דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

חיילים לקחו נער בן 13 מביתו בעזון ללא הוריו והפקירו אותו מחוץ לכפר לאחר רדת החשכה

בתי הנערים בכפר עזון. מימין בית משפחתו של איהאב ענאיה ומשמאל בית משפחתו של בראא ענאיה. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 26.2.17
בתי הנערים בכפר עזון. מימין בית משפחתו של איהאב ענאיה ומשמאל בית משפחתו של בראא ענאיה. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 26.2.17

ביום שבת, 25.2.17, בסביבות השעה 16:30, היה בראא ענאיה, תושב הכפר עזון שממזרח לקלקיליה, בדרכו לביתו שבצפון הכפר לאחר שסיים לעבוד אחרי הלימודים בהובלת ירקות מהשדה לחנות בכפר. בדרכו פגש את חברו ושכנו, איהאב ענאיה, בן 12, שסיים גם הוא את עבודתו אחרי הלימודים, במסגרייה של דודו בכפר, ושניהם חזרו יחד הביתה בעגלה רתומה לחמור המשמשת להובלת הירקות. כשהתקרבו השניים לבתיהם יצאו ממטע הזיתים הסמוך שלושה חיילים ודרשו מהם להציג את ידיהם. החיילים רחרחו את כפות הידיים של שני הנערים ואת בגדיהם, כפי הנראה כדי לבדוק אם דבק בהם ריח של אבק שריפה ושאלו אותם, בעברית ובערבית, היכן היו כמה דקות לפני כן. בדיעבד, הסתבר שהחיילים חשדו כי הנערים היו מעורבים באירוע ירי שהתרחש לדבריהם בסמוך לעזון. החיילים הניחו לנערים, שנכנסו כל אחד לביתו.

כמה דקות לאחר מכן, דפקו החיילים על דלת בית משפחתו של בראא. אביו, האני ענאיה, בן 41, פתח את הדלת, והחיילים הורו לו, בעברית ובערבית, להביא את כל ילדיו לסלון. לאחר שהתכנסו כולם בסלון התעקש אחד החיילים שיש להאני ילד נוסף. האני הבין שהכוונה ככל הנראה לאיהאב, בן השכנים ויצא יחד עם בנו בראא והחיילים לחפשו בבית השכן. משלא מצאו את איהאב בביתו, החלו החיילים לתחקר את בראא ליד הבית על ירי לעבר הכביש הראשי שבוצע לדבריהם אחר הצהריים. הם חקרו אותו באשר למעשיו באותן שעות כשהם נעזרים באביו כמתורגמן. במהלך החקירה צילם אחד החיילים את בראא בטלפון הנייד שלו. לאחר שסיימו לחקור את בראא, המשיכו החיילים לעכב את האני ובנו במשך כשעתיים מחוץ לביתם.

האני ענאייה, אביו של ברא. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 26.2.17לאחר כשעתיים הגיע למקום ג'יפ צבאי וקצין שירד ממנו הודיע להאני כי הוא לוקח את בנו בן ה-13 לחקירה, והוא יוחזר עם סיומה. הקצין, שלקח עמו את תעודת הזהות של האב, לא ציין להיכן הוא לוקח את הילד או מתי יוחזר. בעדות שמסר האני ענאיה ב-26.2.17 לתחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי הוא תיאר מה קרה אז:

אמרתי לקצין שהבן שלי קטן ומבוהל, וביקשתי שירשו לי ללוות אותו עד שהחקירה תסתיים ולהחזיר אותו הביתה. הקצין סירב ולקח את הבן שלי, בן 13, למרחק של כמאה מטרים מהבית שלנו, שם הוא אזק את הידיים שלו מקדימה, כיסה את העיניים שלו, ואז החיילים העלו אותו לג'יפ, שנסע מזרחה.

סנא חוסיין, אמו של איהאב. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, , 22.3.17

כמה דקות אחר כך, הגיע ג'יפ צבאי אחר לבית משפחתו של איהאב ענאיה. שלושה חיילים ירדו מהג'יפ והורו בערבית לסנאא חוסיין, אמו של איהאב, בת 44, שישבה במרפסת הבית, לפתוח את הדלת. החיילים נכנסו לבית וערכו חיפוש בקומה השנייה, בה גרים סנאא וילדיה. לאחר מכן הורה אחד החיילים לסנאא להביא את הילדים שהיו בבית באותו הזמן לסלון שבקומה השנייה. סנאא הביאה את ארבעת ילדיה ושני נכדיה הקטנים, ובעדות שמסרה ב-16.3.17 לתחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי סיפרה:

אחד החיילים שאל אותי על בני איהאב ועניתי שאיהאב לא בבית. החייל אמר לי שהוא זרק אבנים על הכביש הראשי. הגנתי על הבן שלי ואמרתי לו שהוא קטין והוא לא זורק אבנים. החייל התעקש שאתקשר לאיהאב כדי שיגיע הביתה. הוא אמר שהחיילים יחכו בבית עד שאיהאב יחזור. בינתיים הגיע בעלה של הבת שלי וגם הוא אמר לחיילים, בעברית, שמדובר בילד קטן שלא זורק אבנים. שלושת החיילים נשארו בבית שלנו במשך כשעה, ואז הלכו ואמרו לי שחיילים יגיעו מאוחר יותר כדי לעצור את איהאב.

