דילוג לתוכן העיקרי
הגג שעליו הוחזקה מנאל עווד על-ידי השוטרים. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 30.8.21
תפריט
מהשטח
נושאים

שוטרי מג"ב פלשו לביתה של תושבת בית אומר, הורו לה לעמוד לצידם על הגג בעת שהושלכו לעברם אבנים והכריחו אותה לסחוב עבורם ציוד צבאי

ביום שישי, 30.7.21, בסביבות השעה 13:00, התקיימה בכפר בית אומר שבמחוז חברון הלוויתו של שווכת עווד, תושב הכפר שנורה למוות בידי כוחות הביטחון. במהלך ההלוויה, תקפו כוחות הביטחון את המשתתפים, שיידו לעברם אבנים. מנאל עווד, תושבת הכפר, עמדה על גג ביתה המשקיף על הרחוב הראשי של הכפר והתבוננה בעימותים.

כשראתה חיילים ושוטרי מג"ב מתקרבים לביתה, מיהרה להיכנס חזרה לביתה, בו שהו חמשת ילדיה, בני שנתיים עד 13. השוטרים פרצו אלי ביתה בכוח והורו לה לעלות איתם לגג. ילדיה המבוהלים נשארו לבדם בבית. כשהגיעו לגג, הורו לה השוטרים לעמוד לצידם בעת שהם ירו רימוני גז מדמיע וכדורי מתכת מצופים גומי על תושבים ברחוב, שיידו אבנים לעברם. עווד הוחזקה במקום במשך שעה, בלב העימותים, ללא כל הגנה ונדרשה לסחוב עבורם חפצים במעלה המדרגות.

שימוש בפלסטינים כמגינים אנושיים היה חלק מהמדיניות המוצהרת של הצבא במהלך האינתיפאדה השנייה. חיילים הורו לפלסטינים – שנבחרו באופן אקראי – לבצע פעולות צבאיות הכרוכות בסיכון ממשי לחייהם ואילצו אותם לפנות חפצים חשודים מהכביש, להורות לאנשים לצאת מבתיהם כדי שהצבא יכול לעצרם, לעמוד לפני חיילים בעוד אלה יורים מאחורי גבם ועוד.

ב-2005 קבע בג"ץ, בפסק דין חריג, כי כל שימוש בפלסטינים במסגרת פעילות צבאית הוא אסור. עם זאת, גם לאחר פסק הדין, המשיכו חיילים להשתמש מדי פעם בפלסטינים כמגינים אנושיים – כפי שמעיד מקרה זה. מובן כי כל כפייה על אדם להגן על אדם אחר – בוודאי כאשר מדובר על חייל של צבא הכיבוש – היא בלתי מוסרית ובלתי חוקית.

בעדות שמסרה לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש ב-2.8.21 סיפרה מנאל עווד, בת 39 ואם לחמישה, על מה שהתרחש באותו יום:

ביום שישי, 30.7.21, בסביבות השעה 13:30, אחרי תפילת יום שישי, עמדתי על גג הבית כדי לצפות בהלוויה של השהיד שווכת עווד, בן 22, שנהרג יום קודם לכן. ראיתי כוחות גדולים של הצבא הישראלי ומשמר הגבול שהתחילו לתקוף את המשתתפים ברימוני הלם וכדורי "גומי". הרבה מהמשתתפים ברחו והחיילים רדפו אחריהם והתקדמו לתוך הכפר, ליד הבית שלי. ירדתי מייד מהגג וסגרתי את הדלת הראשית. בקושי הספקתי להיכנס לדירה שלנו שבקומה השנייה, וכבר שמעתי מלמטה זכוכיות מתנפצות וצעקות: תפתח, תפתח.

ירדתי מהר לפתוח את הדלת של הבניין וראיתי שני שוטרים ושוטרת ממשמר הגבול שהחזיקו ארגזים. אחד מהם הורה לי לסגור את הדלת ולעלות איתם במדרגות לגג - כשהוא מכוון אליי את הנשק שלו. עליתי לקומה השנייה והגעתי לדלת הדירה שלי, שבה היו חמשת הילדים הקטנים שלי. רציתי להיכנס פנימה, ואז השוטר הורה לי בצעקות לעלות לגג ולעמוד לידם בקצה שמשקיף על הכביש. הם התחילו לירות כדורי "גומי" ורימוני גז מדמיע לעבר מיידי האבנים שמסביב לבית. הצעירים זרקו אבנים על חיילים ושוטרי מג"ב שהיו ברחוב ועל אלה שעל גג הבית שלנו. חלק מהאבנים נפלו לידי, פחדתי מאוד שאפגע.

עמדתי שם במשך יותר מעשר דקות ולא ידעתי מה לעשות. אחד השוטרים שם לב שאני מפוחדת, ואמר לי לעמוד בצד, בכניסה לגג, ולא לזוז. ביקשתי לרדת ולהיכנס לבית שלי. הסברתי שהילדים שלי מפחדים, שהבן הקטן שלי בוכה. למרות שהשוטר שמע את הבכי שלו, הוא סירב לשחרר אותי. ביקשתי אותו כמה פעמים גם ממנו וגם מהשוטרת, אבל הם סירבו, ואני נשארתי עומדת שם על הגג במשך יותר משעה. השוטרים ירו והצעירים יידו אבנים.

