דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

ניוזלטר מרץ 2021 - המתנחלים יידו עלינו אבנים, החיילים צפו בהם מהצד

שלום רב,

מאז 21.12.20, לאחר מותו של אהוביה סנדק, חלה עלייה משמעותית במספר האירועים של אלימות מתנחלים: במהלך כחודשיים, עד ל-15.2.21, תיעדו תחקירני בצלם 73 אירועים בהם מתנחלים תקפו פלסטינים, ב-37 מהם נכחו כוחות הביטחון במקום והשקיפו על המתרחש. בשישה מהמקרים אף ירו החיילים אמצעים לפיזור הפגנות ואש חיה – לא כדי לעצור את התוקפים היהודים אלא דווקא לעבר הפלסטינים שהותקפו.

המאפיין העיקרי של הדיון הציבורי באירועים אלה היה ההפתעה המעושה – כאילו מדובר באירועים חריגים, של כמה "נערי גבעות" זועמים. ואולם תיאור זה מתעלם בבוטות מהמציאות. כרכזת מידע בבצלם טיפלתי כבר במאות מקרים ונכחתי באירועים בהם מתנחלים תקפו פלסטינים, ללא כל הפרעה. מאז הקמתו, בצלם תיעד אלפי מקרים כאלה. העובדות ברורות: מעשי האלימות הפכו לשגרה עבור פלסטינים תושבי הגדה, שפנימו מזמן את העובדה שאין מי שיגן על חייהם, על גופם ועל רכושם מפני אלימות זו.

במהלך המסיק האחרון הצטרפתי, יחד עם כמה פעילים ישראלים, לתושבי חווארה. הם מסקו את זיתיהם בכרם של מאות עצים על מורדות הר תלול. זמן קצר לאחר הגעתנו, הופיעו בפסגת ההר כמה נערים רעולי פנים ויידו עלינו אבנים. הם לא היו לבד – בצד עמדו כמה מתנחלים מבוגרים יותר, שצפו באירועים בנחת וצילמו את התקיפה - וגם כמה חיילים שליוו אותם. כאשר התושבים ניסו להסביר לחיילים שאנחנו רק מוסקים את הזיתים, החיילים התעלמו מהם והשליכו לעברנו רימוני הלם וירו גז מדמיע. בזמן המנוסה מהמקום, על אדמה תלולה מלאה באבנים וקוצים, כמה תושבים נפצעו מהאבנים שיידו המתנחלים ומשאיפת הגז.

האירוע לא היה שונה מעשרות האירועים שעברו דרכי במסגרת העבודה ומאירועים אחרים בהם נכחתי. ועדיין, בכל פעם קשה לקבל את מה שמתרחש מול עיני. בכל פעם מחדש, מתחדדת ההבנה עד כמה החיילים הם חלק אינטגרלי – ולחלוטין לא מקרי – מאלימות המתנחלים ומגירוש בעלי האדמות, עד כמה לא מדובר באוסף של אירועים מקריים.

גם האירועים שהתרחשו בעקבות מותו של סנדק לא היו התקפות חריגות ביוזמת כמה "נערי גבעות" פורעי חוק, אלא ביטוי של מדיניות ישראלית ארוכת שנים. המדינה מגבה ומאפשרת למיליציות חמושות של מתנחלים לתקוף פלסטינים ללא הפרעה – כי התקפות אלה משרתות את מטרותיה: הרתעת בעלי קרקעות פלסטינים מהגעה לאדמותיהם מאפשרת השתלטות על עוד אדמות  פלסטיניות והרחבה של התנחלויות.

כדי לחמוק מביקורת, המדינה אולי מעדיפה להפריט את האלימות, אבל זה לא מספיק כדי להסתיר את העובדה שהיא מתבצעת בגיבוי מלא של רשויות המדינה, כולל קצינים בכירים, פקידי המנהל האזרחי, מערכות אכיפת חוק, שופטים ושרים בממשלה. זה לא שהצבא לא "ממלא את חובתו" להגן על הפלסטינים – הגנה עליהם פשוט אף פעם לא הייתה חלק מהמשימה האמיתית: נישול.

בברכה,
דינה צ'יז'יק, רכזת מידע בבצלם

 

נתחיל בנייר העמדה שפרסמנו בחודש שעבר, המסביר כיצד בשטח שבין הים לירדן שורר משטר אפרטהייד, הפועל לקידום ולהנצחת עליונותה של קבוצה אחת – יהודים – על פני קבוצה אחרת – פלסטינים. פרסום נייר העמדה עורר עניין וסיקור נרחבים, כמפורט בסוף עדכון זה.

