דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

ילדים בני 12 עד 15 נעצרו בפעולות מעצר ליליות בשכונת סילוואן במזרח ירושלים

במהלך החודשים האחרונים אירעו מקרים רבים בהם נעצרו קטינים בגילאים 12 עד 15, תושבי סילוואן, באישון לילה על-ידי אנשי משטרה ושב"כ שהיו מלווים בשוטרי מג"ב חמושים. הקטינים הוצאו ממיטותיהם ונלקחו מבתיהם לחקירה בתחנת המשטרה במגרש הרוסים כשידיהם של חלקם אזוקות ועל הוריהם נאסר ללוותם. לאחר שהובאו לתחנה נחקרו הקטינים בחשד שיידו אבנים. בעדויות שמסרו לבצלם אמרו כי במהלך חקירתם חוקרים הכו אותם, ואיימו עליהם.
הרקע לשורת המעצרים הוא ככל הנראה החיכוך המתמיד בין תושבי סילוואן למתנחלים בבית יהונתן הסמוך ולאנשי הביטחון שמאבטחים אותו, שבמסגרתו מיידים ילדי השכונה אבנים לעבר הבית.

מוחמד דוויכ, בן 12, תיאר בעדותו לבצלם את נסיבות מעצרו באישון לילה:

מוחמד דוויכ

בסביבות השעה 04:30 - 05:00 לפנות בוקר, התעוררתי מדפיקות בדלת. אנשי שב"כ ביקשו מאבא שלי לראות את תעודת הזהות של מוחמד דוויכ, כלומר שלי. אבא שלי אמר להם שאין לי תעודת זהות. כשיצאתי אליהם הרגשתי שהם הופתעו מהגיל הצעיר שלי, אבל היה להם צו מעצר. אבא שלי ביקש שישאירו אותי בבית ואמר שהוא יביא אותי בבוקר לתחנת המשטרה אבל הם לא הסכימו. הם לקחו אותי מהבית וקשרו לי את הידיים מאחורה. השוטרים הכניסו אותי לניידת של משמר הגבול. חבר שלי גם היה בג'יפ. לידי ישב שוטר שכל הזמן בעט לי ברגל.

לואאי א-רג'בי, בן 14, סיפר בעדותו לבצלם, על נסיבות מעצרו וחקירתו ב-10.1.2010:'

לואאי א-רג'ביבחקירה, כשהכחשתי שזרקתי אבנים על הבית של המתנחלים, החוקר נתן לי אגרוף באף. ישבתי על כיסא כשאני אזוק בידיים וברגליים ומדמם מהאף והחוקר עמד מולי. אני זוכר שהחוקר צייר אופניים על הלוח שתלוי על הקיר ואמר לי לעלות עליהם. אמרתי לו: "איך אני אעשה את זה?" הוא אמר: "זה דבר רגיל שאדם ידע איך לרכב על אופניים!" כשסירבתי לעשות את זה הוא הכה אותי עם בידיים שלו על הראש והפנים שלי. אני זוכר שמתישהו שני גברים נכנסו לחדר ואמרו לי: "אתה לא רוצה להודות?" אמרתי להם: " להודות במה?" אחר כך, בזמן שישבתי על הכיסא עם אזיקים על הידיים,' שלושת החוקרים התחילו לתת לי מכות ובעיטות בכל חלקי הגוף שלי ולקלל אותי ואת אללה. א-רג'בי ממשיך ומתאר את חקירתו: ביקשתי ללכת לשירותים ולקבל אוכל אבל החוקר לא הסכים. הוא אמר לי לחתום על דף בעברית שאומר שאף אחד לא הרביץ לי. לא הסכמתי לחתום ואז הוא התחיל לתת לי סטירות על הפנים.

למחרת המעצר הובא א-רג'בי בפני שופט בית משפט השלום, מעצרו הוארך והוא שוחרר רק כעבור שבוע.

