דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

מצב מערכת הבריאות ברצועת עזה

המצור שישראל מטילה על רצועת עזה מאז השתלט חמאס על מנגנוני הביטחון בה ביוני 2007 הביא לפגיעה קשה במערכת הבריאות הפלסטינית ברצועה, שתפקדה באופן חלקי בלבד גם קודם לכן. שירותים וטיפולים מתמחים ומצילי חיים רבים אינם זמינים לתושבי הרצועה בתחומה, ומאז הטלת המצור, נגישותם של התושבים לשירותים וטיפולים אלו בבתי חולים שמחוץ לרצועה צומצמה אף יותר מבעבר. בנוסף, כל אימת שהעימותים בין הצבא לבין חמושים פלסטינים מסלימים, נדחה הטיפול בחולים כרוניים רבים, ביניהם חולי סרטן וחולי לב, ומתעכבת אספקתם של תרופות וציוד רפואי לרצועה. זאת ועוד, סכסוכים פנימיים בקרב הפלסטינים בעקבות כוונת חמאס להחליף את מנהלי המערכת ואת מנהלי בתי החולים ברצועה הובילו להשבתות של המערכת.

בית החולים נסר לילדים בעיר עזה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 19.11.07.
בית החולים נסר לילדים בעיר עזה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 19.11.07./>

השפעת הצמצום באספקת הדלק

הצמצום, ולעיתים העצירה המוחלטת, של אספקת הדלק לרצועה לפרקי זמן של כמה ימים הביאו לירידה באיכותם של שירותי הרפואה הניתנים ברצועה, לצמצום השימוש באמבולנסים ולפגיעה קשה בתנאים מקדימים לבריאות, כגון גישה למים ראויים לשתייה ופינוי סדיר של פסולת מוצקה. כיום, כ-30% מתושבי הרצועה אינם מקבלים אספקת מים סדירה.

כך, למשל, בתחילת 2008 הופסק מתן שירותי האבחון הרפואי ושירותי רפואת השיניים ב-32 מתוך 56 מרכזי הרפואה הדחופה של משרד הבריאות הפלסטיני ברצועה, עקב מחסור בדלק להפעלת הגנראטורים. בסוף פברואר 2008, 23 מתוך 56 האמבולנסים של משרד הבריאות הפלסטיני ושבעה מתוך 40 האמבולנסים של הסהר האדום הפלסטיני נאלצו להפסיק את מתן שירותיהם כתוצאה ממחסור בדלק. חיסונים ל-55,000 תינוקות עלולים להתקלקל אם לא תחודש אספקת הדלק לבתי מרקחת. מספר הביקורים במחלקות טיפול יום צנח ב-29% מתחילת 2008, והדבר עלול להביא לאבחון מאוחר של מחלות.

מחסור בתרופות ובציוד רפואי

המחסור בציוד רפואי ובתרופות ברצועה הולך ומחריף גם הוא. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, בינואר 2008 חסרו 19% מהתרופות החיוניות, בעיקר כאלה הדרושות בחדרי ניתוח ולהתערבויות חירום שונות, וכן אנטיביוטיקה לטיפול ראשוני בילדים ותרופות אונקולוגיות. עוד חסרו 31% מהציוד הרפואי החיוני. בנוסף, קיים מחסור חמור בחלקי חילוף לציוד רפואי ובציוד רפואי מתכלה, כגון תחבושות, מזרקים חד-פעמיים וגבס.

צמצום הגישה לשירותים רפואיים מחוץ לרצועה והשלכותיו

נאאיל אל-כורדי, חולה סרטן בן 21 מעזה, נפטר ב-17.11.07, לאחר שישראל סירבה לאפשר לו להיכנס לתחומה לטיפול. צילום: מוחמד סבאח, בצלם.
נאאיל אל-כורדי, חולה סרטן בן 21 מעזה, נפטר ב-17.11.07, לאחר שישראל סירבה לאפשר לו להיכנס לתחומה לטיפול. צילום: מוחמד סבאח, בצלם./>

ישראל הקשיחה את מדיניותה בנוגע למתן היתרים ואישורי כניסה אליה עבור מאות חולים הזקוקים מדי חודש לטיפולים מצילי חיים מיידיים ולטיפולים דחופים ומתקדמים, שאינם זמינים כלל ברצועה. המעבר היחיד אליו יכולים חולים אלו לפנות הוא מעבר ארז, דרכו מאפשרת ישראל לחלקם להגיע לטיפולים בבתי חולים בתחומה, וכן בגדה המערבית, במצרים ובירדן. ישראל מונעת אישורי כניסה מחלק מהחולים, ביניהם חולים שבעבר קיבלו הפניות לבתי חולים ישראליים או אחרים. מאז השתלט חמאס על הרצועה, מספר החולים המנועים "מטעמים ביטחוניים" לצאת את הרצועה עלה בהתמדה.

ארגון הבריאות העולמי דיווח כי בשנת 2007 אושרו בקשותיהם של כ-81.5% מהחולים ברצועה - 7,176 מתוך 8,803 - שהגישו בקשות לקבל היתר יציאה דרך מעבר ארז. לפי נתוני הארגון, בשלושת החודשים הראשונים של 2007, לפני השתלטות חמאס על הרצועה, אחוז הבקשות שאושרו לטיפול רפואי בישראל עמד על 90%. לעומת זאת, בשלושת החודשים האחרונים של 2007, לאחר השתלטות חמאס, הוא צנח ל-69%.

