|
שלום,
מְשֹׁל וְהַפְרֵד, כבר 52 שנה
בין הבחירות של אפריל לאלו של ספטמבר, נחלוף על פני יוני – החודש בו לפני 52 שנה כבשה ישראל את הגדה המערבית, כולל את מזרח ירושלים, ואת רצועת עזה. מאז התחלפו ממשלות, נוהלו תהליכים והוכרזו הכרזות; אבל עובדה אחת נותרה שרירה וקיימת לכל אורך התקופה הזו: החיים של כל בני האדם בין הירדן והים מנוהלים מאז בידי ממשלה אחת, ממשלה שאזרחים ישראלים הנהנים מזכויות פוליטיות יכולים להצביע לה; נתינים פלסטינים – לא.
ישראל, בהתמדה ובנחרצות, כתשה לרסיסים את המרחב הפלסטיני ושברה אותו לפיסות נפרדות, תלושות זו מזו – ולכן חלשות יותר, מבודדות ונוחות יותר לשליטה, ניצול ודיכוי. בשטחים, נקודת ההתחלה של המְשֹׁל הישראלי הייתה בעת כיבושם. מאז חיים הפלסטינים, יותר ויותר, את מציאות ההַפְרֵד: הפרדת הגדה מעזה; הפרדת ירושלים המזרחית מהגדה; והפרדת האיים הפלסטינים בתוך הגדה אלו מאלו. ישראלים, להבדיל, נהנים מחופש תנועה – בתוך הגדה, בין הגדה לבין ישראל, ובתוך ישראל.
על מנת להמחיש את התהליכים הללו בזמן ובמרחב – כיצד התרחשו, אילו תירוצים תורצו, ולאיזו מציאות הם הובילו – אנו משיקים השבוע את הפרויקט המיוחד מְשֹׁל וְהַפְרֵד: סדרה של מפות המציגות 52 שנות מדיניות ישראלית. כיצד צווים צבאיים, הכרזות למיניהן וכלים תכנוניים הובילו להקמת עוד ועוד התנחלויות ותשתיות ישראליות; כיצד כל אלה קידמו – ומוסיפים לקדם – אינטרסים ישראלים על חשבון זכויות פלסטיניות; כיצד האיים הפלסטיניים, שנוצרו בכוונת מכוון, שוקעים בתוך ים השליטה הישראלית; כיצד ההפרדה בין פלסטינים לבין פלסטינים מאפשרת לישראל לממש עוד שליטה ועריצות.
העתיד של כל 14 מיליון בני האדם בין הירדן והים לא יכול להיות מבוסס על אַדְנוּת ישראלית והפרדה ודיכוי לפלסטינים, על כך שעם אחד ינתץ לרסיסים את חייו, קהילותיו ואדמותיו של עם אחר. אנחנו בבצלם מאמינים בהתנגדות לעוול – שמבוססת על עובדות. לכן ההזמנה לגלוש בין מפות הפרויקט אינה רק על מנת להרבות ידע: זו הזמנה לראות את המציאות נכוחה – ולדרוש עתיד שונה בתכלית.
תודה על התמיכה והשותפות. בברכה,
חגי אלעד
|
