דילוג לתוכן העיקרי
האלה אל-כחלות במטבח שלה בעיר עזה. צילום: אולפת אל-כורד, 16.6.20
תפריט
מהשטח
נושאים

נדירים ומזוהמים – אלו המים המשמשים את תושבי רצועת עזה

כשני מיליון תושבי רצועת עזה סובלים ממחסור קבוע במים, המחמיר בחודשי הקיץ. המים המסופקים להם לברזים הם מלוחים ומזוהמים ואינם ראויים לשתייה. בלית ברירה הם נאלצים להשתמש במים אלה לרחצה ולכביסה, אולם אספקתם אינה רציפה והמים זורמים במועדים שאינם ידועים מראש. בכל הנוגע למים לשתייה ולבישול, התושבים נאלצים – למרות המצוקה הכלכלית הקשה – לרכוש מים אלו, אף כי איכותם של אלו גם היא לרוב ירודה.

בעיית המחסור במים ברצועה, ואיכותם הירודה של המים המסופקים לתושבים, ידועה מזה שנים ארוכות: אקוויפר החוף, שהוא מקור המים הזמין היחיד עבור תושבי עזה, מזוהם בשל שאיבת יתר וחדירת מי שפכים, עקב כך, 96.2% ממי האקוויפר המסופקים ברצועה מסוכנים לשתייה. בנוסף, בשל תשתית המים המיושנת, כ-40% מהמים המסופקים לתושבים אובדים בדרך. בשל האספקה הבלתי סדירה, התושבים נאלצים לאגור מים במכלים שעל גגות הבתים, לשימוש בשעות ובימים שבהם אין אספקה. אולם, העובדה שגם אספקת החשמל ברצועה אינה סדירה – ואף אינה מסונכרנת עם אספקת המים – מונעת פעמים רבות מהתושבים להפעיל את משאבות המים כדי לאחסן אותם במכלים שהם מחזיקים על גגות הבתים. מי שאינו יכול לאגור את המים עד לחידוש אספקת החשמל מוצא עצמו בלי מים זורמים בזמנים שבהם אין אספקה.

אני מרגישה שהמים בברזים שלנו הם מי ביוב. לא ראויים אפילו לצריכת בעלי חיים.
מתוך עדותה של בות'יינה אבו ר'בן.

איכותם הירודה של המים והאספקה המוגבלת מחייבים את התושבים לרכוש מים מותפלים מספקים פרטיים – בעיקר לשתייה ולבישול אך גם לצרכים אחרים. כמות ניכרת של המים הקנויים מזוהמים גם הם. ארגון הבריאות העולמי קבע כי הצריכה המינימלית הנדרשת לאדם היא 100 ליטר מים ליום, כמות שאמורה לספק צרכים בסיסיים כמו שתייה, רחצה, בישול, כביסה ושימוש בשירותים. ברצועת עזה, ממוצע צריכת המים לנפש ליום עומד על 88 ליטרים בלבד. לשם השוואה, ממוצע הצריכה בישראל עומד על מעל ל-200 ליטר לנפש ליום.

רבות נכתב על משבר המים בעזה בצל של מצור הישראלי, על התשתיות הקורסות ועל אחריותה של ישראל לכל אלה. הפעם אנחנו רוצים להביא את סיפורם של חמישה מתושבי הרצועה המתארים את החיים במציאות בלתי נסבלת זו. בין השאר הם מספרים על המרדף המתמיד אחרי המים, על השפעת המים המלוחים על גופם, על נפשם ועל רכושם, ועל הנטל הכספי הכבד של קניית המים, שבו הם מתקשים לעמוד.

העדויות נגבו על-ידי תחקירני בצלם ח'אלד אל-עזאייזה ואולפת אל-כורד:

בות'יינה אבו ר'בן. צילום: אולפת אל-כורד, בצלם, 14.6.20

בות'יינה אבו ר'בן (44), נשואה ואם לשבעה, תושבת מחנה א-שאטי בעיר עזה:

יש לנו שלושה בנים וארבע בנות, בני 23-10. שנינו מובטלים וחיים מקצבה של 1,500 ₪ לחודש בבית קטן בשטח של 45 מ"ר. פה במחנה הפליטים בעיית המים חמורה במיוחד. הם כל-כך מלוחים שלא רק שאי אפשר לשתות אותם או לבשל בהם, הם אפילו לא מתאימים לכביסה או לניקיון, אבל אין ברירה אלא להשתמש בהם.

