דילוג לתוכן העיקרי
א.ד. וו.ד. ממתינים לחברם בפתח בית משפט השלום בירושלים. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 7.11.2017
תפריט
נושאים

מאות שוטרים פשטו על שכונת אל-עיסאוויה שבמזרח ירושלים ועצרו 51 תושבים, 26 מהם נערים

הפשיטה על עיסאוויה, 22.10.17ב-22.10.17, בסביבות השעה 23:30, פשטו מאות שוטרים, שוטרי מג"ב ויס"מ על שכונת אל-עיסאוויה שבמזרח ירושלים. השוטרים נכנסו לעשרות בתים ועצרו 51 תושבים, בהם 26 נערים בני 17-15. רק לפנות בוקר עזבו הכוחות את השכונה.

מעדויות שגבה תחקירן השטח של בצלם, עאמר עארורי, עולה תמונה קשה: שוטרים נכנסו לבתי משפחות באישון לילה, העירו את בני המשפחה, אזקו את ידיהם של נערים ולקחו אותם איתם – לתחנת המשטרה במגרש הרוסים או למגרש שנמצא מול מחנה צבאי באזור E1, ומשם לתחנות המשטרה במגרש הרוסים, בקישלה ובג'בל מוכבר. בתחנות המשטרה הוכנסו הנערים לחקירה – חלקם מבלי להיפגש קודם עם עורך דין – ובסיומה הוחתמו חלקם על עדותם, שנרשמה בעברית, שפה שאינם קוראים.

מעצרם של חלק מהנערים הוארך – לעתים ביום ולעתים ביומיים – ולבסוף הם שוחררו לבתיהם – מי בלא כלום, מי למעצר בית בן כמה ימים.

מהעדויות עולה תמונת השגרה הקשה שעליה כבר דיווחו בצלם וארגוני זכויות אדם אחרים בהרחבה: במזרח ירושלים, מעצר בני נוער פלסטינים הוא כמעט תמיד האמצעי הראשון – ולא האחרון, בניגוד להוראות החוק, וזכויותיהם מופרות ונרמסות עד לשחרורם. הנערים הנעצרים נותרים לבד לגמרי לאורך כל מעצרם, ללא הגנת הוריהם או מבוגר אחר שעליו הם יכולים לסמוך, כשהם מנותקים באחת ממשפחותיהם ומשגרת חייהם ואינם יודעים מה יעלה בגורלם. כל זאת תוך היתלות פורמלית בלשון החוק ובחריגים שהוא מאפשר, באופן המרוקן אותו ממהותו ומההגנות שהוא אמור לספק לקטינים. התנהלות זו היא חלק ממדיניות שמטרתה לאפשר לרשויות הישראליות להוסיף ולנהוג כך בנערים פלסטינים, תוך מתן כסות פורמליסטית להפרה שיטתית, רחבה ומתועדת של זכויות אדם בסיסיות של מאות נערים בכל שנה, במשך עשרות שנים. מציאות זו היא חלק מתשתית השליטה והדיכוי הישראליות של האוכלוסייה הפלסטינית במזרח ירושלים. כל עוד אלו נמשכות, צפויות הרשויות הישראליות להוסיף ולהתייחס אל התושבים הפלסטינים כאל אוכלוסייה בלתי רצויה וכאל בני אדם שווים-פחות, על כל המשתמע מכך. שינוי אמיתי במצב זה מחייב את שינוי המציאות בירושלים מיסודה.

מעצרו של א.ד., בן 15:

בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר התעוררו עות'מאן ד., בן 62, ואשתו ג'יהאד, בת 47, מדפיקות על דלת חדר השינה שלהם .

בעדותו סיפר עות'מאן ד.:

בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר אני ואשתי ג׳יהאד התעוררנו מדפיקות על דלת חדר השינה שלנו. ראינו שוטרת משמר הגבול וארבעה שוטרי משמר הגבול ואנשי שב"כ עומדים בפתח חדר השינה שלנו עם כלב. יצאנו מהחדר ואז אחד מאנשי השכ"ב אמר לי ״למה אתם משאירים את הדלת פתוחה כשאתם ישנים?״. אשתי ענתה: ״צאו עכשיו מהבית ואנחנו ננעל את הדלת! שכחנו לנעול את הדלת לפני שהלכנו לישון״.

