דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

הפגזה ארטילרית שפגעה בבתי מגורים בג'באליא, שבה נהרגו 18 בני אדם, 29.7.14

אחד הבתים שנפגעו בהפגזה. צילום: מוחמד סעיד, בצלם, 4.11.14
אחד הבתים שנפגעו בהפגזה. צילום: מוחמד סעיד, בצלם, 4.11.14

ב-29.7.14, בסביבות השעה 22:15, ירה הצבא ירי ארטילרי כבד שפגע בבתי אזרחים שניצבו בסמוך למסגד אל-עומרי, במרכז ג'באליא שבצפון הרצועה. בהפגזה נהרגו 18 בני אדם, חלקם בתוך בתיהם ואחרים בעת שניסו להימלט. ההפגזה נמשכה כעשר דקות.

אזור זה נחשב שקט יחסית במהלך הלחימה ועם ההרוגים נמנו גם אנשים שמצאו מחסה בבתי קרובי משפחה לאחר שנמלטו מבתיהם באזורים אחרים ברצועה.

כך תיאר את האירוע וספי חמודה, בן 47, ששישה מבני משפחתו – שכולם מצאו מקלט בביתו – נהרגו:

במהלך כל תקופת המלחמה האזור שלנו היה שקט יחסית. הצבא הישראלי דרש מתושבים שגרים באזורים אחרים לפנות את בתיהם ולעבור לג'באליא. יכולנו אפילו ללכת למסגד להתפלל ולערוך קניות בשכונה.

ביום שלישי, 29.07.14, בסביבות השעה 22:20, הייתי בבית כששמעתי כמה פיצוצים אחד אחרי השני. הם הרעידו את כל האזור. הפיצוצים נמשכו כמה דקות וההפצצה הייתה כבדה. ככל שעבר הזמן הרגשתי שהיא מתקרבת יותר ויותר לבית שלי. כל האנשים שהיו בבית התיישבו על הרצפה וכולם פחדו מאוד. ואז ראיתי אור חזק דרך החלון שמשקיף מזרחה ומיד אחריו היה פיצוץ חזק ביותר. הרגשנו שאבנים ורסיסים נכנסים לתוך הבית ושמעתי כמה חלונות מתנפצים. הרגשנו שהמצב מסוכן והחלטנו לרדת לקומת הקרקע, בעיקר כשראינו שההפצצה לא נפסקת. כל דקה שמענו כמעט שישה פיצוצים בזה אחר זה.

כולנו רצנו לכיוון המדרגות שמובילות לקומת הקרקע. התנגשנו אחד בשני, היינו מבוהלים ומבולבלים והילדים בכו וצרחו. הגענו לקומת הקרקע וישבנו שם כמעט עשר דקות שבמהלכן נמשכה הפצצה כבדה מאוד. אחר כך שמענו פיצוץ אדיר ונפלו עלינו אבנים. חלק מהן פגעו באנשים. חלק מהקיר המערבי של קומת הקרקע נהרס בפיצוץ. השהייה בבית נעשתה מסוכנת עוד יותר ושמענו את השכנים רצים ברחוב ובורחים. בשלב הזה החלטנו לעשות כמוהם ולעזוב את הבית מחשש שהוא יתמוטט על ראשינו.

אחי עבד אל-חכים פתח את הדלת ויצא לרחוב ואחריו יצאו חמישה מבני המשפחה שלי. אני עמדתי ליד הדלת ועמדתי לצאת, אבל ברגע שהם יצאו החוצה נשמעו ארבעה פיצוצים חזקים ברחוב, כולם באזור שסביב הבית. בעקבות הפיצוצים אבנים ורסיסים עפו על כל מי שהיה בפנים. אחר כך היה עוד פיצוץ מאוד קרוב ואני עפתי ונפלתי על הרצפה.

* עדותו נגבתה על-ידי מוחמד סעיד ב-4.11.14.

כך תיארה את האירוע נסרה עסליה, בת 36, שגם אל ביתה נמלטו קרובי משפחה מאזורים אחרים ברצועה. בהפגזה נהרגו שמונה מהם, שבעה מתוכם בני משפחת עבד רבו.

בסביבות השעה 22:15 הכנתי ארוחת ערב והנחתי אותה על שולחן האוכל. ניגשתי למטבח כדי להביא את שאר הצלחות, ופתאום התחילו לעוף סביבי אבנים. שמעתי את הרעש של הקירות סביבי קורסים ושל זכוכיות וחלונות מתנפצים. כל המטבח התמלא אבק והרגשתי שמשהו חם נוגע לי ברגליים. הסתכלתי סביבי וראיתי את הילדים שלי וקרובי משפחתי רצים לכיוון המדרגות של הבית, שמובילות למטה. הם היו בהיסטריה והתנגשו אחד בשני. לא הבנתי שנפצעתי וניסיתי ללכת ולברוח ביחד אתם, אבל אז הרגשתי את הכאב ברגליים. כשהסתכלתי למטה ראיתי דם סביבי. ניסיתי להתקדם עוד כמה צעדים ותוך כדי כך שמעתי עוד ועוד פיצוצים וקולות של חפצים מתנפצים בתוך הבית. אבנים וחצץ עפו לכל הכיוונים והבית התמלא באבק.