בקיץ אנחנו מקבלים מים רק אחת ליומיים שלושה. ובגלל ניתוקי החשמל לפעמים אין חשמל ומים בו זמנית ואי אפשר להפעיל את המשאבה ולהזרים את המים לגג. אין לנו גנרטור ואני והבנים שלי נאלצים לפעמים למלא מכלים קטנים במים ולסחוב אותם לגג. זה מאוד מעייף. לפעמים אני נשארת ערה כל הלילה ומחכה לרגע שיהיו גם מים וגם חשמל ונוכל למלא את המכלים.

לפעמים אני נשארת ערה כל הלילה ומחכה לרגע שיהיו גם מים וגם חשמל ונוכל למלא את המכלים.

המליחות של המים זו בעיה קשה במיוחד: כשפותחים את הברזים מקבלים מים צהובים עם ריכוז גבוה של חלודה. אנחנו משתמשים בהם רק לכביסה, ניקיון ורחצה. כל כלי המתכת במטבח כבר הלבינו מהמלח ויש עליהם גם שכבה של חלודה. החלודה הורסת את הברזים וכשיש לי אפשרות אני מחליפה אותם. אבל לפעמים אני פשוט צריכה להסתדר איתם ככה.

אני קונה מים מתוקים ממשאיות ומשתמשת בהם לשתייה, כביסה עדינה ובישול. כל חודש אני ממלאת חמש פעמים מיכל מים שנמצא במטבח: הנפח שלו 250 ליטרים ועולה לי 15 שקלים למלא אותו בכל פעם. זה מכביד עלינו כלכלית, ולפעמים אין לי כסף ואני מבקשת מהמוכר שיימכור לי בהקפה. בחורף, אם אין לי כסף, אני אוגרת מי גשם לצרכים של הבית.

המים המלוחים גורמים הרבה בעיות: זה פוגע בשיער ובציפורניים, גורם ליובש בעור, מזיק לשיניים ולאוזניים, ומאוד מגרד בעיניים ובכל הגוף אחרי הרחצה. הילדים שלי מתלוננים על גירוי בעיניים וסובלים מפריחות. אני והבנות שלי, שהן בחורות צעירות, סובלות מנשירת שיער והעור שלנו יבש מאוד. אין לנו כסף לקנות קרמים ומשחות, וצריך להסתדר בלי. המים האלה גם לא מספיק נקיים בשביל להיטהר בהם לפני התפילה.

אני מרגישה שאלה כמעט מי ביוב, שלא ראויים אפילו לצריכת בעלי חיים.

הברזים והכיורים מעלים חלודה. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 12.7.20

ראו תמונות נוספות בבלוג הצילום.

סמירה עבד א-סלאם (56), נשואה ואם לשבעה, תושבת שכונת תל אל-הווא בעיר עזה:

יש לנו ארבע בנות ושלושה בנים. אני עקרת בית וגרה פה בשכונה כבר 25 שנה וכל השנים האלה סובלת מהמליחות של המים. מאז תחילת המצור הקושי החריף כי עכשיו יש גם הפסקות מתמשכות באספקה של המים והחשמל, ולפעמים הם לא מסופקים באותו זמן. בבניין שלנו יש ארבעה קומות וגרים בו בערך 25 אנשים. ביחד אנחנו צורכים כמות גדולה של מים.

לכל משפחה בשכונה יש 2 מכלים על הגג, שמכילים ביחד 3,000 ליטר. כדי שיהיו לנו מספיק מים אנחנו צריכים למלא אותם כל יום, אבל מקבלים אספקה רק פעם ביומיים, ובקיץ רק פעם בשלושה או ארבעה ימים ולפעמים אפילו רק פעם בשבוע. כל משפחה מחזיקה גם מיכל מים של 1,500 ליטר בחצר. כשיש אספקה אנחנו קודם כל ממלאים את מכלים האלה, ואז כשיש חשמל אנחנו שואבים את המים למכלים שעל הגג, לכן כל משפחה צריכה להחזיק גם משאבת מים.

לפעמים אנחנו נשארים ערים עד לפנות בוקר ומחכים לאספקת החשמל כדי להעביר את המים למכלים על הגג. לפעמים אני שמה שעון מעורר כדי להתעורר כשיש אספקה סימולטנית של מים וחשמל, ואחר-כך אני מותשת כל היום.

