דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

בג"ץ איפשר לרשויות לגרש את נאדיה אבו אל-ג'מל וילדיה על אף שטרם התקיים הדיון בעתירתם

ב-22.7.15 אישר בג"ץ למדינה לגרש את נדיה אבו אל-ג'מל, ולמעשה גם את שלושת ילדיה, מביתם במזרח ירושלים. לפרטים הקליקו כאן.

ב-18.11.14 ביצעו עודיי ור'סאן אבו אל-ג'מל, תושבי ג'בל אל-מוכבר שבמזרח ירושלים, פיגוע בבית כנסת בשכונת הר נוף, שבו הרגו ארבעה מתפללים ופצעו שבעה. באירוע נהרג גם שוטר בחילופי האש בין התוקפים לשוטרים, אך טרם הוברר מה היה מקור הירי שפגע בו. במהלך האירוע נהרגו שני מבצעי הפיגוע מירי כוחות הביטחון. מאז, מאיימות הרשויות לנקוט צעדי ענישה קשים נגד בני משפחתם: לבתי המשפחות הוצאו צווי הריסה, ומשרד הפנים הפסיק את הליך איחוד המשפחות במסגרתו התאפשרה שהותה של נאדיה אבו אל-ג'מל, אשתו של ר'סאן אבו אל-ג'מל, בירושלים. 

נאדיה אבו אל-ג'מל גדלה בכפר א-סוואחרה א-שרקייה, ונישאה בשנת 2002 לר'סאן אבו אל-ג'מל, תושב ג'בל אל-מוכבר. שני הכפרים היו בעבר כפר אחד, אולם ב-1967 ישראל חצתה אותו לשניים וסיפחה את חציו האחד לשטחה. תושבי ג'בל אל-מוכבר קיבלו מעמד של תושבי ישראל ותושבי א-סוואחרה א-שרקייה נותרו במעמד של תושבי הגדה. בשנים הראשונות שלאחר הסיפוח, לא הייתה לו משמעות מעשית והתושבים עברו בין שני חלקי הכפר ללא הגבלה. אולם, במהלך השנים החמירה ישראל בהדרגה את ההגבלות על תנועת התושבים ואלה הגיעו לשיאן עם הקמת גדר ההפרדה ב-2003 בין שני חלקי הכפר.

בשל מציאות זו, נאלצו בני הזוג להגיש בקשה לאיחוד משפחות, על מנת שיוכלו לגור יחד בג'בל אל-מוכבר. אולם, מאז הקפיאה ישראל הליכים אלה בשנת 2002, לא ניתן עוד לקבל מעמד תושבות במסגרתו. הקלות שהוכנסו בעקבות שורה של עתירות לבג"ץ מאפשרות עתה לנשים מעל גיל 25 וגברים מעל גיל 35 להגיש בקשות לאיחוד משפחות, אך כל שיקבלו הם אישורי שהייה זמניים בישראל שניתנים על ידי המנהל האזרחי לתקופות קצרות בלבד. . בעת ביצוע הפיגוע, שהתה נאדיה בביתה בשכונת ג'בל אל-מוכבר מכוחו של אישור שהייה זמני שניתן לה כחלק מהליך איחוד המשפחות שבני הזוג החלו בו ב-2009. יום לאחר הפיגוע קיבלה נאדיה הודעה על שלילת האישור שלה וכן על שלילת הביטוח הרפואי של הילדים, על אף מעמדם של הילדים כתושבי מזרח ירושלים.

נאדיה אבו אל-ג'מל וילדיה. הצילום באדיבות המשפחה.
נאדיה אבו אל-ג'מל וילדיה. הצילום באדיבות המשפחה.

נאדיה אבו אל-ג'מל סיפרה לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי את שאירע ביום הפיגוע ובימים שלאחר מכן:

"יש לי שלושה ילדים קטנים. וליד בן שש, סלמא בת ארבע, ומוחמד בן שלוש. התחתנתי עם ר'סאן בשנת 2002. אחותי התחתנה לפניי עם מוראד, אחיו של ר'סאן, בשנת 2000. ר'סאן ראה אותי בחתונה שלהם והתאהב בי. הוא ביקש להתחתן אתי מיד אחרי הנישואין של אחותי. התארסנו ושנה ומשהו אחר-כך התחתנו ועברתי לגור אתו ועם המשפחה שלו בג'בל אל-מוכבר בירושלים. המשפחה שלי גרה בא-סוואחרה א-שרקייה.

