דילוג לתוכן העיקרי
ירי גז מדמיע לאוהלי המפגינים בח'וזאעה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 7.4.18
תפריט
נושאים

הצבא ירה רימוני גז מדמיע על אוהלי המשפחות שהיו במרחק של מאות מטרים מגדר המערכת בהפגנות בגבול עזה

מאז ה-30.3.18 נערכות בסמוך לגדר המערכת ברצועת עזה מדי יום שישי הפגנות, בהן משתתפים בין אלפי לעשרות אלפי מפגינים. במהלך השבוע מתקיימות באותן נקודות הפגנות קטנות יותר, בהשתתפות עשרות עד מאות מפגינים.

במהלך הפגנות ימי השישי, חלק מהמפגינים שהיו ליד הגדר יידו אבנים לעבר חיילים שניצבו מעברה השני, על סוללות עפר ולצידן, וירו לעברם אש חיה, כדורי מתכת מצופי גומי ורימוני גז. לטענת הצבא חלק מהמפגינים השליכו גם בקבוקי תבערה ומטענים וניסו ולפגוע בגדר.

ואולם מרבית המפגינים – בהם קשישים, נשים וילדים – התרכזו באזור האוהלים שהוקמו לרגל ההפגנות במרחק של בין 400 ל-600 מטרים מהגדר, וכללו גם מרפאות שדה. באזורים אלה הוקמו גם דוכני אוהל והתקיימו פעולות שונות לילדים ולמבוגרים כגון מופעי ליצנות, הקראות שירה, מופעי מוזיקה ומשחקי כדורגל. רבות מהמשפחות התכנסו באוהלים שבהם בני המשפחה אכלו ושוחחו ביניהם.

סרטון מאתר "הארץ": גז מדמיע במרפאת הסהר האדום בח'אן יונס, 13.4.18. צילום: משרד הבריאות הפלסטיני. 

מתחקיר בצלם עולה כי במהלך ההפגנות הצבא ירה גז מדמיע לעבר המפגינים שהשתתפו בפעילויות שקטות במאהלים אלה, שהוקמו במרחק רב מגדר המערכת. ירי הגז בוצע על ידי החיילים שהוצבו על סוללות העפר מצדה השני של הגדר. מנתוני משרד הבריאות הפלסטיני עולה שלמעלה מ-1,800 פלסטינים נפגעו מירי הגז המדמיע בהפגנות. בנתונים לא צוין היכן שהו הנפגעים אולם מהתחקיר עולה כי מאות נפגעו הרחק מהגבול. רובם טופלו במרפאות השדה אך חלק מהם נפגעו קשה יותר ופונו לבתי החולים.

ירי כזה של גז מדמיע אינו חוקי ואינו מוצדק: לישראל אין זכות לפזר הפגנות בתוך שטח הרצועה או לחלק לתושביה הוראות הקובעות היכן מותר להם לשהות והיכן לא. ודאי וודאי שאסור לה לירות גז מדמיע על מפגינים הנמצאים במרחק של מאות מטרים מהגדר, עוסקים בעניינם ואינם מסכנים איש.

תחקירני בצלם ח'אלד אל-עזאייזה ואולפת אל-כורד גבו עדויות מתושבים שהשתתפו בהפגנות באזור העיירה ח'וזאעה שממזרח לח'אן-יונס.

מנאל קדייח, תושבת העיירה ח'וזאעה בת 43, נשואה ואם לארבעה, שהצטרפה עם בעלה וילדיה להפגנות בימי שישי ה-30.3.18 וה-6.4.18 בשעות אחר הצהריים, סיפרה בעדות שמסרה ב-11.4.18 לתחקירנית בצלם אולפת אל-כורד:

