דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

ניוזלטר מרץ 2020 - על כיבוש, אלימות, בריאות ואחריות

על כיבוש, אלימות, בריאות ואחריות
שלום לכם,
 
העולם כולו שרוי בימים אלו בחרדה בשל מגפת הקורונה, ומצב זה אינו שונה בישראל ובשטחים. דבר אחד שונה בכל זאת: התושבים הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה נתונים לחסדיה של ממשלת ישראל בכל הקשור להתגוננות מפני המגפה. ואולם זו, לפי שעה, מתנערת מאחריותה למתרחש שם. הרשויות הישראליות סבורות שתפקידן מתמצה בעיקר בהגבלת כניסה של פלסטינים לשטח שבתוך הקו הירוק (וכשהן שוקלות אפילו לנתק שכונות במזרח ירושלים ולהתנער מתושביהן), בתיאומים מול הרשות הפלסטינית ובמתן היתרים לגורמים בינלאומיים להכנסת ציוד לרצועת עזה.

אלא שחובה עלינו לזכור ולהזכיר שישראל היא הנושאת באחריות לבריאותם של כל 14 מיליון התושבים החיים תחת שליטתה בין הירדן לים – בהם גם הפלסטינים החיים תחת שליטת ישראל בגדה המערבית וברצועת עזה. אחריות זו כוללת, בין השאר, מתן מענה לצרכי חירום, מתן טיפול רפואי לכל מי שנזקק לו ויישום אמצעי הגנה למניעת התפשטותה של מגפת הקורונה. כל זאת במיוחד בהתחשב בעובדה שמצבה הירוד של מערכת הבריאות הפלסטינית הינו תוצאה ישירה של המדיניות הישראלית ושל כיבוש הנמשך כבר כמעט 53 שנים.
 
נכון להיום התגלו ברצועת עזה 12 חולים. ברור לכל בר דעת כי התפשטות הקורונה ברצועה תהיה אסון בממדים מחרידים בשל השילוב בין צפיפות אוכלוסייה לתוצאות המצור שישראל מטילה עליה מזה למעלה מעשור. מערכת הבריאות בעזה קרסה הרבה לפני שנאלצה להתמודד עם חולה הקורונה הראשון, ולעוני קיצוני ולתנאי החיים הבלתי נסבלים יש השפעה קשה על בריאות התושבים עוד בטרם נחשפו לנגיף החדש. מי שטרח ליצור מציאות זו במשך שנים ארוכות אחראי כיום לבריאותם של שני מיליון בני האדם החיים ברצועת עזה. ישראל לא תוכל לרחוץ בניקיון כפיה לנוכח התממשותו של תרחיש הבלהות לאחר שלא עשתה די כדי למנוע אותו.

חולי הקורונה הראשונים בגדה המערבית אובחנו בעיר בית לחם בתחילת חודש מארס, ועל העיר הוטל סגר כדי למנוע את התפשטות המחלה. מרווה ר'נאם, רכזת מידע בבצלם, עברה להתגורר בבית לחם ימים ספורים לפני ששערי העיר נסגרו, ואת רשמיה ותחושותיה היא מפרסמת בבלוג הצילום שלנו, וגם כאן:
 
ממעבר דירה מלא באנרגיות חיוביות לסגר כמעט מוחלט

אני בת 30, ילידת חיפה. עברתי לגור בבית לחם – בבית גדול – לבד. בעיר יחסית זרה, מוקפת מחסומים וגדר. ידעתי שבדרך לעבודה בירושלים, ובחזרה, אצטרך לעבור במחסום, אבל אחרי שבע שנים בירושלים מצאתי את דירת חלומותיי בעיר פלסטינית מרתקת - בבית אבן ישן, עם המון חלונות, אור ותקווה.

אמא שלי דאגה שיום אחד המחסומים ייסגרו ולא אוכל לבקר אותם, אבל הרגעתי אותה ואמרתי שזה לא יקרה. אני, שכותבת עבור בצלם דיווחים מפורטים על חסימת דרכים וסגירות של כפרים ברחבי הגדה, יודעת שזה יכול לקרות, אך רציתי לחסוך ממנה דאגה. והנה, ב-9.3.20, זה קרה, ודווקא מסיבות שמעולם לא דמיינתי שיקרו. וירוס כבש את האזור.

