציגים פרויקט אינטראקטיבי חדש, ׳משול והפרד׳. הפרויקט ממחיש את האמצעים השונים שבהם השתמשה ישראל כדי לנגוס במרחב הפלסטיני במהלך העשורים החולפים; כיצד ישראל ריסקה אותו ליחידות שטח מצומצמות ומנותקות זו מזו והפרידה בין פלסטינים מאזורים שונים ובין פלסטינים לישראלים. הפרויקט פותח בשיתוף עם מכון המחקר Forensic Architecture.

בחודשים האחרונים מדווחים רועי צאן מקהילות אל-פאריסייה שבצפון בקעת הירדן על החרפת תדירותן ועוצמתן של תקיפות מתנחלים וחיילים בצאתם למרעה. אין מדובר באירועים מבודדים אלא בחלק מהמדיניות שמיישמת ישראל בבקעת הירדן, שמטרתה להשתלט על שטחים בין השאר באמצעות יצירת מציאות חיים בלתי אפשרית ומייאשת עבור פלסטינים, המורכבת מתקיפות משולבות של חיילים ומתנחלים ומאיסור גורף על פיתוח יישוביהם.

במרכז העיר חברון (אזור 2H) גרים כיום כ-40 אלף פלסטינים וכ-800 מתנחלים. הרשויות הישראליות מנהיגות באזור זה משטר המבוסס באופן מוצהר וגלוי על "עקרון ההפרדה", שמכוחו יצרה ישראל סגרגציה פיזית ומשפטית בין המתנחלים לבין התושבים הפלסטינים. משטר זה כולל הטלת הגבלות קיצוניות על תנועתם ברכב וברגל של הפלסטינים החיים באזור, כולל סגירת רחובות מרכזיים. באותה העת תנועת המתנחלים מתקיימת באופן חופשי וללא כל הגבלה. הגבלות אלה פוגעות בכל תחומי החיים של תושבי מרכז העיר הפלסטינים, מונעות מהם לנהל שגרת חיים סבירה והופכות את חייהם לבלתי נסבלים. להלן עדויות שגבו תחקירני בצלם בחודשים האחרונים, בהם מתארים התושבים את השפעת המחסומים על חייהם היומיומיים.

עונת המסיק, שבה חגגו משפחות פלסטיניות בעבר את התוצרת החקלאית ואת הקשר לאדמה, מתקיימת כבר שנים רבות בצל ההשתלטות על קרקעות, ההגבלות שמטילה ישראל על הגישה לאדמות שנותרו, אלימות של מתנחלים כלפי מוסקים ופגיעתם בעצי הזית. מציאות זו, שבגללה נוטשים חקלאים בלית ברירה את אדמותיהם, אינה מקרית. זוהי התוצאה אליה מכוונת מדיניותה של ישראל, שכן היא מקלה עליה להשתלט על אדמות נוספות. השנה תיעד בצלם תקיפה גופנית של מוסקים בשני מקרים ופגיעה בעצי זית או גניבת היבול בתשעה מקרים באזורים שכם ורמאללה לקראת המסיק ובמהלכו. להלן תיאורם.

ביום שישי, 26.10.18, ניסו עשרות מתנחלים לפלוש לאתר עתיקות בשטח הכפר אל-מזרעה אל-קיבלייה, בליווי כוחות הביטחון, כמנהגם מזה מספר חודשים. לאחר זמן קצר נסוגו המתנחלים ובאזור נמשכו עימותים בין תושבי הכפר לכוחות הביטחון. מאוחר יותר, כשהתחילו גם אנשי כוחות הביטחון לסגת, רדפו אחריהם כמה עשרות צעירים, וכשהתקרבו פתח לעברם לפחות שוטר מג"ב אחד בירי חי ממנו נפגעו תשעה בני אדם, מהם שניים שמתו מפצעיהם מאוחר יותר. פלישות המתנחלים לאדמות פלסטינים בגיבוי כוחות הביטחון הפכו מזמן למחזה נפוץ, אך הירי הקטלני שבו הסתיים האירוע הנוכחי חריג וסותר כל אות שנכתבה בהוראות הפתיחה באש.