עיסוק באופיו של המשטר הישראלי עמד במוקד וועידת הארץ לדמוקרטיה שכותרתה ״האם ישראל היא דמוקרטיה?״. בפאנל הראשון בוועידה העיתונאית רוית הכט דנה עם חגי אלעד, מנכ״ל בצלם, עו״ד ד״ר חסן ג׳בארין, מנכ״ל עדאלה, יו״ר מועצת אפרת, עודד רביבי והפובליציסטית נוה דרומי בדיוק בשאלה זו. הפאנל השני עסק ב״סיפוח, היה או לא יהיה״ בהשתתפות אבנר גבריהו, מנכ״ל שוברים שתיקה, ח״כ עאידה תומא סלימאן מהרשימה המשותפת, תניה הרי, מנכ״לית ארגון גישה והעיתונאי עקיבא נוביק. במושב האחרון, שוחחה העיתונאית נעה לנדאו על חופש המחאה עם עו״ד והאקטיביסט ברק כהן,  אפרת ירדאי, יושבת ראש אגודת יהודי אתיופיה, העיתונאי ישראל פריי והמתאם הפלסטיני של תנועת ״לוחמים לשלום״, ג׳אמיל קסאס.  


בתחילת השנה פרסמנו את הסיכום השנתי של נתוני ההרוגים, הריסות הבתים ואלימות המתנחלים במהלך שנת 2020: 27 פלסטינים, שבעה מתוכם קטינים, נהרגו בידי כוחות הביטחון; במספר הבתים שהרסו הרשויות במהלך שנה זו נרשמה עליה – 1,006 פלסטינים, בהם 519 קטינים, איבדו את קורת הגג שלהם; וכפי שצויין במכתב הפותח לעדכון זה, בשנה החולפת למרות הסגרים והגבלות הקורונה תיעדנו 248 אירועים של אלימות מתנחלים בגיבוי המדינה.

כבר בתחילת 2021 היו מקרים של אלימות מתנחלים, שכללו יידוי אבנים לעבר מכוניות ובתים, תוך סיכון שלומם של ילדים ומבוגרים, התנפלות על חקלאים תוך סילוקם מאדמותיהם ותקיפות בשטחים ציבוריים ובפתח הבית.

מזה כמה חודשים אנחנו עוקבים אחרי ההפגנות המתקיימות במחאה על הקמת מאחז בסמוך לקהילת ראס א-תין. אנשי כוחות הביטחון מדכאים הפגנות אלה בהתאם למדיניות הפתיחה באש המיושמת בשטחים מזה שנים ארוכות, המתירה ירי קטלני גם במצבים שבהם לא נשקפת סכנת חיים לאיש. כך  נהרג הנער עלי אבו עליא ונפצעו שני מפגינים. באחד המקרים, הגיעו מתנחלים מהאזור כדי לפזר את ההפגנה, ירו לכיוון המפגינים ושיסו בהם כלבים מול עיני החיילים. כך נראה חופש ההפגנה, בגרסת מג"ב.

מדיניות של ירי לעבר מפגינים גרמה לפציעתם של שני קטינים הביטחון בנובמבר 2020. במקרה הראשון איבד את עינו בשאר חמד, בן 15, כתוצאה מירי של אמצעים לפיזור הפגנות במהלך פשיטה של שוטרי משמר הגבול ויס"מ על מחנה הפליטים קלנדיה. במקרה השני נפצע בראשו יוסף טאהא, בן 17, מירי כדורי מתכת מצופים גומי במהלך הפגנה בכפר קדום.

בעיירה סילוואד, שמצפון-מזרח לרמאללה, מיררו ארבעה חיילים את חייהם של כ-10,000 תושבי העיירה במשך שלושה שבועות. בין השאר החיילים ירו ופצעו נער בן 16, הציבו מחסומים, קיללו תושבים ותקפו אותם, הסתובבו ברחובות העיירה, השליכו רימוני הלם, ירו רימוני גז מדמיע, השחיתו כלי רכב ובאחד. אם מדובר ביוזמה עצמאית של החיילים, הרי שאיש ממפקדיהם לא הפסיק את שהתרחש וניסיון העבר מוכיח כי גם בדיעבד לא יינקטו נגדם צעדים כלשהם.