איש השב"כ דרש שנביא את הבן שלנו, א., ואשתי ואני הלכנו לחדר שהוא חולק עם אחיו בן ה-21. כשהגענו לשם ראיתי שהוא כבר ער. איש השב"כ הורה לו להתלבש ואחר-כך הם קשרו לו את הידיים מאחורי הגב ולקחו אותו מהבית. אני ואמא שלו לא אמרנו לו אף מילה. אנחנו כבר רגילים שעוצרים אותו. עצרו אותו בפעם הראשונה כשהיה בן תשע והפעם האחרונה הייתה באוגוסט 2017.

השוטרים הוציאו את א.ד. מהבית לג'יפ משטרתי שלקח אותו לתחנת המשטרה במגרש הרוסים, שם הכניסו אותו לחדר שבו היו כעשרה עצורים נוספים וכפו עליו לכרוע על ברכיו. הוא הוחזק שם, בתנוחה זו, במשך כארבע שעות. בחדר נכחו גם מספר שוטרים, ובכל פעם שביקש ללכת לשירותים נאלץ א.ד. לחזור על הבקשה כמה פעמים ולהמתין בין עשר לעשרים דקות לפני שנלקח לשם.

בעדות שמסר ב-26.10.17 סיפר א.ד.:

היו אתנו בחדר בערך עשרה מאנשי הכיבוש, שלבשו בגדים אזרחיים. אחרי שלוש שעות בערך התחלתי לסבול מכאבים קשים בגלל הישיבה על הברכיים. לא הייתי מסוגל לשאת את זה ונעמדתי מבלי לקבל רשות. אחד האנשים בבגדים אזרחיים בעט בי במותן ואמר לי: ״שב״. נפלתי על הרצפה והתיישבתי בחזרה על הברכיים. ראיתי עצורים אחרים חוטפים מכות בכל פעם שניסו לשנות תנוחה או להסתכל אחורה. חלק קיבלו מכות בצוואר ואחרים חטפו בעיטות בגב. זה לא קרה הרבה פעמים, היו אולי ארבעה עצורים שקיבלו מכות.

בערך רבע שעה אחר-כך לקחו אותי לחדר שבו ישב עורך הדין מוחמד מחמוד, שדיבר אתי כמה דקות. אחר כך לקחו אותי לחדר אחר שבו ישב ילד שאני מכיר, ו.ד.. הוא ישב על הברכיים, עם הידיים קשורות מאחורי הגב. כשנכנסתי לחדר דיברנו קצת והתבדחנו. מיד נכנס איש בלבוש אזרחי, הרים את ו.ד. מהרצפה וזרק אותו כך שהראש שלו נחבט בקיר. אחר כך הוא חזר אלי ובעט לי בגב. הוא הכה אותי במשך דקה ונתן לי מכות אגרוף וסטירות בחלקים שונים של הגוף. זה כאב אבל לא בכיתי ולא צעקתי.

אחרי זמן קצר איש ביטחון אחר לקח אותי לחדר החקירות, שם אזקו לי את הידיים מלפנים במקום מאחור. מיד כשנכנסתי לשם ביקשתי מים כי שלא שתיתי מרגע שנעצרתי, והחוקר הביא לי כוס מים. הוא אמר לי בערבית: ״אתה זורק אבנים ובקבוקי תבערה. זה עניין פשוט, תודה ואז הכול יגמר״. אמרתי לחוקר: ״לא עשיתי כלום!״. הייתי בחדר החקירות במשך כשעה. בכל פעם החוקר יצא מהחדר ואז חזר ושאל אותי שוב: ״זרקת אבנים? למה זרקת בקבוקי תבערה?״, ואני כל הזמן עניתי: ״לא עשיתי את זה״. סירבתי לחתום על מסמך בעברית שהחוקר טען שהוא העדות שלי, והוא לא הכריח אותי לחתום עליו. אחר-כך לקחו אותי לחדר אחר שבו ישבו כמה עצורים על כסאות מברזל.

השוטרים הסירו את האזיקים מידיו של א.ד. והשאירו אותו בחדר זה, שבו היו כשמונה עצירים נוספים. לאחר זמן קצר לקחו אותו השוטרים לבדיקת רופא, ולאחריה הוחזר לחדר המעצר. רק בשעות הערב, כ-14 שעות לאחר מעצרו, קיבל א.ד. ארוחה ראשונה. ביום רביעי אחר הצהריים, יומיים לאחר מעצרו, הוא שוחרר לביתו ללא תנאים.