במהלך מחצית השנה האחרונה תיעד בצלם במסגרת פרויקט מיוחד את השפעת ההתנחלות בית אל, שהוקמה בסמוך למחנה הפליטים ג'לזון בשנת 1977, על החיים במחנה. במהלך הפרויקט גבה תחקירן בצלם, איאד חדאד, עשרות עדויות מתושבי המחנה, שחשפו היבטים שונים של השפעה זו. התמונות שלפניכם מציגות את החיים במחנה, על רחובותיו הצפופים והמוזנחים, היעדר מגרשי משחקים לילדים, הקמת בתי ההתנחלות בצמוד לבית הספר והניסיון לחיות חיים נורמליים בתנאים אלה.

מעשי אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים הפכו מזמן לחלק בלתי נפרד משגרת הכיבוש. בעונת החריש מפעיל הצבא "מנגנון תיאום", שאמור לכאורה לאפשר לחקלאים להגיע לאדמותיהם באמצעות הצבת חיילים שישמרו עליהם מפני המתנחלים. ואולם תחקיר שערך בצלם לגבי התנהלות החריש בחודש מארס באזור רמאללה העלה שבדומה לשנים קודמות, גם הפעם מתנחלים תקפו חקלאים שניסו לחרוש את אדמותיהם. בחלק מהמקרים נכחו במקום חיילים ולא עשו דבר ובאחרים השתתפו החיילים באופן פעיל בתקיפות. כך מרחיקה ישראל את הפלסטינים מאדמותיהם, וסילוקם מקל עליה להשתלט עליהן.

במחנה הפליטים ג'לזון שמצפון לרמאללה גרים כ-14,000 תושבים. ב-1977 הוקמה בסמוך אליו ההתנחלות בית אל דבר שגרר נוכחות קבועה של חיילים. הצבא מגביל חדשות לבקרים את תנועת תושבי המחנה בכביש 466 המחבר את צפון הגדה ואת המחנה לרמאללה, כמנהגו במקומות רבים אחרים בגדה. ההגבלות פוגעות בכל תושבי המחנה, ובמיוחד באנשים הזקוקים לטיפול רפואי ברמאללה ובכ-2,000 תושבים העובדים ברמאללה ואל-בירה וכן בתושבי יישובים פלסטיניים מצפון לג'לזון המסתמכים על כביש זה. ואולם לא ניתן לכמת את השפעתן, שכן כפי שמעידים תושבים, בשל אי הוודאות שמייצרת הצבתם השרירותית הם מוותרים מראש על יציאה מהמחנה כאשר הדבר אינו חיוני.

ב-31.1.18 אישרה הממשלה הקמה של מה שהגדירה כ"יישוב חדש" על חלק מהאדמות עליהן השתלטו בכוח מתנחלי "חוות גלעד". נקודת ההתנחלות, שהוקמה בשנת 2015, התרחבה תחת עינם הפקוחה של כוחות הביטחון ומשתרעת על פני כ-450 דונם מאדמותיהם הפרטיות של תושבי הכפרים פרעתא, תל וג'ית. תושביה נהנים מאבטחה צבאית ונוכחותם לוותה מראשיתה בשגרת אלימות נגד בעלי האדמות וכפריהם. הלבנה בדיעבד של התנחלויות בטיעונים שונים לרבות הריגתו של תושב המקום אינה משנה כלל את אי-חוקיותן. כל התנחלות, בין אם היא מוכרת או בלתי-רשמית, מפרה את הוראות המשפט הבינלאומי, מקדמת את מפעל הנישול, ופוגעת פגיעה קשה בזכויות האדם של תושבי הגדה הפלסטינים.

מתנחלים הגרים במאחזים חדשים שהוקמו בצפון הבקעה משתלטים על שטחי המרעה של קהילות פלסטיניות ותיקות באמצעות מעשי אלימות ואיומים. בכך הם מהווים זרוע עבריינית של המדינה להשגת מטרותיה: נישול הפלסטינים בבקעת הירדן מאדמותיהם וביסוס השליטה הישראלית.