הנחיות משרד הבריאות גזרו עליי, כמו על כל תושבי בית לחם, 14 ימי בידוד. זה היה הלם עבורי. ידידים סיפרו לי שבשנת 2002 ישראל הטילה סגר מלא על בית לחם למשך 40 יום, כך שהם רגילים לכך, כביכול. בהמלצתם, ניסיתי לא להתפנק ולהשלים עם המצב וככל שחלפו הימים ראיתי בבית לחם בית.

התחלתי את חיי החדשים: את העבודה עשיתי מהבית, את הבילויים עם החברים דרך שיחות וידיאו, ואת הגעגועים למשפחה הרגעתי מרחוק. כל מה שיכולתי לראות רוב הזמן זה את העולם הנשקף מחלוני ולפעמים דרך הדמיון.

יום אחד, כשיצאתי להצטייד במזון, הבחנתי באיש מצלצל בפעמוני הכנסייה בראש המגדל ממול, וקולו של המואזין מהמסגד הקרוב הצטרף אליו. הלכתי למכונית שלי, בעיר הריקה. גשם ירד וכתבתי בראש תסריט על אחרית הימים.

14 ימי הבידוד חלפו להם, אך התפתחויות חדשות הכניסו את כל הארץ לבידוד. נאלצתי להחליט אם להישאר בבית לחם לבד, מי יודע עד מתי, או לנסות לחזור לבית הוריי.

ארזתי מזוודה, התנעתי את הרכב וחזרתי להורים.

מרווה ר'נאם, רכזת מידע בבצלם
***
בבצלם התחלנו בהערכות ארגונית למצב החדש כבר בפברואר, וכשהתחזיות החלו להתממש והוטלו הגבלות על תנועה בישראל ובשטחים, התאמנו את עצמנו למציאות החדשה ואנחנו ממשיכים בשגרת הדיווחים כבעבר: תחקירני בצלם מבצעים את עבודתם המורכבת והעדינה מבתיהם, והעדכונים זורמים. כמעט בכל העולם מוטלות כעת הגבלות תנועה על תושבים, אך בשטחים הכבושים הגבלות תנועה אינן דבר יוצא דופן אלא עניין שבשגרה. בשעה בה כולנו מייחלים לסיום המשבר, אנחנו יודעים שלפלסטינים סופו לא יבשר חופש תנועה אלא רק את המשך שלילתו מהסיבות הישנות והרעות.