Thumbnail
א.ד. וו.ד. ממתינים לחברם בפתח בית משפט השלום בירושלים. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 7.11.2017

מעצרו של ו.ד., בן 15:

בסביבות השעה 1:30 בלילה דפקו כ-15 שוטרים ואנשים בלבוש אזרחי על דלת דירה בה גר ו.ד., בן 15, עם סבו, סבתו ואחותו הבגירה בדירה בקומה השנייה של בית. אביו גר בקומה הראשונה. כשפתחה אחותו של ו.ד. את הדלת הורו לה אנשי כוחות הביטחון לקרוא לאחיה. היא קראה לסבה וסבתה, שהלכו להעיר את ו.ד.. כשחלק מהשוטרים ואדם בלבוש אזרחי נלווים אליהם. האיש בלבוש אזרחי העיר את ו.ד., אמר לו בערבית שהוא עצור והורה לו להתלבש. ו.ד. עשה כפי שנדרש ואז לקחו אותו השוטרים לסלון, אזקו את ידיו מלפנים באזיקונים ולקחו אותו מהבית. הוא הועלה לכלי-רכב משטרתי, שם התלונן שהאזיקים מכאיבים לו, ואחד השוטרים הסיר אותם ושב ואזק את ידיו מאחור. כלי-הרכב נסע לשטח הסמוך למחנה צבאי באזור E1, שם הורידו השוטרים את ו.ד. וכפו עליו לכרוע על ברכיו, בקור, במשך כחצי שעה ביחד עם עצירים נוספים. לאחר מכן הוא נלקח לתחנת המשטרה במגרש הרוסים, שם שוב אילצו אותו שוב לכרוע על ברכיו עד לשעה תשע בבוקר. במהלך פרק זמן זה הותר לו ללכת לשירותים.

בעדות שמסר ב-30.10.17 סיפר מה קרה לאחר מכן:

הגיע עורך דין ודיבר איתי מחוץ לחדר כמה דקות. אחר כך לקחו אותי לחדר ריק. אחרי כמה זמן הכניסו לשם גם את א.ד., שאני מכיר. שנינו ישבנו על הברכיים. צחקתי כשראיתי אותו ודיברנו קצת. מיד נכנס אדם בלבוש אזרחי, הרים אותי מהרצפה ודחף אותי על הקיר ככה שהראש שלי התנגש בו, וזה כאב. אחר-כך הוא ניגש לא.ד. ובעט לו בגב. הוא נתן לו סטירות והכה אותו באגרופים בראש.

אחרי כמה זמן לקחו אותי לחקירה. בחדר החקירות ישבתי על כיסא וחוקר בבגדים אזרחיים אמר לי בערבית: ״אתה זורק אבנים ובקבוקי תבערה״. התחלתי לצחוק ואז הוא צעק עלי: ״למה אתה צוחק?״. נכנס אדם אחר, אחד מאנשי הביטחון שהיו בחוץ, ואמר לי: ״אתה צוחק? אתה צוחק?״. הוא משך את הכיסא מתחתי ונפלתי לרצפה. זה כאב. אמרתי לחוקר שהיד שלי התנפחה בגלל האזיקים ואני רוצה שירפו אותם. הוא לא הסכים.

החקירה נמשכה לדעתי כשעה וכל מה שקרה בה היה ששאלו אותי שאלות ודרשו ממני להודות בהאשמות. בכל פעם החוקר יצא מהחדר ואז חזר וכתב משהו במחשב. אחרי שהחקירה הסתיימה הסירו את האזיקים והחוקר ביקש ממני לחתום על מסמך בעברית, שהיה לטענתו העדות שלי. סירבתי לחתום. לקחו אותי לחדר שבו צילמו אותי ואחרי זה לראות רופא ואז העבירו אותי לבית המשפט. בבית המשפט האריכו לי את המעצר עד למחרת, יום שלישי. אחר כך החזירו אותי למעצר.

בעדות שמסרה ב-5.11.17 סיפרה סבתו של ו.ד., סבאח ד., מה אירע כשהגיעה לבית המשפט:

ביום שלישי ראיתי את הנכד שלי, ו.ד., בבית המשפט. הגיעה לשם שוטרת, שהייתה אחראית על התרגום, וכשניסיתי לגשת לדבר אתו היא נעמדה מולי ומנעה ממני להגיע אליו. התאפקתי ולא התווכחתי איתה, חשבתי שזה לטובתו. לא רציתי לעורר בעיות שישפיעו לרעה על ההחלטה של השופט בעניינו. השופט החליט להאריך את המעצר שלו ביום נוסף. מאז גיל 12 הוא נעצר כבר שלוש פעמים, תמיד מהבית, ובכל הפעמים הקודמות זה היה לפרק זמן קצר, של יום או יומיים.

