דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה: כל מה שבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לא אמור להיות

ניתוח בצלם של חוות דעת היועמ"ש בנוגע להעדרה, לכאורה, של סמכות שיפוט של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג על המצב בשטחים, מעלה כי היא מסתמכת בעיקר על ציטוטים חלקיים ומגמתיים, על התעלמות מהוראות המשפט הבינלאומי ועל תיאור מופרך של המציאות. בניגוד לדבריו, לבית הדין יש סמכות לחקור – חקירה שהינה מתבקשת ונדרשת.

הבוקר פרסם בצלם נייר עמדה ובו ניתוח המפריך את טיעוניו של ד"ר אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה – הגורם המשפטי הבכיר ברשות המבצעת ומי שחוות דעתו המשפטית מייצגת את הממשלה – לפיהן אין לתובעת הראשית של בית הדין סמכות לחקור חשדות לפשעי מלחמה שביצעה ישראל. בצלם בוחן בנייר העמדה את טענותיו העיקריות של היועמ"ש ואת המקורות עליהם הסתמך ומראה כיצד הן מתבססות על ציטוטים חלקיים שהוצאו מהקשרם, על התעלמות מהוראות המשפט הבינלאומי העוסקות בכיבוש ומעמדותיה של הקהילה הבינלאומית בנוגע למדיניות שמיישמת ישראל בשטחים מזה יותר מחמישים שנה, ועל תיאור מופרך של המציאות.

בחוות הדעת מתעקש היועמ"ש כי רק מדינות ריבוניות יכולות להיות חברות באמנת רומא ולהאציל לבית הדין את סמכות השיפוט שלהן (וכי פלסטין אינה מדינה כזו). אלא שהיועמ"ש אינו מוכיח טענה זו ובמקום זאת מקדיש את עיקר חוות הדעת להוכחת טענתו – שכלל אינה שנויה במחלוקת – לפיה פלסטין אינה מדינה ריבונית. ואפילו בנסותו להוכיח זאת, הוא מעלה מספר טענות מנותקות מהמציאות:

היועמ"ש טוען כי הכיבוש כלל אינו קיים – במנותק מהעובדות בשטח, מעקרונות המשפט הבינלאומי ומעמדותיה המוצהרות של הקהילה הבינלאומית. הוא מדלג בקלילות מעל יותר מ-52 שנה של משטר כיבוש אכזרי ואלים שישראל מנהלת בשטחים, שבמהלכו הצליחה לשנות את דמותם מהקצה אל הקצה. כיום, מחולק המרחב הפלסטיני ליחידות נפרדות ומנותקות, כשבכולן חיים פלסטינים ללא זכויות פוליטיות וללא שליטה אמיתית על חייהם – המנוהלים על ידי גורמים ישראליים שונים.

היועמ"ש ממשיך וקובע כי ישראל והפלסטינים מנהלים ביניהם משא ומתן בתום לב, האמור להביא לפיוס מלא ביניהם. בנסיבות אלה, קובע היועמ"ש, אין שום צורך ב"תהליך פלילי שרק ירחיק ביניהם עוד יותר". אך ניסיונו של היועמ"ש להסתתר מאחורי קיומו לכאורה של משא ומתן מנותק לחלוטין מתפיסותיה ומפעולותיה של ישראל, שכוונותיה ארוכות הטווח בנוגע לשטחים ידועות מזה זמן רב. מהתבטאויות של הגורמים הרשמיים הבכירים ביותר ברור לכל כבר מזמן שהכיבוש אינו עניין זמני בעיני ישראל וכי בכוונתה להנציח את שליטתה בעם הפלסטיני, תוך המשך נישולו מאדמתו ומזכויותיו.

בסופו של יום, מבקשת ישראל – באמצעות היועמ"ש – שיניחו לה להמשיך וליישם את מדיניותה ללא הפרעה. לצורך כך מנסים גורמים רשמיים לשווק את מעשיה בשטחים כאילו היו – ועודם – ללא רבב. כך עולה מתגובותיהם למעורבותו של בית הדין בנוגע למצב בפלסטין. כך, כבר בינואר 2015, לאחר שהרשות הפלסטינית הודיעה על הצטרפות פלסטין לבית הדין, כתב ראש הממשלה נתניהו במכתב ששלח לכמה ראשי מדינות: "שבעה עשורים לאחר השואה, מפנים הפלשתינים בעזות מצח אצבע מאשימה כלפי ישראל, שהיא הדמוקרטיה המאוימת ביותר בעולם". לאחרונה, בתגובה להחלטת התובעת כי קיים בסיס סביר לפתיחה בחקירה בנוגע למצב בפלסטין, לא הסתפק ראש הממשלה באזכור השואה אלא הרחיק לכת אל מעמקי ההיסטוריה: "נאבקנו לפני 2,000 שנה נגד גזירות אנטישמיות של אנטיוכוס שבא למחוק את זכויותינו... ביום שישי נתבשרנו שגזירות חדשות מוטלות על העם היהודי – גזירות אנטישמיות של בית הדין הבינלאומי". בהמשך, נתניהו קרא להטלת סנקציות על בית הדין "נציגיו הרשמיים, תובעיו, כולם". וכפי שפורסם לאחרונה, ישראל פועלת על מנת לתאם עם ממשל טראמפ את מהלכיה נגד בית הדין.