Thumbnail
מנאל קדייח. צילום: אולפת אל-כורד, בצלם, 11.4.18

ביום שישי, 30.3.18, יצאתי עם בעלי והילדים להפגנה השקטה שהתקיימה מזרחית לח'אן יונס, בעיירה ח'וזאעה. רציתי להיות שם עם האנשים כדי להביע הזדהות לרגל יום האדמה ולמען זכות השיבה. יצאנו בקבוצה, אני, בעלי והילדים, אחותי וכמה שכנים. כשהגענו לאוהלים הופתעתי שהיו שם המוני אנשים. ישבו שם משפחות שלמות, ילדים שיחקו, נשים אפו לחם וצעירים שיחקו כדורגל. כל הפעילויות ליד האוהלים, שהיו במרחק מאות מטרים מהגדר, היו שקטות. חלק מהמפגינים שהיו קרובים יותר לגדר קראו סיסמאות והניפו את דגלי פלסטין. מאחורי הגדר, בצד השני של הגבול, היו חיילים על סוללות עפר, דחפורים שערמו עוד סוללות עפר וג'יפים של הצבא. החיילים על הסוללות ירו על הצעירים שהיו קרובים לגדר הגבול. היו צעירים שנפגעו, במיוחד באזור הרגליים, ורוב הפגיעות היו קשות.

בזמן שאכלנו עם הילדים באזור האוהלים חיילים ירו רימון גז שנחת ליד האוהל שבו היינו. התחלתי לצעוק, כי אני והילדים נחנקנו ודמענו מאוד. לא יכולתי לפתוח את העיניים, הרגשתי צריבה בחזה, והפנים שלי התנפחו. תוך כמה דקות הגיעו צוותי ההצלה והתחילו להגיש לנו עזרה ראשונה. הם שמו לנו מסיכות חמצן כדי שנוכל לנשום. הרגשתי חצי מעולפת, וגם הילדים נראו די מעולפים. כשחזרנו הביתה הילדים היו מותשים מאוד ועדיין היו להם קשיי נשימה. פחדתי עליהם, כי הם קטנים. החיילים ירו עלינו רימון גז מדמיע מבלי שמישהו מאיתנו עשה משהו שיכול לסכן אותם.

ביום ששי, 6.4.18, חזרתי שוב לאזור האוהלים, עם הילדים שלי וקרובי משפחה. יצאנו בשעה שתיים בצהריים, וכשהגענו התיישבנו בתוך האוהלים, כמו בפעם הקודמת. היו עימותים מאוד אלימים ליד הגדר, החיילים שמאחורי הגדר ירו ירי אינטנסיבי, וחלק מהאנשים נפגעו קשה מאוד. היה גם ירי של גז מדמיע, יותר מבפעם הראשונה. הם ירו רימוני גז מדמיע על האוהלים בלי שום אבחנה, למרות שישבו בהם משפחות שלמות, שלא סיכנו את החיילים בשום צורה. האנשים שהיו באוהלים צעקו, סבלו מכאבים ונחנקו בגלל כמויות הגז שמילאו את המקום. בחלק מהנפגעים טיפלו ישר במקום, עם מסכות חמצן; וחלק היו במצב קשה והיו צריכים לפנות אותם לבתי החולים בעזה. רימוני הגז פגעו בנשים, ילדים וקשישים וגם בצוותי הצלה ועיתונאים. ניסו גם לעזור לאנשים עם בצל ובשמים. גם אני הבאתי אתי מהבית בצל ובשמים כדי להשתמש בהם לשם כך, אבל זה לא עזר בכלל, כי ההשפעה של הגז הייתה מאוד חזקה.

מוהנד א-נג'אר, תושב ח'וזאעה בן 40, נשוי ואב לחמישה, המתפרנס ממכירת שלגונים, הגיע להפגנות כדי לעבוד. בעדות שמסר ב-9.4.18 לתחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה תיאר את ירי הגז לעבר המפגינים:

Thumbnail
מוהנד א-נג'אר. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 11.4.18

ביום שישי, 6.4.18, אחרי תפילת הצהריים המאוחרת, בסביבות השעה 16:00, נחתו לידי באזור האוהלים בערך חמישה רימוני גז מדמיע. ראיתי אישה בת 45 בערך שנפלה ליד האוהל שלי. יצאתי מהאוהל כדי לתת לה עזרה ראשונה. נתתי לה בצל, שטפתי את הפנים שלה בתמיסה והשקיתי אותה מים עד שהיא התאוששה. אחר-כך הבאתי דלי חול כדי לכסות בחול כל רימון שנוחת ברחבת האוהלים. בכל פעם שנפל שם רימון התפתחה היסטריה, כולם התחילו לברוח והיה בלגאן גדול. הרבה מאוד אנשים נפגעו מהגז ולפעמים הכניסו לאמבולנס אחד ארבעה נפגעים. לפעמים לא היו מספיק פרמדיקים כדי לטפל בכולם וגם אנשים שאין להם הכשרה כמוני היו צריכים לתת עזרה ראשונה.