המים שאנחנו מקבלים כל-כך מלוחים שאפשר ממש להכין איתם חמוצים. ברגע שפותחים את הברז רואים שהם לא ראויים לשימוש

המים שאנחנו מקבלים כל-כך מלוחים שאפשר ממש להכין איתם חמוצים. ברגע שפותחים את הברז רואים שהם לא ראויים לשימוש: הם מלוכלכים ומלוחים. אבל אין לנו ברירה ואנחנו משתמשים בהם. אבל הם גורמים לנו נזקים. הם פוגעים לנו בשיער, שנעשה גס, נושר ומתייבש. הבת שלי סמר, בת 32, סבלה מפריחה, והרופא אמר שזה בגלל המים. המים גורמים גם לאדמומיות וגירוי בעיניים. לבעלי הם גורמים לדלקות חריפות בעפעפיים. כדי לשטוף את הפנים אנחנו ממלאים בקבוק במים מתוקים.

בגלל משקעים של סידן וחלודה מהמים אנחנו נאלצים כל כמה זמן להחליף את הברזים והצנרת. החלפנו את כל הצנרת בבית לפלסטיק בגלל שהיא החלידה כל פעם. הניאגרות והסיפונים בשירותים נסתמים וגם אותם אנחנו נאלצים להחליף. זה עולה לנו הרבה כסף, וקשה מיוחד בתקופה הנוכחית לאור המצב הכלכלי שבו אנחנו שרויים. המים מזיקים גם לכלי הבית, לסכו"ם למשל. במכונת הכביסה אני שמה כל הזמן חומצת לימון וחומץ כדי לנקות את הצנרת הפנימית שלה מסידן וחלודה, ועדיין יש בה בלאי גדול של חלקים. בגדים שחורים אני מכבסת במים מתוקים כדי שלא יהרסו.

את מי השתיה אנחנו קונים ממשאיות שעוברות בשכונה. כל שבוע אני ממלאת מכל של 250 ליטר, שנמצא במרפסת. זה עולה לנו 50-40 שקלים בחודש, וזו הוצאה משמעותית מאוד בשבילנו, על מים שמשמשים רק לשתיה ובישול. בגלל שאנחנו גרים בקומה השנייה, לפעמים בעל המשאית לא מסכים להזרים את המים למכל על המרפסת בטענה שאין לו סולר. כשיש חשמל אפשר להשתמש במשאבה שלנו ואני מורידה לו חבל מהמרפסת, הוא קושר את הצינור ואני מושכת אותו למעלה ומכניסה למכל ואז הוא מזרים את המים. זה צינור די ארוך וכבד מאוד.

כל השנה, ובמיוחד בקיץ כשהצריכה שלנו עולה, אני נלחצת בגלל המחסור במים. אני מקווה שהבעיות של האספקה ושל מליחות המים יפתרו יום אחד, כי אני מוטרדת ומותשת מההתעסקות הזו. אבל אני לא אופטימית רשויות הכיבוש מעוניינות להפעיל עלינו לחץ ולהתיש אותנו.

מכלי מים על גגות בתים, דרום רצועת עזה. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 12.7.20

חסן אבו יוסף (42), נשוי ואב לשלושה, מובטל, תושב מחנה הפליטים א-נוסייראת:

לי ולאשתי יש שלושה ילדים – עלי בן 12, סארא בת 7 ויוסף בן שנתיים וחצי. אני מובטל וגר במחנה הפליטים א-נוסייראת. אנחנו סובלים כבר המון שנים מהפסקות מים שנמשכות כמה ימים, והבעיה מחריפה בקיץ. אני מחזיק שלושה מכלי מים על גג הבית – אחד בנפח של 1,500 ליטר, אחד בנפח של 1,000 ליטר והשלישי של 500 ליטר. את המכלים אני ממלא כשיש אספקת מים ברשת. הבעיה היא שזרם המים חלש מאוד וכדי למלא את המכלים על הגג צריך להפעיל משאבה חשמלית. אבל לא תמיד כשיש אספקת מים יש גם אספקת חשמל. ולפעמים אין לא זה ולא זה.

אני כל הזמן חושב על עניין המים. גם כשאני יוצא מהבית אני נשאר כל הזמן בקשר עם אשתי כדי לוודא שהיא הפעילה את המשאבה כדי למלא את המכלים, ושואל אותה אם יש חשמל ומים או לא. אנחנו משתמשים במים מאוד בקיצוב כדי לא להישאר בלי. במים מהברז אנחנו משתמשים רק לכביסה, מקלחת ושטיפת כלים. את המים לשתייה ובישול אני קונה בנפרד. יש לי מיכל אחד של 500 ליטר ואני ממלא פחות מחצי מיכל בגלל שאני לא רוצה שמי השתייה יעמדו במיכל הרבה. פעם בשבועיים בערך, אני משלם 10 שקלים עבור 250 ליטר מים מתוקים. אבל בקיץ אנחנו צורכים יותר ואני נאלץ לקנות כמות כזאת של מים פעם בשבוע.