אחמד סיאם, בן 12, שנעצר אף הוא ב-10.1.2010, סיפר בעדותו לבצלם על ההמתנה לתחילת חקירתו בתחנת מגרש הרוסים:

אחמד סיאםהגענו למגרש הרוסים. שמו אותי בתוך חדר ואמרו לי לשבת על הברכיים עם הפנים לכיוון הקיר. בכל פעם שזזתי, היה שם מישהו קרח בבגדים אזרחיים, שנתן לי מכה בכף היד שלו על העורף שלי. רק שנינו היינו בחדר. בסביבות השעה חמש בבוקר ביקשתי ממנו ללכת לשירותים, אבל הוא לא הסכים ואמר לי להסתובב עם הפנים לקיר. לא הסכמתי ואז הוא דחף אותי על הקיר. האף שלי נחבט בקיר והתחיל לרדת לי דם. ביקשתי נייר כדי לנגב את האף אבל הוא לא רצה לתת לי. אחר כך האיש הזה אמר לי להשתחוות לו על הרצפה ולבקש סליחה, אבל לא הסכמתי לעשות את זה. אמרתי לו שאני לא משתחווה לאף אחד חוץ מלאללה. תוך כדי כך הרגשתי כאבים חזקים ברגליים. מאוד פחדתי והתחלתי לרעוד. אחר כך האיש הקרח הכין לעצמו סנדוויץ' של גבינה בטוסטר. הוא זרק עלי חתיכת גבינה, אבל הוא החטיא ולא פגע בי. מדי פעם הוא לחץ לי על הכתפיים וזה מאוד כאב לי.

מחמוד ר'יית', בן 14, אשר נעצר בנסיבות דומות בחודש נובמבר 2009, מסר לבצלם כי הוא שוחרר ממעצרו עם צו הרחקה מביתו למשך חודש:

מאז המעצר אני לא ישן טוב. כל הזמן אני מפחד שיעצרו אותי שוב.

אחרי ששחררו אותי הייתי במעצר בית אצל הדוד שלי בבית חנינא. הרחיקו אותי מהבית למשך חודש שלם. בחג הקורבן הרשו לי לחזור הביתה לסילוואן רק לארבעה ימים. הדוד שלי היה צריך להסיע אותי לבית הספר שלי בסילוואן. בימים שהוא לא היה יכול לעשות את זה לא הגעתי ללימודים.

 

יחסן של הרשויות לקטינים אלה עומד בניגוד מוחלט להוראות חוק הנוער, כפי שתוקן ב-2008 (תיקון מס' 14). בין השאר קובע החוק כי ככלל, קטין שנחשד בביצוע עבירה פלילית זכאי להיוועץ בהורה או בקרוב משפחה אחר לפני חקירתו וכן לנוכחות ההורה או הקרוב בעת החקירה. כמו כן, אוסר החוק, בדרך כלל על חקירת קטין בשעות הלילה וקובע כי אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה פחותה, אין לעצור את הקטין. יצוין כי לפחות בחלק מהמקרים ההורים היו נכונים להתחייב להביא את הקטינים בבוקר לחקירה, ולא היה כל צורך במבצע המעצר הלילי.

מקרים אלה מהווים פגיעה קשה ביותר בזכויות האדם של הקטינים, שלכולם מעמד של תושבי ישראל. פעולת מעצר כמו-צבאית הנערכת באישון לילה במטרה להביא לחקירה ילדים בגילאי 12 עד 15, החשודים ביידוי אבנים, עומדת בסתירה לכל היגיון ולא ניתן להצדיקה בטענות כלשהן. קשה לתאר כי כוחות הביטחון היו מפעילים מדיניות דומה נגד קטינים יהודים.

בצלם פנה בדחיפות למפקד משטרת ירושלים, ניצב אהרן פרנקו, ולמנהל המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) הרצל שבירו, בדרישה להפסיק את פעולות המעצר כנגד קטינים שמקיימים המשטרה, שירות הביטחון הכללי ומשמר הגבול בשכונת סילואן במזרח ירושלים. אם מי מילדי השכונה חשוד בעבירה פלילית, ניתן לזמנו לחקירה בנוכחות מבוגר מטעמו. על החקירות להתבצע בידי חוקרי נוער.