רוויידה א-נג'אר, תושבת ח'וזאעה בת 42, נשואה ואם לשישה, הגיעה לאזור ההפגנות יחד עם בעלה ובניה, תיארה בעדות שמסרה ב-10.4.18 לתחקירנית בצלם אולפת אל-כורד על מה שחוותה בהפגנות:

Thumbnail
רוויידה א-נג'אר. צילום: אולפת אל-כורד, בצלם, 10.4.18

בזמן שהייתי באזור האוהלים הצבא ירה לשם רימוני גז. אני והבנים שלי נחנקנו. דמענו מאוד וצרב לנו באף ובעיניים. ניסיתי לטפל בבנים שלי עם תמיסה שהבאתי ושטפתי להם את הפנים עם מים. חלק מהנפגעים קיבלו עזרה ראשונה באזור האוהלים אבל היו גם מקרים קשים מאוד. היו מפגינים שרימוני גז פגעו להם ממש בגוף, בפנים, ברגליים או בידיים, כולל צעירים, נשים וילדים. הם היו במצב קשה ומסוכן וטיפלו בהם בהתחלה בבית חולים שדה ומשם פינו אותם לבית החולים האירופי.

ביום שישי, 6.4.18, הלכתי שוב להפגנה שהתקיימה מזרחית לח'וזאעה עם הבנים שלי ובעלי. הלכתי לשם בשעה שמונה בבוקר. באותו יום היו עימותים קשים מאוד. היו הרבה אנשים באזור האוהלים ומשפחות שלמות ישבו באוהלים. היה ירי מסיבי של גז לאזור הזה והגז חדר לתוך האוהלים וגרם להרבה אנשים להיחנק. הפרמדיקים טיפלו באנשים עם תמיסה ומסכות חמצן והיו גם נפגעים קשה שהם פינו לבתי חולים. אנחנו אזרחים שלא מסכנים את חיילי הכיבוש ואין לנו נשק. למה הם יורים רימוני גז על המשפחות שבתוך האוהלים?

Thumbnail
רולא א-נג'אר על רקע אוהל המרפאה. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 9.4.18

רולא א-נג'אר, סטודנטית לסיעוד, תושבת ח'וזאעה בת 20, מתנדבת בעמותה שמעניקה טיפול רפואי, סיפרה בעדות שמסרה ב-9.4.18 לתחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה:

עבדתי כפרמדיקית מתנדבת בהפגנות של תהלוכת השיבה בח'וזאעה, מצפון לשכונת א-נג'אר, מאז שהן התחילו, באוהלים שהוצבו במרחק של 400 מטר מגדר המערכת. ההפגנה הראשונה הייתה ביום שישי, 30.3.18. באותו יום המצב היה קשה מאוד, במיוחד אחרי תפילת הצהריים. היו הרבה פצועים, רובם מאש חיה לגפיים התחתונות. בין הפצועים היו צעירים וגם נשים וילדים. ירי האש החיה היה בסמיכות זמנים לירי רימוני גז מדמיע, במיוחד אחרי תפילת יום השישי. רימוני הגז הגיעו גם לתוך רחבת האוהלים והרבה אנשים שהיו בתוך האוהלים נפגעו. אנשים נחנקו, פרכסו ודמעו והפנים שלהם האדימו. נתנו להם עזרה ראשונה עם האמצעים שהיו לנו, כמו בצל, אלכוהול, חומץ ותמיסת מלח. אוהל המרפאה התמלא נפגעים ששכבו על הקרקע. את המקרים היותר קשים פינו לבית החולים.

ביום שישי, 6.4.18 הדברים חזרו על עצמם כמו ביום שישי הראשון. הרבה אנשים נפגעו אחרי תפילת יום השישי. החיילים ירו רימוני גז אל רחבת האוהלים והאזורים שמסביב. כשהרימונים נחתו פתאום הייתה בהלה גדולה והרבה אנשים נחנקו. אנשים רצו וברחו וחלק התנגשו במוטות של האוהלים, נפלו ונחבלו.