דילוג לתוכן העיקרי
איבראהים אבו ת'ורייה ומפגינים נוספים במהלך הפגנה ליד גדר המערכת בעקבות הכרזת טראמפ, 15.12.17. צילום: מוחמד סאלם, רויטרס
תפריט
נושאים

הריגתו של איבראהים אבו ת'ורייה, קטוע רגליים, במהלך הפגנה ליד גדר המערכת שבין רצועת עזה לישראל

איבראהים אבו ת'ורייה, תושב דיר אל-בלח, בן 29, נכה קטוע רגליים, נהרג מירי חיילים ליד גדר המערכת ברצועת עזה. אבו ת'ורייה נפצע בעבר שלוש פעמים מירי הצבא: בשנת 2001 נפגע ברגלו מירי חיילים במהלך עימותים מזרחית לעיר עזה. כשלוש שנים לאחר מכן, ב-2004, הוא נפצע מירי חיילים בבטנו במהלך עימותים באותו אזור. ב-2008, במהלך "מבצע עופרת יצוקה", נפצע אבו ת'ורייה בשלישית מטיל שירה הצבא לאחר שנכנס למחנה הפליטים אל-בוריג'. מירי הטיל נהרגו שבעה פלסטינים, בהם ארבעה קטינים. אבו ת'ורייה איבד את שתי רגליו. אבו ת'ורייה גר עם הוריו וששת אחיו ואחיותיו והיה המפרנס היחיד של משפחתו מעבודתו בשטיפת מכוניות ומקצבת הנכות שקיבל מעמותה ממשלתית התומכת בפצועים.

כשהחל גל ההפגנות בעקבות "הצהרת ירושלים" של הנשיא טראמפ ב-6.12.17 הצטרף אבו ת'ורייה להפגנות ויידה אבנים לעבר חיילים שניצבו מעברה השני של הגדר. במהלך ההפגנות, בגלל תנאי השטח בסמוך לגדר, הוא היה יורד מכיסא הגלגלים, מתקרב אל הגדר בזחילה ואז מתרחק ממנה ועולה שוב על כיסאו והפך דמות מוכרת לחיילים.


וידיאו: Al Mayadeen News

ביום שישי, 15.12.17, בסביבות השעה 9:00, התאספו כמאה צעירים בסמוך לגדר המערכת, ליד מחסום נחל עוז שממזרח לעיר עזה. לאחר כשעתיים החלו הצעירים להבעיר צמיגים וליידות אבנים לעבר חיילים וגי'פים צבאיים שניצבו ליד שני מגדלים שנמצאים במרחק של כ-15 מטרים מהגדר, ושירו לעברם אש חיה ורימוני גז מדמיע. כשהגיע אבו ת'ורייה להפגנה צעירים שהיו במקום דחפו את כיסא הגלגלים שלו לעבר הגדר. בסביבות השעה 16:30, בעת שאבו ת'ורייה היה על הקרקע, במרחק של כעשרה-עשרים מטרים מגדר המערכת, חייל ירה בראשו והרג אותו. כחצי שעה קודם, באותה הפגנה, ירו החיילים בראשו של מפגין נוסף, יאסר סוכר, תושב עזה בן 23, והרגו אותו.

Thumbnail
איבראהים אבו ת'ורייה ומפגינים נוספים במהלך הפגנה ליד גדר המערכת בעקבות הכרזת טראמפ, 15.12.17. צילום: מוחמד סאלם, רויטרס

בעדות שמסר ב-19.12.17 לתחקירן בצלם מוחמד סבאח סיפר א.ס., תושב עזה בן 22, על מה שאירע באותו יום:

בימים שלפני האירוע אני ואיבראהים אבו ת'ורייה התיידדנו. הוא היה מבקש ממני לדחוף אותו לכיוון הגבול כשהוא מניף את דגל פלסטין. אני לא פחדתי מהירי ודחפתי אותו קרוב ככל שהוא רצה לגבול. היינו מגיעים עד למרחק של כמאה מטרים מהגבול. הוא חשב שהחיילים לא יירו עליו. איבראהים היה מתקרב לגבול עוד יותר בלי כיסא הגלגלים, צועק לחיילים וחוזר ומתרחק. לפעמים כשהוא היה מגיע לגבול הוא היה מניף דגל פלסטין ודגלים של החזית העממית, לפעמים הוא היה מיידה אבנים. ביום רביעי הגיע ג'יפ צבאי והחיילים בג'יפ התחילו לקרוא לו במגפון. חייל אחד אמר לו בערבית: "איבראהים, לך". הג'יפ עמד שם פרק זמן קצר, ואחר כך עזב.