בדצמבר האחרון נכנסו שוטרי יס"מ ומג"ב למחנה הפליטים קלנדיה. הם פלשו לבית וכלאו בשניים מחדרין את בני משפחת חמד, ששניים מבניה הם ביקשו לעצור. השוטרים תקפו נער בן 15, שברו דלתות והשחיתו רהיטים. תושבים המחנה השליכו חפצים על השוטרים ואלו הגיבו בירי ללא הבחנה של אש חיה וכדורי "טוטו" - שפצעו ארבעה אנשים. לא ניתן להצדיק ירי של אש חיה בשכונת מגורים צפופה. כמו במאות מקרים אחרים, איש לא ישלם מחיר על הירי המופקר או על האלימות שהופעלה כלפי המשפחה
.
ישראל ממשיכה למרר את חייהם של תושבי קהילות בבקעת הירדן במטרה לגרום להם לעזוב את מקום מושבם. כך נהרסה קהילת ח'ירבת חומסה כמה פעמים לאחר שהוחרבה כבר בנובמבר 2020. בסיוע של ארגונים ויחידים, שיקמו התושבים מעט מההריסות, אך במהלך פברואר חזרו למקום אנשי המנהל כמה פעמים והחרימו אוהלים ודירי צאן, בהם ציוד שנתרם עבור הקהילה

כמו בבקעת הירדן, גם בדרום הר חברון לוחצת ישראל על תושבי קהילות לעזוב את ביתם. הצבא ביצע אימון צבאי בין בתיהם של תושבי הקהילות. טנקים ונגמ"שים עברו בשטח כאילו אין סביבם בתי מגורים או שדות מעובדים. הנה הקולות והמראות ממסאפר יטא, אשר צולמו בין ה-2 ל-3 לפברואר. 

בחודש פברואר הרסה עיריית ירושלים מבנה בן שתי קומות באל-עיסאוויה, בו התגוררו במשך 12 שנה ארבע משפחות, המונות 18 בני אדם. מבנה שירותים, אוהלים, משאבות דלק וצריף הוחרמו ונהרסו גם בדרום הר חברון.  


במהלך השבוע האחרון של פברואר הוזמן בצלם להשתתף במספר וובינרים (כולם באנגלית), הזמינים לצפייה בלינקים הבאים. מוזמנות ומוזמנים להקשיב לשרית מיכאלי, רכזת קשרי חוץ, בוובינר על אלימות מתנחלים; ליעל שטיין, מנהלת אגף המחקר, בוובינר על בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג; ולחגי אלעד, מנכ"ל הארגון, בוובינר העוסק באפרטהייד הישראלי
לבסוף, התחדשנו  במסד נתונים חדש באתר בצלם: מיום היווסדו בצלם אוסף מידע אודות בני האדם שנהרגו במסגרת הסכסוך, ומזה שנים רבות מתעד גם את הריסות הבתים שישראל ביצעה ומבצעת בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) בתואנות שונות. כעת  שדרגנו את אופן הצגת הנתונים במטרה להקל על הניווט והשימוש ולהפכם לנוחים ובהירים יותר.

בצלם בתקשורת:

החלטנו ב'בצלם' לקרוא למשטר בין הים לנהר בשמו: אפרטהייד, אורלי נוי בשיחה מקומית.

לכל החרדים לדמוקרטיה, בוקר טוב: האפרטהייד כבר חצה את הקו הירוק, חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, במקום הכי חם בגיהינום.

קוראים לזה אפרטהייד, חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, במאקו.

ארגון "בצלם": מדינת ישראל מתנהלת כמשטר אפרטהייד, אור הלר בחדשות 13.

שר החינוך: אסור לבתי ספר לארח "ארגונים המכנים את ישראל מדינת אפרטהייד", נעה שפיגל ושירה קדרי-עובדיה בהארץ.

אחרי פגישה עם מנכ"ל בצלם: שימוע למנהל הריאלי בחיפה, תמר טרבלסי חדד ב-ynet.

מהשקר גלנט לא מפחד, רק מהאמת, מאמר דעה מאת חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, בהארץ.

מבזה את המושג חינוך, מאמר המערכת בהארץ.

מנדלבליט שוב נותן גושפנקה משפטית לעינויים, עו"ד יעל שטיין, מנהלת מחלקת המחקר בבצלם, בשיחה מקומית.

ירייה בצוואר וחנק אוכלוסייה. שיגרה בשטחי C, שרית מיכאלי, רכזת קשרי החוץ של בצלם,  ב-ynet.

"אולי היה עדיף שימות". ביקור בחצר האחורית של הפלסטינים שבה התרחשה תקרית הגנרטור, אליאור לוי ב-ynet.

פוגרומים, מאמר המערכת בהארץ.

מקבץ פרסומים מהעולם, שהגיבו לנייר העמדה הקובע כי בישראל מתקיים משטר אפרטהייד: