דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

בית לענן אבק

מננ
שלום חברים,
עוד יום של הריסות מקוממות ושוברות לב, ולמרות שתחקירני השטח שלנו מתעדים את מעשי ההרס של ישראל כבר שנים רבות - לא נתרגל לכך לעולם. עבור אדם שבולדוזרים עלו על ביתו והחריבו אותו מול עיניו, זאת תהיה תמיד הפעם הראשונה והקשה מנשוא.

המספרים מתפרסמים באתר בצלם, אך הם אינם ממחישים את שעומד מאחוריהם: חיים שלמים ההופכים לענני אבק בתוך דקות, משפחות שנותרות ללא גג בקיץ ובחורף, ילדים שאיבדו את הבית היחיד שהכירו. רק השנה, למעלה מ-900 בני אדם איבדו כך את ביתם. 900 בני אדם.

בתחילת נובמבר ביקרתי בח'ירבת חומסה שבבקעת הירדן, אחרי ההריסות שישראל ביצעה שם. המקום נראה כמו אחרי צונאמי. שרידיהם של צריפי פח, מכלאות צאן, בגדים וסדינים, מבני שירותים וכלי מטבח היו מוטלים שם בערבוביה. אנשים מותשים, מיואשים וכועסים ניסו לאסוף חומרי גלם מעוכים שפוזרו ולאלתר מחסה עבור ילדיהם הקטנים במזג האוויר הקר.

הריסות כאלה הן חלק בלתי נפרד משגרת החיים תחת הכיבוש, וכמעט שלא עובר יום מבלי שתחקירני השטח מתקשרים אליי לדווח עליהן. השיחות הללו מציפות בי תחושות של חרדה ומצוקה כי אני יודע היטב כמה סבל צפוי למשפחות שביתן נהרס, איזה שבר עצום הן חוות, וכמה קשיים כלכליים, חברתיים ונפשיים נוצרו ברגע ההריסה.

ישראל פועלת כדי לצמצם את הנוכחות הפלסטינית בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, שטחים שלתפיסתה שייכים לה, באמצעות יישום מדיניות המבוססת על מגוון שיטות – בהן מניעת גישה לאדמות, אימונים צבאיים על שטחי התושבים, מניעת חיבור לתשתיות ואיסור על בנייה. כל אלה הופכים את חיי התושבים לבלתי נסבלים וגוזרים עליהם לחיות בעוני מרוד וללא תשתיות בסיסיות – הכל כדי שיעזבו את בתיהם, לכאורה מרצונם. רשויות התכנון הישראליות מגיעות לקהילות אלו רק כדי להרוס, להחריב ולהחרים – אף פעם לא כדי לתכנן ולבנות. מאז החל בצלם לתעד את ההריסות בגדה המערבית, ב-2006, מנינו למעלה מ-10,000 פלסטינים שאיבדו כך את בתיהם. כמחציתם היו מתחת לגיל 18.  

הצונאמי משתולל והעולם רואה ושותק, עומד מנגד ולא עוצר את הדחפורים. בשעה הקשה הזו צוות התחקירנים ואני, יחד עם כל צוות בצלם, נמשיך לתעד את ההפרות ולהציג את הכיבוש, כמו שהוא, בפני כל מי שלא מסכים לעצום את עיניו.

בברכה,

כרים ג'ובראן
מנהל אגף תחקירי שטח בבצלם
 
נההנ
במהלך המסיק האחרון תיעד בצלם 39 מקרים בהם מתנחלים תקפו מוסקים, מנעו את גישתם למטעי הזיתים, גנבו יבול והשחיתו עצים, כלי עבודה וציוד חקלאי. אירועים אלה לא היו יכולים להתרחש לולא הגיבוי הגורף שמעניקה המדינה – לא רק במהלך המסיק אלא לאורך כל ימות השנה – למעשי אלימות אלה. כחלק מגיבוי זה, ברוב המכריע של המקרים לא נפתחת כלל חקירה ואיש אינו נדרש לתת את הדין על הפגיעה בפלסטינים. כל עוד מציאות זו תמשיך לשרת את מטרותיה ארוכות הטווח של ישראל בגדה – ובראשן נישולם של הפלסטינים מאדמותיהם כדי להשתלט עלהן לצרכיה שלה – דבר לא ישתנה. רק כאשר ישראל תידרש לשלם מחיר כלשהו על יישומה של מדיניות זו – עשויה מציאות זו להשתנות.