ביוני 2007 דחה בג"ץ עתירה של הארגון הישראלי רופאים לזכויות אדם נגד מדיניותה הפסולה של מערכת הביטחון, המבחינה בין חולים המצויים בסכנת חיים מיידית, שמערכת הבריאות ברצועת עזה אינה יכולה לטפל בהם, לבין חולים המצויים, על פי הגדרת מערכת הביטחון, "בסכנה לפגיעה באיכות חייהם", כגון חולים שטיפול רפואי יכול להציל את מאור עיניהם או למנוע את קטיעת גפיהם. החולים המשויכים לקטגוריה השנייה לרוב אינם מקבלים היתרים.' פסק הדין של של בג"ץ, שנכתב על ידי השופט אליקים רובינשטיין, מתכחש לזכותם של תושבי הרצועה לבריאות וסומך ידיו על המדיניות המתוארת לעיל. זאת, למרות שמדיניות זו נוגדת את כללי האתיקה הרפואית, כיוון שהיא מתבססת על שיקולים המנוגדים לשיקולים רפואיים, מיועדת לממש מטרות חוץ-רפואיות ובמקרים רבים נוגדת את טובת החולים.'

עתירה נוספת שהוגשה לבג"ץ על ידי ארגון רופאים לזכויות אדם בדצמבר 2007 תוקפת את חוקיותו של נוהל חדש שקבעה לאחרונה ישראל, לפיו מתן כל היתר יציאה מעזה לטיפול רפואי מותנה בתחקור על ידי השב"כ. דרישה זו מעכבת באופן ניכר את הנפקת ההיתרים ואת יציאת החולים שזוכים בסופו של דבר לקבלם. בנוסף לכך, על פי רופאים לזכויות אדם, במספר מקרים ניצל השב"כ את התחקור להפעלת לחץ בלתי-ראוי על חולים במטרה להביאם לשתף פעולה עימו ולמסור לאנשיו מידע, כתנאי לקבלת היתר מעבר לטיפול רפואי.

לפי דיווחים של משרד הבריאות הפלסטיני וארגון הבריאות העולמי, כמה עשרות חולים פלסטינים נפטרו לאחר שישראל עיכבה או אסרה את יציאתם מעזה לצורך טיפול רפואי (דו"ח מיוחד של ארגון הבריאות העולמי מאפריל 2008 מנה 32 מקרים של חולים שמתו בתקופה שבין תחילת אוקטובר 2007 לתחילת מרץ 2008, בעודם ממתינים לקבלת טיפול רפואי מתמחה מחוץ לרצועה). מאחר שחלק מהחולים הללו היו במצב סופני, לא ניתן לייחס את מותם בהכרח לעיכוב מתן ההיתר או לסירוב לכך. עם זאת, אין ספק כי זכותם של אותם חולים לטיפול רפואי מיטבי ומהיר הופרה, וכי עיכוב מתן ההיתר או הסירוב להנפיקו פגעו באיכות חייהם, בסיכוייהם להחלמה ובסיכוי להארכת תוחלת חייהם.

סגירת מעבר רפיח

מעבר רפיח שבין עזה למצרים, שהושבת לחלוטין מאז יוני 2007, נפתח לתקופות קצרות בתחילת מארס ומאי 2008 למעבר סלקטיבי של חולים מהרצועה לבתי חולים במצרים, בהתאם לסיכום שהושג בין חמאס לשלטונות מצרים. ועדה רפואית מצרית אישרה קבלה לטיפול בבתי חולים מצריים של פצועים שלא ניתן היה לטפל בהם בבתי חולים ברצועה ושל חולים עם הפניות לטיפולי כימותרפיה, רדיותרפיה וניתוחי לב. חולים אחרים הושבו לטיפול בבתי החולים ברצועה. כיום, מעבר רפיח מושבת שנית.

אחריותה של ישראל

על אף השלמת תכנית ה"התנתקות" מרצועת עזה בספטמבר 2005, ישראל ממשיכה לשלוט אפקטיבית בהיבטי חיים רבים ברצועה, לרבות במעברי הכניסה והיציאה ממנה. היקפה של שליטה זו מטיל על ישראל אחריות לביטחונם ולרווחתם של תושביה הרצועה, על פי דיני הכיבוש המעוגנים באמנות האג וג'נבה. ללא קשר לשאלת מעמדה המשפטי של רצועת עזה, מחייבים המשפט ההומניטארי הבינלאומי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי את ישראל להגן על אזרחים בזמן סכסוך מזוין, לספק הגנה לפצועים ולחולים, למנוע הידרדרות במצב ההומניטארי ולאפשר מעבר של משלוחי תרופות חיוניים וקיום רמת בריאות נאותה. במכלול פעולותיה ביחס לרצועת עזה ותושביה, ישראל מפירה באופן חמור ועקבי את זכותם של תושבי הרצועה לטיפול רפואי מיטבי, זמין בתוך הרצועה ונגיש מחוץ לתחומה.

בצלם קורא למדינת ישראל לקיים את חובותיה המשפטיות על פי הדין הבינלאומי ולאפשר לתושבי הרצועה לממש את זכותם לבריאות, על ידי מניעת קריסתה של מערכת הבריאות המקומית וכן על ידי מתן היתר לחולים הזקוקים לכך לצאת את הרצועה ולקבל טיפול רפואי הולם בישראל או במקומות אחרים.