ישראל נהנית מזה שנים ארוכות מחסינות מוחלטת ביחס למעשיה בשטחים. בתוך ישראל עצמה איש לא נדרש מעולם לשלם מחיר משמעותי על מעשים אלה, בשל החסינות המוחלטת כמעט שישראל העניקה לעצמה – הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי. גם במישור הבינלאומי נעשה מעט מאוד (אם בכלל) על מנת לכפות עליה לשנות את מדיניותה ובמקום זאת ישראל נהנית מהטבות כלכליות נדיבות ומלגיטימציה למעשיה מצד הקהילה הבינלאומית. עכשיו, כשנראה שישראל תידרש אולי לשלם מחיר על חלק מהפשעים שהיא ביצעה וממשיכה לבצע, היא מתקשה להתמודד עם אפשרות זו.

חשוב להבין על מה נסוב המאבק: לא על סמכות שיפוט, אלא על הערכים שעליהם נועד בית הדין הפלילי הבינלאומי להגן, בדיוק אותם ערכים שהעולם ניסה לקדם מאז תום מלחמת העולם השנייה בתגובה לזוועות הבלתי נתפסות שבוצעו במהלכה. ישראל, בציניות חסרת מעצורים, מנסה להשתמש בזוועות אלה ממש כדי להצדיק דווקא את המשך הדיכוי, הגזל וההרג שהיא עצמה מבצעת. כך, ישראל דוחה בבוז את המאמץ הבינלאומי של 75 השנים האחרונות לגבש ולאכוף חוקים שיגבילו את הכוח, בניסיון לייצר עולם שונה, שיהיה מבוסס על צדק, שיוויון וכבוד אנושי – לכל בני האדם. אלה הערכים שישראל דוחה בשאט נפש. אלה הערכים שחיוני היום להתעקש על מימושם.

חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, אמר כי "ניסיונה של מדינת ישראל לחמוק מסמכותו של בית הדין בתירוצים פורמאליים קלושים הוא מביש. פלסטין היא מדינה חברה באמנה וככזו יש לה זכות לדרוש חקירה של המתרחש בשטחים. היא אכן אינה 'מדינה ריבונית', אך זאת בדיוק בגלל שהיא תחת כיבוש ישראלי, שאת פשעיו יש לבית הדין הסמכות – והאחריות – לחקור. אנו תקווה כי בית הדין יקבל את ההחלטה המתבקשת לאשר את עמדת התובעת ולקבוע: יש סמכות – ותהיה חקירה".

רקע:

ב-20.12.19 קבעה התובעת הראשית בהאג, אחרי חמש שנות בדיקה מקדמית, כי יש בסיס לפתיחה בחקירה בחשד לביצוע פשעי מלחמה בידי ישראל וחמאס. בנוגע לישראל, חשדות אלה כוללים את התנהלותה במהלך "צוק איתן" והפגנות השיבה, וכן את מדיניות ההתנחלויות. התובעת פנתה לשופטי בית הדין כדי שיאשרו את עמדתה כי יש לה סמכות בנוגע למצב בפלסטין, בטרם תפתח בחקירה. חוות הדעת של היועמ"ש, אליה מתייחס נייר העמדה של בצלם, פורסמה שעות ספורות לפני שפורסמה הודעתה זו. מדינות, ארגונים ואנשים פרטיים שביקשו – וקיבלו אישור – להגיש לבית הדין את עמדתם בשאלת סמכות שיפוטו על המצב בפלסטין צריכים לעשות זאת עד ל-16.3.20. עד לתאריך זה, גם פלסטין, ישראל וקורבנות רשאים להגיש את עמדתם בשאלה זו בלבד. על התובעת להגיש את עמדתה עד ה-30.3.20.