ב-25.11.20 הגיע נור שקייר, בן 36, למחסום א-זעיים שממזרח לירושלים, שם נדרש להציג מסמכים. לטענת המשטרה, אנשי כוחות הביטחון במחסום חשדו כי המסמכים שהציג אינם שלו – ואז האיץ שקייר את מכוניתו, פגע בשוטר מג"ב ופצע אותו קל. הוא המשיך בנסיעה עוד כמה מאות מטרים ונעצר בצד הכביש. שוטרי מג"ב ומאבטחים רצו אחריו ואחד מהם ירה לעברו ארבעה כדורים קטלניים, ממרחק של כמה עשרות מטרים. כל זה נראה היטב בתיעוד הווידיאו של האירוע, בו נשמעת בבירור גם קריאתו של אחד מאנשי כוחות הביטחון: "לא לירות!".  שקייר פונה מהמקום. זמן קצר לאחר מכן פורסם כי נפטר מפצעיו.

באוקטובר פרסמנו נייר עמדה חדש, "הסיפוח שהיה, ועודנו", המבהיר מדוע למרות שישראל העדיפה, מסיבותיה שלה, להימנע לעת עתה מסיפוח מוצהר של הגדה המערבית (או של חלקה) – אין באמת סיבה למסיבה: ישראל כבר מזמן סיפחה בפועל את הגדה, נוהגת בה כבתוך שלה כאילו מדובר בשטחה הריבוני, ופועלת בה באופן חד צדדי כדי לקבע ולהנציח את שליטתה בה. הקהילה הבינלאומית נשמה אמנם לרווחה כשהסיפוח לא קרה ומיהרה להשיב את לישראל לחיבוקה החם – אך בהעדר שינוי כלשהו במציאות, צעד זה מתיר למעשה לישראל להמשיך במדיניות הנישול, מבלי שהיא  נדרשת לשלם על כך מחיר כלשהו.

כפי שכרים ג'ובראן מתאר במכתב הפותח ניוזלטר זה, אנחנו ממשיכים לתעד מקרים רבים של הריסת מבנים, החרמת רכוש וניתוק תשתיות, שנועדו לדחוק את רגלי הפלסטינים מאדמתם ומביתם. אחד ממעשי ההרס הקיצוניים ביותר בוצע בשלושה בנובמבר, עת החריב המנהל האזרחי את קהילת ח'ירבת חומסה בבקעת הירדן. 74 בני אדם, בהם 41 ילדים, נותרו ללא קורת גג. שבועות ספורים לאחר-מכן הרסה ישראל, ביום אחד, את בתיהם של 44 פלסטינים במסאפר יטא, באזור רמאללה ובבקעת הירדן. העילה הרשמית למעשי הרס אלה היא "היעדר אישורי בנייה", אך בפועל אין לפלסטינים כמעט שום דרך לקבל היתרים כאלה. המסקנה המתבקשת היא שישראל מבצעת פשעים וקוראת לפלסטינים עבריינים.

במהלך אוקטובר פשטו חיילים על העיירה סבסטיה והטילו הגבלות על תנועת התושבים, לטענת הצבא בעקבות תלונות של מתנחלים משבי שומרון כי תושבים בעיירה מסנוורים אותם בקרני לייזר. במשך שלושה לילות נכנסו חיילים לעיירה והשליכו עשרות רימוני הלם וגז מדמיע. באחד הלילות הם גם ירו כדורי מתכת מצופי גומי. אדהם א-שאער, רואה חשבון שישב עם חבריו בבית קפה סמוך, איבד את עינו כשכדור פגע בו.

