דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

הצבא ירה פגזי טנק על פלסטינים בסמוך לגדר המערכת, הרג נער בן 15 ופצע אדם נוסף

יוסף אבו עאזרה, בן 15. התמונה באדיבות המשפחהב-21.3.17, בסביבות השעה 21:00, הלכו יוסף אבו עאזרה, בן 15, מוחמד אל-עכר, בן 24, תושבי מחנה הפליטים רפיח, ועבדאללה א-ריח'אווי, בן 29, תושב רפיח, לאדמות משפחתו של אבו עאזרה בא-שוכה, מזרחית לעיר רפיח. אדמות המשפחה נמצאות במרחק של כ-400-300 מטרים מגדר המערכת והשלושה התכוונו להתקדם משם לכיוון הגדר, תוך הסתמכות על היכרותו הטובה של אבו עאזרה עם השטח. זאת, במטרה לחצות את הגבול לישראל ולחפש עבודה.

בסביבות השעה 22:00 הגיעו השלושה לאדמות משפחת אבו עאזרה, אספו עצים למדורה והחלו להכין ארוחת ערב. אחרי כשעתיים, בסביבות חצות, בעת שארוחת הערב התבשלה, ירה הצבא פגז מטנק לעבר השלושה.


בעדות שמסר ב-22.3.17 לתחקירן בצלם מוחמד סעיד תיאר עבדאללה א-ריח'אווי מה קרה:

ישבנו על האדמה מסביב לאש. פתאום שמעתי התפוצצות חזקה קרוב אלינו וראיתי עשן כבד במרחק של כמה מטרים מאתנו. ברחתי משם מיד, וראיתי גם את החברים שלי בורחים לכיוונים שונים. רצתי למרחק של כמה מטרים, ואז שמעתי עוד התפוצצות, קרוב מאוד אלי. השתטחתי על הארץ, וראיתי עשן במרחק של כמה מטרים ממני. בגלל החושך והעשן לא ראיתי כלום. לא ידעתי איפה החברים שלי. קראתי להם כמה פעמים, כדי לדעת אם הם בסדר, אבל הם לא ענו.

התחלתי לזחול ולהתרחק משם. פחדתי נורא. בזמן שזחלתי, שמעתי עוד התפוצצויות רצופות. קמתי והתחלתי לרוץ בלי לראות לאן. זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי באזור הזה ולא הכרתי אותו. המשכתי לברוח בשדות, עד שהתרחקתי בערך 700 מטרים. עדיין שמעתי התפוצצויות.

כתוצאה מהירי נהרג יוסף אבו עאזרה, בעת שהיה במרחק של כ400-300- מטרים מגדר המערכת.

מוחמד אל-עכר, שנפצע מרסיסים בבטנו ובשתי רגליו, תיאר בעדות שמסר ב-23.3.17 לתחקירן בצלם מוחמד סעיד את הרגעים שאחרי הירי:

מוחמד אבו עכר בבית החולים. צילום: מוחמד סעיד, בצלםשמעתי התפוצצות חזקה, קרוב מאוד אלינו, והרגשתי חול וחצץ מתעופפים באוויר סביבי. התחלתי לרוץ, וגם החברים שלי רצו כל אחד לכיוון אחר. ההתפוצצויות סביבנו המשיכו. הצבא ירה גם הרבה פצצות תאורה.

המשכתי לרוץ כמה שיותר מהר בין השדות. היה חשוך מאוד ונפלתי כמה פעמים על האדמה תוך כדי ריצה, אבל מרוב פחד כל פעם פשוט קמתי והמשכתי לרוץ. לא היה לי מושג לאן החברים שלי רצו ולא שמעתי אף אחד מהם. רק המשכתי לרוץ ולהתרחק משם, בזמן שההתפוצצויות נמשכו.