בערב, כ-16 שעות לאחר מעצרו, קיבל ו.ד. אוכל לראשונה – לחם, חומוס ולבנה. למחרת, יום שלישי, נלקח שוב לבית המשפט, שם הוארך מעצרו שוב, והוא הוחזר לתחנת המשטרה. ביום רביעי הוא נלקח שוב לבית המשפט, ואחר הצהריים שוחרר ללא תנאים וחזר לביתו.

Thumbnail
אנשי כוחות הביטחון בכניסה לכפר אל-עיסאוויה בשנת 2015. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 18.10.15

מעצרו של מ.ד., בן 15:

בין השעות 2:30 ל-3:00 לפנות בוקר דפקו שלושה אנשים בלבוש אזרחי וכעשרים שוטרי יס"מ על דלת הכניסה לחצר ביתה בן שלוש הקומות של משפחתו של מ.ד..

בעדותו סיפר סב המשפחה, מוניר ד. בן ה-69:

התעוררתי מדפיקות חזקות בדלת שבכניסה לחדר המדרגות. מיד קמתי והסתכלתי מהחלון שמשקיף על הכביש. ראיתי עשרות שוטרים ברחוב הראשי ליד הבית. ירדתי למטה ומיד כשפתחתי את הדלת אמר לי אחד מאנשי השב"כ "אנחנו רוצים את מ.ד.". היו שם שלושה גברים בלבוש אזרחי, ועוד כעשרים שוטרים במדים שחורים. אמרתי להם "חכו כאן. אני אעלה לדירה של ההורים שלו ואודיע להם. הם גרים בקומה השלישית". אבל השוטרים הלכו אחרי עד לבית של הנכד שלי. דפקתי בעדינות על הדלת, כי לא רציתי להבהיל את הנכדים שלי ואת שאר הדיירים בבניין אבל אחד השוטרים ניגש לדלת ודפק עליה חזק. הבן שלי הגיע ופתח את הדלת והאיש בבגדים אזרחיים אמר לו "רוצים את מ.ד.!". בני אמר להם "חכו כאן. אני אלך להעיר אותו". נשארתי ליד הדלת עם השוטרים.

אמו של מ.ד. נכנסה לחדרו והורתה לו להתלבש. מ.ד. התלבש ויצא אל השוטרים, שלדבריו הובילו אותו כשאחד מהם מסובב את ידו. כשהתלונן, השוטרים אזקו את ידיו מלפנים באזיקונים והכניסו אותו לניידת משטרה שנסעה למגרש שמול מחנה צבאי באזור E1, שם הוכנס לאוטובוס שבו המתינו עצירים נוספים. בעת שהוחזק באוטובוס ביקש מ.ד. ללכת לשירותים אך השוטרים סירבו לבקשתו. לאחר כשעתיים הוא נלקח לתחנת המשטרה בעיר העתיקה (תחנת הקישלה).

בעדות שמסר ב-26.10.17 סיפר מ.ד.:

כשהגענו לקישלה אמרתי לאחד השוטרים שאני חייב להשתין ושאני מתאפק כבר הרבה זמן ולא יכול יותר. הוא לקח אותי לשירותים בלי להוריד לי את האזיקים. בקושי משכתי את הריצ'רץ' של המכנסיים. אחר-כך הכניסו אותי לחדר שבו היו עוד עצורים. ישבנו על הברכיים בחדר הזה במשך חמש שעות בערך. היו בחדר שני שוטרים במדים כחולים. הם לא הביאו לנו מים או אוכל, ולא ביקשנו כי פחדנו מהם.

אחרי חמש שעות בערך הגיע התור שלי לחקירה. לפי השעון בחדר החקירה זה היה בעשר בבוקר. הורידו לי את האזיקים מהידיים, והחוקר, שהיה בבגדים רגילים, האשים אותי בערבית בזריקת אבנים, בקבוקי תבערה וזיקוקים. אמרתי לו שלא עשיתי שום דבר ושאני חף מפשע. הייתי בחקירה בערך שעה. החוקר צעק עליי: "תודה שזרקת בקבוקי תבערה וגרמת כוויות לשני חיילים, אתה אדם מסוכן!". חתמתי על ההודאה שלי, שנרשמה בעברית, שפה שאני לא מבין.