אני כל הזמן חושב על עניין המים. גם כשאני יוצא מהבית אני כל הזמן שואל את אשתי אם יש בבית חשמל ומים או לא.

לפי לוח הזמנים של חלוקת המים באזור שלנו אנחנו אמורים לקבל אספקה בימים ראשון, שלישי וחמישי, אבל השעות לא קבועות ובימים האלה אשתי ואני בודקים את הברזים בתורנות לראות אם יש מים. לפעמים אשתי נשארת ערה בלילה כדי לחכות למים, ואז להפעיל את המשאבה ולמלא את המכלים. רק אז היא יכולה להפעיל מכונת כביסה ולנקות את הבית. אם משהו משתבש בלוח האספקה, ולא מגיעים למשל מים ביום שלישי, אנחנו לא מקבלים אספקה עד יום חמישי. במקרה כזה אשתי נאלצת לדחות את הכביסה כדי שיישארו לנו מספיק מים לצרכים אחרים. אז, אם גם ביום חמישי לא מגיעים מים, אני כבר נאלץ לקנות מים מותפלים יקרים, למלא בהם את המכלים הגדולים ולהשתמש בהם גם לרחצה ולניקיונות. זה כבר עולה לנו 50-30 שקל.

המים שמסופקים ברשת לא ראויים לשתייה, הם מלוחים. לפעמים דרגת המליחות שלהם כל-כך גבוהה שהם אפורים. יש בהם גם הרבה גיר ואבנית ולכן הם גורמים נזק לברזים. כל כמה זמן אני צריך להחליף את הברזים בבית. המים המלוחים גם לא טובים לשיער ולכן כשאני מתקלח אני שם לידי ג׳ריקן עם מים מתוקים. אחרי שאני מסיים להתקלח אני שוטף את השיער וחלקים רגישים בגוף עם המים מהג'ריקן.בגלל המליחות של המים המשאבה החשמלית מתקלקלת לעיתים קרובות וגם המכלים מתקלקלים מרוב החלודה וצריך להזמין אינסטלטור שיתקן אותם. כשזה קורה אני מנצל את ההזדמנות כדי לנקות אותם ותמיד מוצא בתחתית שלהם בוץ וחול.

האלה אל-כחלות. צילום: אולפת אל-כורד, בצלם, 16.6.20

האלה אל-כחלות (39), נשואה ואם לארבעה ילדים, תושבת שכונת א-שיח׳ רדוואן בעיר עזה:

יש לנו שתי בנות ושני בנים – סאלי בן 18, מלכ בת 16, חוסאם בן 15 ומוהנד בן 12. אנחנו סובלים כבר שנים מבעיות באספקת המים – המליחות, האספקה הלא סדירה וחוסר הסנכרון בין האספקה של המים והחשמל. לפעמים אנחנו נתקעים בלי מים שלושה או ארבעה ימים. או שאנחנו נאלצים להישאר ערים כל הלילה כדי לחכות לאספקת המים ולנצל את ההזדמנות כשיש גם חשמל, אחרת לא נוכל למלא את המכל שעל הגג. כשאין מים בבית אני מרגישה ממש במצוקה. אם הייתי צריכה לבחור, הייתי מעדיפה להסתדר בלי חשמל ושיהיו לנו כל הזמן מים. מים הם חיים, ובלי מים בבית אני מיואשת ותשושה.

אבל הבעיה העיקרית היא המליחות של המים שאנחנו מקבלים בצנרת. הם לא מתאימים לרחצה, לשתייה או לבישול. אבל לרחצה ולעבודות הבית היומיומיות אין לי ברירה אלא להשתמש בהם. לשתייה אני קונה מים ממשאיות שמסתובבות בשכונה. כל שבוע אני ממלאת מכל בנפח של 250 ליטר במחיר של 10 שקלים. אני ממלאת את המיכל הזה 4 פעמים בחודש, ומשתמשת במים האלה גם לבישול, אפיה וקפה ותה.

הייתי מעדיפה להסתדר בלי חשמל ושיהיו לנו כל הזמן מים. מים הם חיים, ובלי מים בבית אני מיואשת ותשושה.