התפוצצויות נמשכו בערך חצי שעה. כשהתרחקתי קצת מאזור הגבול התיישבתי על האדמה לנוח. הרגשתי כאבים עזים באזור החזה והבטן וראיתי שאני מדמם מיד שמאל ומרגל שמאל. המשכתי לשבת על האדמה, ושמעתי מל"טים טסים בשמים מעלי. זמן קצר אחר כך שמעתי אמבולנס קרוב שהסתובב בין השטחים החקלאיים. קראתי לעזרה והאמבולנס נעצר קרוב אלי. שני פרמדיקים ניגשו אלי והכניסו אותי לתוכו. בתוך האמבולנס ראיתי גופה מכוסה בשקית ניילון. כשהפרמדיק שאל אותי מה קרה סיפרתי לו שהפציצו אותנו ושאני לא יודע איפה החברים שלי. הוא פתח את שקית הניילון עם הגופה ושאל אותי אם אני מזהה אותה. ראיתי את יוסף אבו עאזרה בתוך השקית, מכוסה בדם.

אל-עכר הועבר לבית החולים א-נג'אר ברפיח, שם קיבל טיפול ראשוני ואז הועבר לבית החולים האירופאי בח'אן יונס, שבו נותח ואושפז למשך ארבעה ימים. א-ריח'אווי הלך ברגל בחזרה לרפיח. הוא הגיע לבית חולים א-נג'אר, שם נודע לו שאבו עאזרה נהרג ושאל-עכר נפצע. לאחר מכן חזר לביתו. בעדותו סיפר מדוע החליט לנסות להיכנס לישראל:

כבר שנים אני מחוסר עבודה. חיפשתי הרבה זמן, כל עבודה שהיא, בשביל לפרנס את הילדים שלי, אבל לא מצאתי כלום, בגלל המצב הכלכלי הקשה מאוד ברצועת עזה. עם הזמן המצב הכלכלי שלי הדרדר ולא יכולתי לקנות אוכל לילדים שלי. צברתי הרבה חובות למכולות ולכל מיני חנויות. לכן חשבתי להסתנן ולעבור את הגבול, כדי לעבוד בישראל, למרות שהייתי מודע לסכנת המוות שאורבת בדרך. אבל לא ציפיתי שירו עלינו עוד לפני שנגיע לגדר המערכת. חשבנו שאנחנו בטוחים בשטח החקלאי שבו ישבנו כשירו עלינו.

בכלי התקשורת דווח כי "בצה"ל אומרים כי שלושת הצעירים זוהו כמי שמתעסקים עם הקרקע באזור שהייתה בו צמחייה ונחשדו כמי שמנסים להניח מטען חבלה על הגדר. בתגובה טנקים של צה"ל ירו לעברם מספר פגזים. כעת בודקים בצה"ל האם אכן מדובר במחבלים שתכננו לעשות פיגוע".

תגובת הצבא, כפי שפורסמה בתקשורת, מלמדת על כך שקודם כל יורים, ורק אחר כך בודקים אם הייתה הצדקה לירי. מתחקיר בצלם עולה שהנער ושני הגברים היו במרחק של כמה מאות מטרים מהגדר וכי הם כלל לא ניסו להניח מטען. הירי לעברם בוצע מבלי שנשקפה מהם סכנה כלשהי ומבלי שהיה בסיס כלשהו לחשוד אחרת, מלבד עצם הימצאותם באזור. ברור כי אין בכך כדי להצדיק ירי של פגזי טנקים לעבר בני אדם וכי מדובר בתגובה מופרזת וחסרת כל הצדקה.

לאורך שנות דור, פניות למערכת אכיפת החוק הצבאית – במטרה לקדם דין וחשבון משמעותי במקרי הרג של פלסטינים – לא הוכיחו את עצמן. במקרים רבים לא נפתחה חקירה, ובכל מקרה, אחריתה של חקירה כזו – אפילו כן נפתחה – היא, כמעט תמיד, טיוח. לכן, החליט בצלם לחדול מפנייה לפרקליטות הצבאית בדרישה לחקירה – כאשר באותה העת, בצלם מוסיף לפעול בדרכים אחרות לקידום דין וחשבון. לשם כך אנו מוסיפים לתחקר מקרים מסוג זה ולפרסם אותם. עם זאת, כמובן שהחובה לחקור ולמצות את הדין עם כל האחראים לאירועים מסוג זה מוטלת, עדיין, על המערכת הצבאית. אלא שכל עוד נמשכת מדיניות הטיוח השיטתי של הפרקליטות הצבאית, הרי שאין דבר שירתיע אנשי כוחות הביטחון מלהמשיך בירי קטלני שכזה כלפי פלסטינים שאינם מסכנים אותם.

מיקום