אחרי חקירתו לקחו השוטרים את מ.ד. בניידת משטרה לחדר ההמתנה בבית משפט השלום, ואחרי כשעתיים הוא נלקח לאולם בית המשפט, שם הוארך מעצרו עד למחרת, יום שלישי. לאחר הדיון הוא הועבר לחדר במגרש הרוסים, שם לדבריו סטר לו סוהר על פניו כשהוא אזוק באזיקי מתכת מלפנים. לאחר-מכן לקחו אותו השוטרים לרופא, ששאל אותו מספר שאלות ואז העבירו אותו לחדר שבו היו שני עצירים נוספים. למחרת שוב לקחו השוטרים את מ.ד. לבית המשפט, שם הוחזק בחדר המתנה לפני הדיון בעניינו ולאחריו. לאחר מספר שעות הוא הוחזר למגרש הרוסים. בסביבות השעה 16:00 שוחרר מ.ד. למעצר בית בן חמישה ימים, ואמו וסבו לקחו אותו הביתה.

בעדותו תיאר את תחושותיו:

קשה לי מאוד עם מעצר הבית ואני מרגיש שזה לא הוגן. אני ישן כל היום ולא מצליח להירדם בלילה. אסור לי לצאת לשחק עם חברים שלי, וגם לא ללכת לבית הספר. אני משתגע בתוך הבית, ועצוב לי.

מעצרו של א.מ., בן 17:

בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר דפקו כ-15 שוטרי יס"מ ואדם בלבוש אזרחי על דלת בית משפחתו של א.מ., בן 17. בני המשפחה התעוררו ופתחו את הדלת, והשוטרים דרשו את בנם, א.מ.. שניים-שלושה שוטרים ואדם בלבוש אזרחי נכנסו לבית והלכו יחד עם אם המשפחה לחדרו של א.מ., העירו אותו והורו לו להתלבש.

השוטרים אזקו את ידיו מאחור באזיקוני פלסטיק והוציאו אותו מהבית. הם העלו אותו לכלי-רכב ולאחר נסיעה קצרה הכניסו אליו עציר נוסף. שניהם נלקחו למחנה צבאי באזור E1, שם הוחזקו בכלי-הרכב כשעתיים, ולאחר מכן הועברו לתחנת המשטרה במגרש הרוסים.

במגרש הרוסים הוכנס א.מ. לחדר שבו היו כעשרה עצורים נוספים ואולץ לכרוע על ברכיו עם הפנים לקיר. רק כעבור כשעה הסירו שוטרים את האזיקים, התירו לו ללכת לשירותים ואז שבו ואזקו את ידיו מאחור. לאחר כמה שעות, שבחלקן הותר לו לעמוד, נלקח א.מ. לחדר אחר, שם פגש עורך דין אתו שוחח כמה דקות. משם נלקח א.מ. לחקירה.

בעדות שמסר ב-25.10.17 סיפר:

ברגע שנכנסתי לחדר של החוקר ביקשתי ללכת לשירותים והוא הרשה לי. שחררו את ידי מהאזיקים אבל אחרי שסיימתי להשתין אזקו אותן מלפנים וגם את הרגליים אזקו לי באזיקי ברזל. בחקירה היה איש שלבש בגדים אזרחיים. הוא אמר לי בערבית: ״אתה זורק אבנים ובקבוקי תבערה״. הכחשתי את ההאשמות ואמרתי לו שלא עשיתי כלום. הייתי בחקירה הרבה זמן, קשה לי להעריך כמה. החוקר נכנס ויצא מהחדר. בכל פעם הוא הסתכל עליי, כתב משהו במחשב, שיחק בפלאפון ואז אמר לי: ״תודה כבר ותשחרר אותי״. לא הכו או השפילו אותי במהלך החקירה. בסוף החוקר הורה לי לחתום על מסמך בעברית, הוא אמר שזו העדות שלי.

א.מ. חתם על עדותו, ואחרי החקירה העבירו אותו השוטרים לחדר אחר, שם המתין במשך מספר שעות יחד עם נערים נוספים, כשידיו ורגליו אזוקות, מבלי שניתנו לו מים או אוכל. אחר הצהריים לקחו אותו השוטרים לבית המשפט, שם הוארך מעצרו עד יום רביעי. לאחר הדיון החזירו השוטרים את א.מ. למגרש הרוסים. הוא נבדק על-ידי רופא ואז הועבר לחדר שבו היו נערים נוספים שם הוחזק עד יום רביעי. בבוקר יום רביעי נלקח א.מ. לחדר ההמתנה בבית המשפט, שם הוחזק עד הצהריים, ואז הוחזר לבית המעצר ושוחרר בסביבות השעה 14:00 בלא כלום.