אחריי שילדתי את וליד, בשנת 2008, בעלי הגיש בקשה לאיחוד משפחות. הוא חיכה עד אז כי הצד הישראלי מסרב לדון בבקשות לאחוד משפחות של נשים בנות פחות מ-25 וגברים בני פחות מ-35. בהתחלה הבקשה נדחתה והורו לי לעזוב את ירושלים. בעלי לקח עורך דין כדי שיטפל בתיק. אני נשארתי בבית ולא יצאתי ממנו כמעט, רק במקרים דחופים. אפילו את המשפחה שלי בא-סוואחרה ביקרתי רק פעמיים באותה שנה, עד שקבלתי אישור אישור שהייה בשנת 2009. הרגשתי מאושרת, כאילו שהייתי בכלוב והשתחררתי.

ב-18.11.14 אני ובעלי התעוררנו בשעה 4:30 לפנות בוקר. הוא התפלל את תפילת הבוקר ושתה קפה ובסביבות 6:00 יצא ואמר לי שהוא הולך לחפש עבודה, כמו בכל בוקר רגיל. הוא סיים את העבודה האחרונה שלו לפני חודש וחצי בערך ומאז הוא חיפש עבודה כל יום. התפללתי שהוא ימצא עבודה כדי לכסות את ההוצאות של הבית והילדים. הלכתי עם בני מוחמד, בן השלוש, לבית ההורים של בעלי כדי לשתות קפה ביחד. חמותי אמרה שיש פיגוע וצפינו בדיווחים בטלוויזיה. בסביבות השעה 6:30 פתאום הגיעו לבית שכנים וקרובי משפחה. הם אמרו ששני צעירים ממשפחת אל-ג'מל ביצעו את הפיגוע. לא הבנתי מה קורה. התושבים ניסו להרגיע אותי. סירבתי להאמין וצעקתי על כולם, ביקשתי מהם לצאת. לא האמנתי שבעלי עשה דבר כזה.

עכשיו מאיימים לגרש אותי מירושלים. אני לא יודעת מה יהיה עם הילדים שלי. הם איבדו את אבא שלהם ועכשיו מתכוונים להרוס לנו את הבית. מאז האירוע אנחנו גרים בבית של אח של בעלי. אני מפחדת שיגרשו אותי. אני לא רוצה לקחת את הילדים ולהפריד אותם מהמשפחה שלהם ומהסביבה שבה גדלו. אני לא יכולה לעבור לבית של אמא שלי כי המצב שם גם קשה. האחים שלי עובדים כפועלים בעבודות מזדמנות. אני לא יכולה לחזור לשם כאלמנה עם שלושה ילדים. מאז האירוע אני לא יכולה לישון ויש לי סיוטים. הילדים לא רוצים לאכול או ללכת לבית הספר. הם מפחדים שיהרסו להם את הבית ויגרשו אותנו."

ב-30.11.2014 הגיש המוקד להגנת הפרט עתירה בדרישה לבטל את גירושה של נאדיה אבו אל-ג'מל. במסגרת העתירה ביקש המוקד מבית המשפט להוציא צו ביניים שיאסור על הגירוש עד לסיום הדיון בעתירה. בעתירה טען המוקד, בין השאר, כי מעולם לא הועלתה נגד אבו ג'מל טענה ביטחונית ולא נטען כי עצם שהייתה בישראל מסוכנת או מסכנת את ביטחון הציבור. בתגובה הודיעה המדינה ב-8.12.14 כי הליך איחוד המשפחות של האישה נפסק ביום מותו של בעלה וכי תיקה הועבר לוועדה הומניטארית שתייעץ לשר הפנים. ב-4.6.15 דחה בג"ץ את בקשת המוקד להגנת הפרט למתן צו ביניים. הדיון בעתירה נקבע ל-13.7.15 אולם בהיעדר צו ביניים, קיים חשש שהרשויות יגרשו את אבו אל-ג'מל וילדיה מביתה עוד קודם לכן. כיום מתגוררת נאדיה אבו אל-ג'מל עם ילדיה בדירה קטנה הצמודה לבית הוריו של בעלה. לדבריה, הילדים ממשיכים לקבל את הטיפול הרפואי כרגיל. גירושם של אבו אל-ג'מל וילדיה משמעותו ניתוק המשפחה ממרכז חייהם בירושלים: הם יוותרו ללא מקום מגורים, ינותקו מקרובי משפחתם ומחבריהם, ביטוח הבריאות יישלל מהילדים, תימנע מהם גישה לגנים ולבתי הספר בירושלים, וישללו מהם שירותים אחרים להם זכאים תושבי העיר.

על הרשויות להפסיק לאלתר את צעדי הענישה נגד בני המשפחה, שאינם חשודים בעבירה כלשהי. להימנע מהריסת הבתים, לחדש את אישור השהייה של נאדיה אבו אל-ג'מל ולהימנע משלילת מעמדם וזכויותיהם הסוציאליות של ילדיה.