ביום שישי, 15.12.17, בסביבות השעה תשע בבוקר, הלכתי ברגל לאזור נחל עוז. היו שם בערך מאה נערים וצעירים שעמדו במרחק של כמאתיים מטרים מהגדר. בשני המגדלים הצבאיים היו חיילים. אף אחד לא יידה אבנים, כי חיכינו שיגיעו אמבולנסים ושיתאספו עוד צעירים. כעבור כשעתיים הגיעו עוד בחורים. גם איבראהים אבו ת'ורייה הגיע. הוא היה עובר ממקום למקום, פעם מתקרב לגבול ופעם מתרחק. לפעמים הוא הרים את החולצה שלו, כדי להראות לחיילים שהוא לא חמוש ולא מסכן אף אחד. פתאום החיילים ירו רימוני גז מדמיע, והאוויר התמלא בגז. כבר לא יכולנו לראות שום דבר לפנינו. אחר כך הם ירו אש חיה, ושוב ירו גז. ראיתי שאיבראהים נפגע, והבחורים הרימו אותו ולקחו אותו לכיוון האמבולנס.

מפגין נוסף, ג'.ח., תושב בית לאהייא בן 26, תיאר בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוחמד סבאח ב-27.12.17 את הירי באבו תו'רייה:

באותו יום העימותים נמשכו עד אחר הצהריים והתגברו בגלל שהגיעו הרבה צעירים. הצבא ירה לעברנו אש חיה ורימוני גז מדמיע וכל כמה דקות מישהו נפגע, מאש חיה, מפגיעה ישירה של רימון גז מדמיע או משאיפת גז.

בסביבות השעה 16:30 איבראהים התקדם לכיוון הגבול. אחד הבחורים דחף אותו על כיסא הגלגלים שלו. אחר כך הוא ירד מהכיסא והתחיל לזחול ולהתקרב אלינו. עמדנו במרחק של כמה מטרים מהגדר. החיילים קיללו אותנו ואנחנו קיללנו אותם בחזרה ויידינו לעברם אבנים. איבראהים אבו ת'ורייה התקרב אלינו, ופתאום שמעתי רעש חזק של ירי אש חיה. ראיתי את איבראהים נופל אחורה על הגב שלו. כשהוא נפל התחלנו לקרוא "אללה הוא אכבר". מיד הרמנו אותו ולקחנו אותו לאמבולנס.

אבו תו'רייה נלקח לאמבולנס של הסהר האדום שהמתין במרחק של כ-250 מטרים מהגדר ופונה לבית החולים א-שיפאא בעזה, שם נקבע מותו.

אמו, אעתידאל אבו ת'ורייה, תושבת דיר אל-בלח בת 56, נשואה ואם לשבעה, סיפרה בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם אולפת אל-כורד ב-24.12.17:

Thumbnail
אעתידאל אבו ת'ורייה.

איבראהים קיבל קצבת פצוע מארגון ממשלתי שתומך בפצועים ועם זה שילמנו את דמי השכירות של הבית וקנינו מצרכים. בעלי כבר מבוגר ולא מסוגל לעבוד ויש לו אח צעיר יותר וחמש אחיות שלא עובדים. הקצבה לא הספיקה לנו ואיבראהים עבד גם בשטיפת מכוניות ברחובות עזה. למרות כל הסבל שלו מקטיעת שתי הרגליים, איבראהים תמיד חייך והיה אופטימי ומאיר פנים. הוא היה טוב לב ומלא חמלה כלפיי וכלפי אביו. הוא תמיד שאף לדאוג לכל הצרכים שלי.

