דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

הפצצת בית משפחת אל-פאר במחנה הפליטים אל-מר'אזי, שבה נהרגו תשעה מבני המשפחה, 28.7.14

חורבות בית משפחת אל-פאר במחנה הפליטים אל-מר'אזי. צילום: ח'לאד אל-עזאייזה, בצלם, 28.8.14
חורבות בית משפחת אל-פאר במחנה הפליטים אל-מר'אזי. צילום: ח'לאד אל-עזאייזה, בצלם, 28.8.14

ב-28.7.14 בסביבות השעה 23:00 הופצץ בית המגורים בן שתי הקומות של משפחת אל-פאר במחנה הפליטים אל-מר'אזי שבמרכז הרצועה. תשעה מבני המשפחה נהרגו.

בקומה הראשונה גרו ההורים סאלם וזינאת אל-פאר עם שישה מילדיהם ושני נכדים. בקומה השנייה גרו בנם אחמד ואשתו ריהאם, שנישאו בפברואר 2014. איתם גרו אמה של ריהאם פאטמה ואחיה רמזי, שהגיעו לחתונה מירדן, ולא הצליחו לצאת מהרצועה ולשוב לבתיהם בשל סגירת מעבר רפיח. סך הכל התגוררו בבית 14 בני אדם.

מחמוד אל-פאר. צילום: ח'לאד אל-עזאייזה, בצלם, 28.8.14בליל ה-28.7.14 שהו כל בני המשפחה, למעט הבן אחמד, בקומה הראשונה של הבית שנחשבה לבטוחה יותר. אחד מבני המשפחה, מחמוד אל-פאר, בן 23, סיפר לתחקירן לבצלם:

זה היה לילה קשה, עם הפצצות ממושכות של אזורים שונים במחנה הפליטים. המצב היה מפחיד מאוד ולא היה חשמל. פתאום שמענו פיצוץ גדול, בלי שום התראה מוקדמת. מעוצמת הפיצוץ לא שמעתי דבר ולא ידעתי מה בדיוק קורה באותו רגע. התעוררתי אחרי חמישה ימים וגיליתי שאני מאושפז בבית החולים. היו לי פגיעה בראש, שברים ביד שמאל ורסיסים בגוף.

* עדותו נגבתה על-ידי ח'אלד אל-עזאייזה ב-28.8.14. 

אימאן אל-פאר, בת 33, ששרדה את ההתקפה, מסרה אף היא לבצלם כי באותו ערב התכנסו בני המשפחה בקומה הראשונה של הבית. לדבריה:

ישבנו אחרי ארוחת הערב ודיברנו על המלחמה, הפחד והאירועים שהתרחשו. פתאום היה פיצוץ חזק מאוד והרגשתי את הסלון נחצה לשניים. יותר לא ראיתי שום דבר, לא את אחותי חנאן שהייתה לידי ולא אף אחד אחר. שמעתי את הקול של אחי מחמוד. הוא קרא לאחי אחמד ולרמזי וביקש עזרה. אחר-כך זחלתי מתחת לעמוד בבית שהיה נטוי והגן עלי מפני ההריסות. הושטתי את היד קדימה. לא ראיתי שום דבר בגלל החושך והאבק. התחלתי למשש את הדרך שלי בין ההריסות עד שהגעתי לבית של שכן שלנו, יוסף מוסא, שבין הבית שלנו לשלו מפריד כביש ברוחב של חמישה מטרים בערך. הגעתי אליהם והם הושיבו אותי. היו לי פצעים וקרוב משפחה שלהם התחיל לתת לי עזרה ראשונה. שטפתי את העפר והאבק והדם מהפנים.

הם הזמינו אמבולנס שהגיע ולקח אותי לבית החולים שוהדאא אל-אקצה בדיר אל-בלח. לא ידעתי מה עלה בגורל המשפחה שלי. בבית החולים עברתי בדיקות. נפגעתי מרסיסים ברגליים והיו לי חבלות בגוף.

אימאן אל-פאר סיפרה לבצלם כי רק בשלב מאוחר יותר נודע לה על מותם של בני משפחתה:

הייתי פגועה גופנית ונפשית. בגלל הרסיסים ברגליים לא יכולתי ללכת במשך שלושה שבועות. מאז המצב הגופני שלי השתפר אבל אני עדיין בהלם ואני בוכה בכל פעם שאני נזכרת במשפחה שלי.

כל בני המשפחה שלי חסרים לי אבל יותר מהכל אני מתגעגעת לאחיותיי חנאן וניווין, שאתן חלקתי חדר שינה. היה לנו קשר חזק מאוד, הן היו הכי קרובות אלי. ניווין קיוותה ללמוד הלכה באוניברסיטה. חנאן עלתה לכיתה י' והיא הייתה הכי מפונקת בבית. היא אמרה לי שהיא רוצה לעבור מלימודי ערב בבית הספר ללימודי בוקר כדי ללמוד אצל אחותי סאברין, שהיא מורה.

* עדותה נגבתה על-ידי ח'אלד אל-עזאייזה ב-31.8.14.

שמות ההרוגים באירוע:

ההורים: סאלם מוחמד בדווי אל-פאר, בן 58
זינאת חסן אחמד אל-פאר, בת 58
בנותיהן:
אמל סאלם מוחמד אל-פאר, בת 35
ג'יהאן סאלם מוחמד אל-פאר, בת 28
ניווין סאלם מוחמד אל-פאר, בת 18
חנאן סאלם מוחמד אל-פאר, בת 15
כלתם: ריהאם חוסיין אחמד אל פאר, בת 26
אחיה: רמזי חוסיין אחמד אל-פאר, בן 23
אמה: פאטמה חסן אחמד אל-פאר, בת 55