כשפותחים את ברזי המים יוצאים מים בצבע צהוב דהוי. הם מזיקים לשיער שלנו – הוא נעשה מחוספס והקרקפת מגרדת. הם גורמים גם לאדמומיות בעין ואחרי המקלחת אנחנו מרגישים גירוי. הילדים שלי סובלים מזה במיוחד. גם העור נעשה יבש מאוד.

המים המלוחים מזיקים לצנרת –מצטברים בה חלודה ומשקעים של אבנית, וכל כמה חודשים אני צריכה להחליף ברזים וצינורות. זו מעמסה כלכלית כבדה, במיוחד במצב הכלכלי הקשה שלנו. לאחרונה החלפתי שוב את הברזים והצינורות, הפעם לפלסטיק בתקווה שהם יחזיקו מעמד יותר זמן. כל שלושה או ארבעה חודשים אני נאלצת להחליף גם חלקים במכונת הכביסה, שנהרסת מהמים האלה. בגלל המים המלוחים גם הבגדים יוצאים קשים מהכביסה ואחרי תקופה מסוימת אני מרגישה שהם מתפוררים ונקרעים בקלות. אנחנו סובלים מאוד מהמצב הזה, ואני מצפה בכיליון עיניים ליום שבו זה ייגמר. שנקבל אספקה סדירה של מים וחשמל והמים בברזים יהיו מתוקים. בינתיים, אנחנו נאלצים לקנות בנפרד מים מתוקים, אבל אני מרגישה שאפילו הם לא באמת ראויים לשימוש.

 

חאתם חאמד. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 28.6.20

חאתם חמאד (53), נשוי ואב לשישה ילדים, מובטל, תושב א-זוואיידה:

יש לנו שלושה בנים ושלוש בנות. אני מובטל כבר 13 שנה ואנחנו גרים בבית קטן מקורה בפח ליד מגדלי א-זוואיידה, צפונית לדיר אל-בלח. אספקת המים מגיעה לאזור שלנו אחת לארבעה ימים, למשך בערך שש שעות. גם כשיש אספקה הזרם חלש והמים מלוחים מאוד. אני מחכה למים במשך כל ימי השבוע, ובודק לעיתים קרובות אם הגיעה אספקה. לפעמים אני משאיר את הברז פתוח כדי לשמוע כשהאספקה מגיעה.

יש לי ליד הבית מכל בנפח של 500 ליטר ועל הגג שני מכלים, כל אחד בנפח של 1,000 ליטר (קוב). אם המים מגיעים כשאין חשמל, אני יכול למלא רק את המכל הקטן בחצר, וכשיש חשמל להזרים את המים האלה למכלים שעל הגג ואנחנו נשארים רק עם 500 ליטר.. אם המכלים מתרוקנים לפני שמגיעה עוד אספקה אני קונה מים מתוקים במחיר של 30 שקלים לערך לקוב ואנחנו ממלאים בהם את המכלים. זה קורה בעיקר בקיץ כשצורכים יותר מים.

כשמתרחצים לא מרגישים שהסבון ממש מנקה, ובמכונת הכביסה צריך לשים כמות גדולה מאוד של אבקה כדי שזה יעבוד.

המים מרשת המים מלוחים מאוד ולא מתאימים לשימוש של בני אדם, אבל אין לנו ברירה אלא להשתמש בהם לרחצה, לשטיפת כלים ולכביסה. הבנות שלי רוחצות את השיער שלהן במי השתייה בגלל שהמליחות של המים פוגעת בשיער. לפני התפילה, כשאני משתמש במים מהברז לטהרה ושוטף את הפה, אני ממש לא יכול לסבול את הטעם.

כל הברזים בבית מתמלאים באבנית ומעלים חלודה, ואז הם הופכים שבירים. ברגע שצריך לתקן משהו ומפרקים, הכל נשבר. אפילו האסלה נהרסת מהמלח ויכולה להישבר כשמנקים אותה. עולה הרבה כסף לתקן את כל זה, ואין לי בכלל הכנסה.

כשמתרחצים לא מרגישים שהסבון ממש מנקה, ובמכונת הכביסה צריך לשים כמות גדולה מאוד של אבקה כדי שזה יעבוד. הבן שלי ג'מאל, בן 30, למד להכין אבקת כביסה וחומר ניקוי תוצרת בית כדי לחסוך לנו כסף. הבגדים שלנו נפגעים מהמליחות של המים ונשחקים זמן קצר אחרי שקנינו אותם.

המים המלוחים לא מתאימים גם לגידולים חקלאיים: ניסיתי שוב ושוב לטעת עצי פרי כמו תאנים, ענבים והדרים, אבל הם לא צמחו בגלל המליחות.