כשאיבראהים שמע על ההצהרה שירושלים היא בירת ישראל הוא כעס מאוד וכששמע על העימותים בין הצעירים לצבא הוא החליט להגיע להפגנות מזרחית לעיר עזה. הוא לא נתן לשום דבר לעצור אותו ולא יכולתי למנוע ממנו. שום דבר לא עצר בעדו. למרות כל הפעמים שפגעו בו, הוא לא התייאש ולא התעייף. ביום שישי, 15.12.17, הוא התעורר בשעה תשע בבוקר, אכל ארוחת בוקר ואמר לי, לאחיותיו ולאח שלו שהוא הולך להפגנות באזור נחל עוז. הוא אמר לי לשמור על כל בני המשפחה כי היום הוא ייפול כשהיד ונפרד ממני מאחיו ומהאחיות שלו. לא האמנתי לו כי הוא נהג להתלוצץ ולצחוק הרבה.

הוא יצא מהבית בשעה עשר בבוקר. אנחנו גרים באזור דיר אל-בלח וההפגנה שרצה להגיע אליה, באזור א-שוג'אעייה, ליד נחל עוז, רחוק מאוד וקשה להגיע לשם. כי לשם היה רגיל ללכת עד לפני כמה חודשים כשגרנו בעזה. בכל פעם שהוא יצא להפגנות דאגתי ופחדתי אבל תמיד ציפיתי שהוא יחזור הביתה. חשבתי שהצבא הישראלי לא יירה בו בגלל שהוא נכה ולא מסכן אף אחד. הוא לא היה יכול ללכת, רק לזחול ליד הגדר.

בסביבות השעה 17:00 התקשר אלי בן דוד שלו ואמר לי שאיבראהים נפגע בראש ושהוא נפל שהיד. לא האמנתי לו והייתי בטוחה שהוא יחזור הביתה. הודעתי לאבא שלו והוא הלך לבד אל בית החולים א-שיפאא וראה את הגופה בחדר המתים, כדי לוודא שזה נכון. הוא התקשר וסיפר לי שאיבראהים מת ושהוא נפגע בראש. נכנסתי להיסטריה והתחלתי לצעוק ולבכות. גם האחיות שלו התמוטטו לגמרי כשנודע להן שהוא מת. במה הוא אשם?! למחרת נערכה ההלוויה ונפרדתי ממנו. חיבקתי אותו, בכיתי עליו ונפרדתי ממנו יחד עם אחיו והאחיות שלו. הייתי בהלם, עצובה ושבורת לב. השמיים ינחמו אותי. הוא השאיר חלל גדול בבית. לפעמים נדמה לי שאני שומעת את הקול והצחוק שלו בבית. אני מתפללת עליו כל יום.

בגל ההפגנות ליד גדר המערכת בדצמבר, שהחל לאחר הצהרת נשיא ארה"ב טראמפ על ירושלים, נהרגו שבעה מפגינים נוספים מירי חי של חיילים שניצבו מעברה השני של הגדר. ממש כמו אבו ת'ורייה, איש מהמפגינים הללו לא סיכן את חייהם של החיילים. על-פי נתוני משרד הבריאות הפלסטיני, בין ה-7 ל-31 בדצמבר 2017 נפצעו 322 פלסטינים מירי חי של הצבא ו-58 נפצעו מירי כדורי מתכת מצופי גומי. מציאות זו היא תוצאה ישירה של מדיניות הפתיחה באש של הצבא, הכוללת ירי, לרבות בידי צלפים, על מיידי אבנים שאינם מסכנים איש בסמוך לגדר. בכלי התקשורת פורסם כי נפתחה חקירת מצ"ח בנוגע לירי באבו ת'ורייה. אולם, מניסיון העבר, קרוב לוודאי שהיא לא תוביל להעמדה לדין של האחראים להרג הבלתי חוקי, בוודאי לא של הדרגים הבכירים. ניסיון זה – המעיד על כך שאחריתן של חקירות כאלה היא כמעט תמיד טיוח – הוא שהוביל את בצלם לחדול מפנייה לפרקליטות הצבאית בדרישה לחקירה. עם זאת, ברור שהחובה לחקור ולמצות את הדין עם כל האחראים מוטלת עדיין על המערכת הצבאית. אולם כל עוד ממשיכה הפרקליטות הצבאית במדיניות הטיוח השיטתי של הרג ופציעת פלסטינים על ידי כוחות הביטחון, ואיש אינו נדרש לשלם על פגיעה בפלסטינים, יימשך הקטל הבלתי חוקי.