בסביבות השעה 15:00 בעלי התקשר אליי, ואמר שחמותי וקרובת משפחה שלנו מחכות למטה, ושהן מנסות להיכנס לבית. אמרתי את זה לשוטר והוא אמר לי לחכות. אחרי כמה דקות התקשרו אליו. ניחשתי שזה קשור לחמותי ולקרובת המשפחה שבאה איתה. הוא הורה לי לרדת איתו לפתוח להן את הדלת הראשית. ירדנו למטה ופתחתי להן את הדלת ואז עלינו למעלה ונכנסתי איתן לדירה שלנו בקומה השנייה, לילדים שלי. השוטר כנראה חזר לגג.

פאטמה עווד, בת 58, חמותה של מנאל, הגיעה לבית תוך כדי העימותים ברחוב ביחד עם קרובת משפחתה, ח'יתאם עווד, בת 56, לאחר שנכדיה הודיעו לה בטלפון שיש שוטרי מג"ב בביתם, ושאימם נמצאת עם השוטרים. הן נאלצו להמתין בעיצומו של עימות ורק לאחר ויכוח עם שוטר מג"ב שהוצב בכניסה לבית איפשרו להן להיכנס. שוטר ירד מהגג, יחד עם עווד, וליווה אותן לדירת המשפחה, בה שהו הילדים.

כארבעים דקות לאחר הגעתן, דפק אחד השוטרים על דלתה של עווד כשבידיו ארגז גדול והורה לה בגסות לסחוב אותו במורד המדרגות לקומת הקרקע. לאחר מכן חזרו השניים והשוטר לקח את הארגז ממנה ועלה לגג. לאחר כעשר דקות חזר שוב, ודרש ממנה לרדת איתו לקומת הקרקע ולסחוב ארגז נוסף במעלה המדרגות. להערכת עווד הארגז הכיל ציוד ותחמושת שנועדו לכוחות שהמשיכו לירות לעבר הצעירים ברחוב.

ח'יתאם עווד, בת 56, סיפרה בעדותה שמסרה לתחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי כיצד כפה החייל על מנאל עווד לשאת את הארגזים:

ח'יתאם עווד. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 3.8.21
ח'יתאם עווד. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 3.8.21

הלכתי עם פאטמה לבית של מנאל וברגע שהגענו לשם ראינו ליד הבית שוטרי מג"ב ועיתונאים. היו שם גם צעירים שיידו אבנים בצורה מסיבית לעבר שוטרי מג"ב שהיו על הגג של הבית. האבנים נחתו קרוב אלינו. השוטרים הגיבו בירי וברימוני גז. העיתונאים ברחו ואני ופאטמה התווכחנו עם השוטרים והתעקשנו להיכנס לבית. שמענו את הקול של מנאל מגג הבית. היא אמרה לנו שהכוחות מחזיקים אותה שם ולא נותנים לה לפתוח את הדלת לאף אחד. חיכינו כמה דקות ודיברנו עם אחד השוטרים בכניסה, שדיבר ערבית טוב. אמרנו לו שלא נלך עד שלא נראה את הילדים. בהתחלה השוטר סירב וגם אמר שהם דואגים לילדים יותר טוב מאיתנו. למרות זאת, הוא ביקש מהשוטרים שעל הגג לפתוח את הדלת. מנאל פתחה לנו יחד עם שוטר מג"ב שליווה אותה. עלינו איתם לקומה השנייה, שבה הילדים היו סגורים בדירה. הם בכו ורעדו מפחד. גם מנאל נראתה חיוורת ומפוחדת.

אחד השוטרים הורה לנו להישאר בתוך אחד החדרים ולא לזוז ואז הוא יצא וכנראה, עלה לגג. שמענו מהחדר שבו היינו את האבנים שנחתו על גג הבית והחלונות, ואת הירי של כדורי ה"גומי" והגז המדמיע. אחרי ארבעים דקות בערך השוטר חזר כשהוא מחזיק ארגז מתכת. הוא הורה למנאל לקחת את הארגז לדלת הראשית של הבניין. מנאל שאלה אותו מה יש בארגז והוא ענה: "להרים ולשתוק!". מנאל הרימה את הארגז וירדה עם השוטר. הם חזרו אחרי רבע שעה בערך כשהיא סוחבת את הארגז. השוטר לקח אותו ממנה, הורה לנו לשבת ולא לזוז, ועלה לגג. מנאל חזרה לדירה, חיבקה את הילדים הקטנים שלה והרגיעה אותם.

אז השוטר חזר והורה למנאל ללוות אותו שוב לדלת הראשית של הבניין. מנאל ירדה איתו וחזרה אחרי עשר דקות בערך כשהיא מחזיקה ארגז שלא ידעתי מה יש בתוכו. השוטר לקח ממנה את הארגז ועלה לגג.

הם החזיקו אותנו כלואים שם במשך שעתיים וחצי בערך. כל הזמן שמענו זריקת אבנים וירי. אחר כך השוטרים עזבו את הבניין. גם אני עזבתי והלכתי הביתה למרות שעדיין היו כוחות בסביבה.