בעלי הגיע אליי ועזר לי לרדת במדרגות. הוא היה מבועת ומבולבל. הרגשנו שנופלים עלינו אבנים וחפצים חמים. היה חשוך מאוד ואני מעדתי ונפלתי כמה פעמים לפני שהגענו לדלת שמובילה לחצר. הילדים שלי וקרובי המשפחה התחבאו שם מתחת לגרם המדרגות. עמדתי שם, ליד הדלת, במשך כמה רגעים. שמעתי כמה פיצוצים בדקה, חלק מהם קרובים אלינו. הילדים צעקו ובכו. רצינו לצאת מהבית אבל פחדנו שבחוץ יירו עלינו. בעלי רצה לצאת לרחוב אבל אני ביקשתי ממנו לחכות עד שההפגזה תפסיק.

אחרי כמה דקות שבהן הירי נמשך ונמשך, חלק מהאנשים החליטו לצאת: דודתי ברכה עבד רבו, בניה עלאא, מוחמד, ואיבראהים. עלאא החזיק בידיים את הבת שלו רהף ומוחמד החזיק את הבן שלו ג'מאל. הם רצו לצאת לרחוב אבל כשהיו עדיין בתוך החצר של הבית, במרחק של כמה מטרים מאיתנו, היה פיצוץ גדול בחצר וכולם נהרגו. ראיתי אור חזק שהאיר לשבריר שנייה את כל האיזור והרגשתי אוויר חם דוחף אותי בכוח. סביבנו עפו אבנים וחול. כעבור כמה רגעים מצאתי את עצמי שוכבת על הרצפה. היו לי כאבים חזקים. לא שמעתי או ראיתי את הילדים שלי או את קרובי המשפחה שלי זזים סביבי.

התחלתי לצעוק לבעלי ולילדים שלי אבל ברגעים הראשונים אף אחד מהם לא ענה. אחר-כך שמעתי את בת הדודה שלי, אלאא ג'מאל עבד רבו. היא בכתה מאוד ואמרה לי: "דודה, כולם מתו". כל המקום התמלא ריח של דם. נגעתי בקרקע סביבי וכל הרצפה הייתה מלאה בדם. כעבור כמה רגעים נגעתי בגוף של אחד מהם, שהיה מוטל לידי. הרגשתי את הגוף שלו זז, הוא נשם אבל הוא לא ענה לי ולא ידעתי מי זה. בשלב הזה צלצל הטלפון של בעלי, שהיה זרוק על הרצפה לידי. לקחתי אותו ועניתי בלי לדעת מי מתקשר. אמרתי לו שכל האנשים סביבי נהרגו והתחננתי בפניו שישלח לנו עזרה.

כעבור כשעה הגיע למקום אמבולנס ופינה את הפצועים לבתי החולים. כך תיארה נסרה עסליה את ההמשך:

במשך כל הזמן הזה, עד שהגיע האמבולנס, חשבתי שכל הילדים שלי נהרגו כי לא שמעתי את הקולות שלהם ולא ראיתי אף אחד מהם חוץ מאחמד. לא ידעתי גם איפה בעלי. אחרי שעה בערך הגיע אמבולנס ולקח אותי לבית החולים אל-עוודה. כל הדרך אמרתי: "הלוואי שהייתי נהרגת איתם". החובשים ניסו להרגיע אותי. מרוב שדאגתי לגורל הילדים שלי לא הרגשתי כאב, רק חשבתי מה אעשה אם בעלי וילדיי מתו, אילו חיים יהיו לי? כשהגעתי לבית החולים הרופאים ניסו לשכנע אותי שהילדים שלי בסדר אבל לא האמנתי להם ולא הסכמתי שייתנו לי אפילו טיפול ראשוני. לא הסכמתי שאף אחד מהם ייגע בי עד שאראה את המשפחה שלי. חלף זמן והרופאים המשיכו לנסות להרגיע אותי.

אחר-כך הגיע הבן שלי אחמד וסיפר לי שלקחו את בעלי לבית החולים ושהוא סובל ממספר פציעות. הוא הרגיע אותי ואמר ששאר הילדים שלי בסדר ושהם רק נפצעו. העבירו אותי לחדר שבו הם היו מאושפזים ושם ראיתי את כל הבנים שלי, שהיו פצועים, חוץ ממחמוד בן ה-15. פחדתי שהוא נהרג בהפגזה או שצוות האמבולנס לא ראה אותו כשהם פינו אותנו, אבל אחרי שעה של חיפושים בין מחלקות ובתי חולים שונים נודע לנו שמחמוד הועבר לבית החולים כמאל עדוואן ושהוא בסדר.

* עדותה נגבתה על-ידי מוחמד סעיד ב-4.11.14. 

שמות ההרוגים באירוע:

ברכה איבראהים חסן עבד רבו , בת 50
בניה: עלאא ג'מאל עלי עבד רבו , בן 29
בתו: רהף עלאא ג'מאל עבד רבו, בת 3
מוחמד ג'מאל עלי עבד רבו, בן 24
בנו: ג'מאל מוחמד ג'מאל עבד רבו, בן שנה
עבדאללה ג'מאל עלי עבד רבו, בן 23
איבראהים ג'מאל עלי עבד רבו, בן 20

חלימה מחמוד מוחמד אל-בטש, בת 77
איה איסמאעיל מוחמד אל-בטש, בת 11
מוחמד ח'דר עטייה מסלם, בן 26
ניהאד ח'ליל סעיד סולימאן, בת 38
בנה: בראא מוחמד חוסני סולימאן, בן 6
בתה: חלימה מוחמד חוסני סולימאן, בת שנה
מאג'דה ג'מאל חסן חמודה, בת 50
כאאינאת עאדל אחמד חמודה, בת 39
חנין חוסאם א-דין ח'ליל חמודה, בת 13
איבראהים עדלי חסן עסליה, בן 20
עיזת ח'מיס יוסף ג'נייד, בן 17