החיילים הפחידו אותי מאוד ודאגתי לבן שלי איהאב. כל הזמן פחדנו שהם יחזרו עוד פעם לבית. איהאב נשאר באותו יום בבית של אחותו בכפר בגלל שחשש שיעצרו אותו, וחזר רק למחרת.

בראא ענאיה, בן 13. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 26.2.2017
בראא ענאיה, בן 13. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 26.2.2017

בראא ענאיה סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי ב-26.2.17 כי במהלך הנסיעה אחד החיילים שבג'יפ שאל אותו לשמו ולגילו והאם השתתף ביידוי אבנים. לדברי בראא הוא ענה לו שאינו מיידה אבנים. לאחר חמש-עשר דקות נסיעה, כשהגיע הג'יפ הצבאי לשער ההתנחלות מעלה שומרון, שממזרח לעזון, הורידו החיילים את בראא מהג'יפ. בעדותו הוא סיפר:

החיילים הורידו לי את כיסוי העיניים, ואחד מהם שאל אותי בערבית אם אני מכיר את המקום. עניתי להם שזו הפעם הראשונה שאני רואה את האזור הזה מקרוב, עם כל האורות וגדרות התיל. הם שאלו אותי עוד שאלות באנגלית, שלא הבנתי, ועניתי להם ב-"NO". אחר-כך הם החזירו אותי לג'יפ הצבאי והורידו אותי בצומת של ההתנחלות, ליד כביש 55 והדרך הישנה שחסומה, ממזרח לעזון. הם הורידו לי את אזיקי הפלסטיק, ואמרו לי ללכת הביתה.

המקום שבו החיילים הורידו אותי נמצא במרחק של כמעט קילומטר וחצי מהבית שלנו. התחלתי ללכת בכביש המפחיד והחשוך. פחדתי מאוד שיצאו חזירי בר, או שאתקל במתנחלים שעלולים לתקוף אותי. כשהגעתי אל הבתים המזרחיים של הכפר הרגשתי הקלה, והמשכתי ללכת עד שהגעתי אל הבית שלנו, בסביבות השעה 20:00. ההורים והאחים שלי היו מודאגים מאוד. סיפרתי להם מה עבר עלי ואיך חזרתי הביתה דרך הכביש החסום.

איעתימאד ענאיה, בת 34, אמו של בראא, שהייתה בביתה, תיארה בעדות שמסרה ב-5.3.17 לתחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי את תחושותיה עד שבנה חזר הביתה:

בעלי נכנס הביתה. היינו עצובים ומפוחדים ודאגנו לבראא. נשארנו ככה עד שהוא חזר, ברגל, בערך שעה אחרי שלקחו אותו. הוא סיפר לנו שהחיילים לקחו אותו לשער של מעלה שומרון ושם תחקרו אותו, ואז עזבו אותו ליד הצומת של כביש עזון הישן, שמצטלב עם כביש מעלה שומרון. הוא חזר הביתה מפוחד אחרי שהלך בחושך בכביש השומם. בראא נשאר מפוחד כל הלילה בגלל מה שקרה לו.

מבט מפאתי הכפר עזון אל הנקודה שבה נטשו החיילים את בראא עאניה. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 26.3.17
מבט מפאתי הכפר עזון אל הנקודה שבה נטשו החיילים את בראא עאניה. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 26.3.17

התנהלות חמורה זו של החיילים היא בלתי חוקית. בנסיבות העניין לא היה כל בסיס ל"חשד סביר לביצוע עבירה" שיכול היה להצדיק את עיכובם של בראא ושל אביו. הקצינים והחיילים המעורבים התעלמו לחלוטין מכך שמדובר בנער בן 13, שאינו מבין את שפתם. לאחר שחקרו אותו ואת אביו, הם לקחו אותו לבדו בג'יפ כשהוא אזוק ומכוסה עיניים, אסרו על אביו ללוותו ולא טרחו כלל להבהיר למי מהם את שעתיד להתרחש. לאחר מכן, הם הפקירו את בראא מחוץ לכפר, במרחק של כקילומטר וחצי מביתו, בחושך, במקום אליו פלסטינים נמנעים לרוב מלהגיע בגלל קרבתו להתנחלות, מחשש לחיכוכים עם המתנחלים והצבא. בנוסף, ושוב, ללא כל בסיס לחשד סביר, ערכו החיילים חיפוש בביתה של סנאא ענאיה, הפחידו את ילדיה ונכדיה הקטנים, ועזבו מבלי לעצור איש.

אין ולא יכולה להיות כל הצדקה להתנהלות בריונית זו, המשקפת את הכוח והסמכות חסרי הסייג הניתנים לחיילים ואת הגיבוי לו הם זוכים. איש לא יידרש לתת את הדין על הפגיעה בבראא ובמשפחתו. כך נראים החיים תחת הכיבוש.

תגיות