אנחנו רוצים לשתף אתכם בדיווחים על עבודתנו בשבועות האחרונים:
  1. ב-26.3, בשבע וחצי בבוקר, הגיעו אנשי המנהל, מלווים בג'יפים צבאיים ומצוידים בדחפור ומשאיות, והחרימו מוטות ויריעות שנועדו להקמת אוהלים של מרפאה ומענה חירום לתושבי ח'ירבת איבזיק שבצפון בקעת הירדן. בימים שבהם העולם כולו מתמודד עם משבר בריאות חסר תקדים ומשתק, הצבא הישראלי מקדיש זמן ומשאבים להתעמרות בקהילות הפגיעות ביותר – שישראל כבר מנסה לגרש ממקום מושבן מזה עשורים. מגפות אינן מבחינות בין בני אדם על בסיס לאומי, דתי או אתני, וגם בימים אלה – ודווקא בהם ובעיקר בהם – על ישראל מוטלת האחריות לבריאותם ושלומם של חמשת מיליון הפלסטינים שחיים תחת שליטתה. המנהל האזרחי הודיע כי הוא לא יממש, בתקופה זו, צווי הריסה של מבנים מאוישים. ואולם התחייבות זו (בהנחה שאכן תיושם כלשונה) אינה מדגדגת אפילו את המינימום הנדרש מכוח כובש בזמן מגפה. מחריד שאפילו הנסיבות הנוכחיות לא גורמות לישראל לעצור את ההריסות ולהבין שזוהי אחריותה לוודא שלבני אדם יש מגורים, מים, חשמל ושירותי בריאות.
  2. ניפוץ חלונות בתים באמצע הלילה, פלישה אלימה לאוהל מגורים, התנפלות על עוברי אורח וניסיון לחטוף פעוט מידי סבו, השחתת יבול חקלאי, ניקוב צמיגים וריסוס כתובות נאצה – אלה הן רק כמה דוגמאות למעשי אלימות שביצעו לאחרונה מתנחלים, הממשיכים לתקוף פלסטינים ולפגוע ברכושם, ברחבי הגדה, כאילו לא הייתה קורונה. הדיווחים מתפרסמים בבלוג מיוחד, המוקדש למעשי אלימות אלה בתקופה הנוכחית. כפי שתיעדנו שוב ושוב במהלך השנים, אלימות זו מתקיימת בעידודה ובתמיכתה המלאה של המדינה.
  3. על אף המשבר הבריאותי חסר התקדים, המחייב את תושבי ישראל והשטחים לנקוט צעדים קיצוניים של בידוד חברתי, המשטרה ממשיכה במבצע ההתעמרות שלה בתושבי אל-עיסאוויה ביום ובלילה. הפלישות הליליות, שנועדו בין השאר לצורך ביצוע מעצרי שווא של קטינים, נמשכות כבר שנה. במהלך "מבצע" זה, נכנסים שוטרי מג"ב ויס"מ ללב השכונה הצפופה ללא כל סיבה, ויוצרים – מיוזמתם הם ובעצם נוכחותם – חיכוך עם התושבים. אז, הם נתלים בעימותים שנוצרים כדי להצדיק ביצוע פעולות אלימות נוספות.
  4. תיעוד מזעזע שפורסם ברשת עורר תגובות קשות והבהיר  לאיזה שפל מוכנה  ישראל להידרדר כדי לממש את מדיניותה בעניין תפיסת גופות של פלסטינים לצרכי מיקוח. מוחמד א-נאעם, פעיל ג'יהאד איסלאמי בן 27, נהרג מטיל ישראלי בסמוך לגדר המערכת של עזה, בבוקרו ה-23.2.20. מה שהתרחש לאחר מכן תועד על ידי מצלמות: כמו במשחק מחשב מצמרר, הגזור מהמציאות הכאוטית ברצועה, התנהל מאבק עקוב מדם בין דחפור, טנק, חיילים חמושים, פעילי ג'יהאד איסלאמי, פרמדיקים ותושבים תמימים. בתווך שכבה, ללא רוח חיים, גופתו של א-נאעם – שחיילים מנעו את פינויה מהמקום על ידי פלסטינים באמצעות ירי אש חיה ברגליהם של מי שניסו להציל את כבוד המת. התוצאה קשה וידועה: שני פצועי גפיים והרוג אחד שגופתו הושחתה ונחטפה על-ידי דחפור לישראל כדי לשמש קלף מיקוח בעסקאות עתידיות.
  5. ארבעה נערים נסעו לטייל. כיצד ייתכן שהם סיימו את הבילוי המשותף כשהם משתופפים במכונית, כדורים שורקים סביבם, ואז נחקרים כשעתיים בחשד ל"ניסיון דריסה"? הצבא הכריז אמנם על פתיחתה של חקירת מצ"ח נגד החיילים שהורידו את הארבעה מהכביש וירו לעברם ללא כל הצדקה, אך אין סיבה לאופטימיות: במחוזות הכיבוש חקירות מאין אלו הן לא יותר ממנגנון משוכלל לטיוח האמת.
  6. בדר נפאלה, צעיר פלסטיני בן 19, נהרג החודש במהלך ההפגנות שנערכו נגד תכנית טראמפ בסמוך לגדר ההפרדה. את הכדור ירה חייל שפתח את דלת הג'יפ הממוגן שבו נסע, כשנפאלה היה במרחק של כמה עשרות מטרים ממנו. התחקיר בנוגע לנסיבות הריגתו של נפאלה מופיע כאן
בצלם בתקשורת:
קורונה בעזה: רצועה בלי ביטחון, אולפת אל-כורד, תחקירנית בצלם ברצועת עזה, בטור המתפרסם במאקו.
בחסות הקורונה, גוברות העדויות למקרי אלימות נגד פלסטינים בגדה, הגר שיזף ב"הארץ".
הפלסטינים טוענים להחרמת ציוד להקמת מרפאת קורונה, בישראל שוללים, יואב זיתון ואליאור לוי ב-ynet.
כשנתניהו אומר "כל האזרחים" למי הוא מתכוון?, מאמר דעה של חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, ב"הארץ".
חיילים ירו על רכב בכפר בגדה ופצעו קשה בן 15, אף שלא נשקפה סכנה לחייהם, הגר שיזף ב"הארץ".
רק בית הדין בהאג יכול לרסן את ישראל, מאמר דעה של חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, ב"הארץ".

תודה על קריאתכם ותמיכתכם.
שמרו על עצמכם, 

צוות בצלם