מעשי האלימות הבלתי פוסקים של המתנחלים בגיבוי הצבא נמשכו גם בחודשיים האחרונים. בסוף ספטמבר תקפו עשרות מתנחלים לול תרנגולות בכפר כוסרה, הציתו כלי רכב והטרידו חקלאים. חיילים ליוו את הפורעים במסע ההרס, וכרגיל ירו גז מדמיע וכדורי מתכת מצופים גומי דווקא על תושבים שניסו להגן על הרכוש המותקף. 300 עופות מתו בעקבות ההתקפה. באוקטובר, עשרות מתנחלים תקפו באבנים בכפר בורין את ביתה של משפחת עיד. חיילים עמדו בסמוך וירו רימוני גז לעבר הפלסטינים שניסו להגן על הבית. התקיפות בבורין נמשכו למחרת, כששוב הגיעו למקום חיילים, ושוב ירו רימוני גז על התושבים הפלסטינים. במהלך התקפת המתנחלים, הורו שני רב"שצים למונתסר א-נג'אר, תושב בורין, לעצור את מכוניתו. הם התנפלו עליו, ניתצו את שמשת מכוניתו, והעבירו אותו לחיילים שעמדו בסמוך. אלו עצרו אותו למשך שלושה ימים, על אף שלא נחשד בדבר.

וברצועת עזה הנצורה? במהלך החודשיים האחרונים נדרשנו שוב למשמעותה של המדיניות הישראלית ולהשפעתה ההרסנית על חייהם של תושבי הרצועה. למתבונן מבחוץ קשה לדמיין את השלכות המחסור היומיומי בחשמל, שהדרדר הקיץ לארבע שעות אספקה ביום בלבד. אספקת חשמל רציפה נדרשת כיום כדי לנהל שגרת חיים סבירה – החל בצריכת מזון, דרך תקשורת עם העולם וכלה במערכת הבריאות. אך האפשרות לנהל שגרה כזו – להשתמש במכשירים בסיסיים כמו מקרר, מאוורר, מכונת כביסה וטלפון נייד – נשללת מזה שנים מתושבי הרצועה, החיים רק כמה עשרות קילומטרים מאיתנו.
באמצע אוקטובר השחיתה ישראל 25 דונם של אדמה חקלאית בקרבת גדר המערכת ושדות של קישואים, במיה, חצילים וצמחי תבלין הושמדו באחת. מדובר במזון חיוני ובמקור הכנסה של אנשים המתקשים ממילא לכלכל את משפחותיהם במציאות שיצרה ישראל ברצועה. אין זו הפעם הראשונה שישראל משמידה תוצרת חקלאית. בעבר ישראל הרחיקה חקלאים מהגדר באמצעות ירי לעבר עובדים, ריסוס חומרי הדברה על שדות ויישור קרקע תוך דריסת היבולים. על פי נתוני משרד החקלאות הפלסטיני, במהלך חמש השנים האחרונות לבדן ישראל השמידה 14 אלף דונם של שטחים חקלאיים.

בצלם בתקשורת:
ישראל ניצלה עוד יום אחד של ממשל טראמפ, מאמר דעה של חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, בהארץ.
ביום הבחירות בארה"ב, הצבא החריב יישוב פלסטיני שלם, אורן זיו ואחמד אל-באז בשיחה מקומית.
שיעור בפחדנות: אם הם כל כך בטוחים בעצמם, למה הם נבהלים מחגי אלעד?, רוית הכט בהארץ.
איזה ארגון יכול לאזן לתלמידים שלך הרצאה של מנכ"ל בצלם? "יש ארגון נגד הפלות, מבחינתם זו הפרת זכות החיים", ניר גונטז' בהארץ.
הקרב על שטח C: הפלסטינים בונים בלתי חוקית והמנהל האזרחי הורס, כתבתה של נורית יוחנן בכאן11.
מאז שנפלה תוכנית הסיפוח, הפלסטינים רק סובלים יותר, אמיר בן-דוד בזמן ישראל.
יחף בגשם, ללא מזון: ישנם מאות קטינים פלסטינים בכלא הישראלי, כך נראה מעצר של אחד מהם. גדעון לוי בהארץ.
לפנות בוקר, צה"ל פוצץ את דלת הבית על יושביו וגרם לפציעות איומות. למה? ככה. גדעון לוי בהארץ.
כשבאו להרוס את ביתו הוא התנגד, ואז באה נקמת שוטרי מג"ב, גדעון לוי ואלכס ליבק בהארץ.
בצלם: סרטון מהמחסום מעיד – הירי בחשוד לא היה מוצדק, אור הלר ויוסי אלי, חדשות 13.