דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

הפצצת בית משפחת אבו ניג'ם במחנה הפליטים ג'באליא, שבה נהרגו עשרה בני אדם, מהם שני פעילי הג'יהאד האיסלאמי, 3.8.14

ב-3.8.14, בסביבות השעה 21:00, הופצץ ביתה של משפחת אבו ניג'ם במחנה הפליטים ג'באליא שבצפון הרצועה. בהפצצה נהרסו בית המשפחה ובית השכנים ונהרגו שני פעילי הג'יהאד האיסלאמי שהיו בבית ושמונה בני אדם נוספים: חמישה אנשים בבית משפחת אבו ניג'ם ואישה ושתי ילדות בבית הסמוך.

בני הזוג מוחמד ופווזייה אבו ניג'ם גרו בקומת הקרקע עם שני ילדיהם – מוחמד בן ה-20 ואחמד בן ה-17. בקומה הראשונה גרו בנם בילאל, אשתו מרים ושני ילדיהם ובקומה השנייה גר אביו של מוחמד, עבד אל-כרים, בן ה-92.

חורבות בית משפחת אבו ניג'ם. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 2.9.14
חורבות בית משפחת אבו ניג'ם. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 2.9.14

בשעות הערב של ה-3.8.14 התארח אצל עבד אל-כרים, בקומה השנייה, דניאל כאמל מנסור, פעיל בג'יהאד האיסלאמי. בסביבות השעה 21:00 הגיע לבית אדם נוסף, עבד א-נאסר אל-עג'ורי, וזמן קצר לאחר מכן תקף הצבא את הבית. לאחר ההתקפה הודיע השב"כ כי הצבא תקף מבנה שבו שהה מנסור, "מפקד חטיבה בג'יהאד האיסלמי", והוא נהרג. השב"כ הוסיף כי מנסור "עמד בראש תיק המודיעין של הארגון ברצועת עזה ובמבצע 'צוק איתן' עסק בהכוונה של ירי תלול מסלול לעבר ישראל".

מרים אבו ניג'ם, בת 23, שגרה בקומה הראשונה, סיפרה לבצלם את שהתרחש באותו ערב:

מרים אבו ניג'ם ובתה התינוקת רוועה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 23.12.14באותו יום היינו בצום. בסביבות השעה 19:30 הצבא הישראלי שיגר פצצות תאורה והאיר את כל האזור. אכלנו את ארוחת אל-איפטאר [שבירת הצום] ושטפנו את הכלים. אחרי התפילה ישבנו קצת ואז לקחתי את הילדים שלי לחדר. בעלי ישב עם אמא שלו ואחיו אחמד. אבא של בעלי לקח כוס תה לאבא שלו, החאג' עבד אל-כרים, שהיה בבית שלו בקומה השנייה. השכבתי את הילדים שלי לישון לידי.

באותו זמן לא היה חשמל בבית. פתאום שמעתי וראיתי הריסות של הבית נופלות עלינו. צעקתי לבעלי. הדלקתי פנס ושמעתי את הבת שלי רוועה, בת השנה, צועקת. חיפשתי אותה ומצאתי אותה מתחת לשמיכות. לקחתי את רוועה ואת הבן שלי, מוחמד, בן השלוש, ויצאתי מהר מהחדר. ראיתי את אחמד, אחיו של בעלי, שרוע ליד הדלת של החדר, בלי רוח חיים. ראיתי את ההריסות ואת האבנים. הבית נהרס לחלוטין. שמעתי אנחות וחיפשתי עם הפנס אבל ראיתי רק הריסות ולא ידעתי מאיפה בא הקול.

החזקתי את הפנס והלכתי על ההריסות כדי לצאת מהבית, עם הילדים בידיים. יצאתי דרך הבית השכן, שגם הוא נהרס. השכנים באו ולקחו אותי לאחד הבתים וישבתי אצלם.

רק מאוחר יותר סיפרו למרים אבו ניג'ם כי בעלה, שני אחיו, אביו וסבו נהרגו:

רציתי לראות את בעלי ואחיו בפעם האחרונה, אבל לא יכולתי כי הגופות שלהם היו מושחתות, והם נפגעו בראש. ראיתי רק את חותני. למחרת בבוקר הם נקברו. הייתי במצב קשה מאוד, לא יכולתי להאמין שהם נהרגו. הבית נהרס על הראש שלנו, בלי שום התראה. פשוט פתאום שמעתי הריסות נופלות עלינו.

*  עדותה נגבתה על-ידי מוחמד סבאח ב-17.12.14. 

בהפצצת הבית נפגע גם ביתם של השכנים מוחמד וסוהא אל-מסרי, שבו מצאו מקלט קרובי משפחתו של מוחמד, ואאיל ומאי קאסם עם חמשת ילדיהם. משפחת קאסם גרה סמוך למסגד במחנה הפליטים ג'באליא, והצבא הודיע על כוונתו להפציץ אותו. בהפצצה נהרגו סוהא אל-מסרי ובתה רר'ד בת השלוש, וכן שיימאא, בתם בת ה-14 של ואאיל ומאי קאסם. מוחמד אל-מסרי, בן 38, תיאר כך את הריסת ביתו: 

אני וואאיל ישבנו בחדר האורחים ושמענו חדשות ברדיו, כי לא היה חשמל. פתאום שמענו וראינו הריסות נופלות עלינו והכול החשיך והתמלא אבק. לא יכולנו לראות אחד את השני.

קמתי מיד ויצאתי מהחדר. הלכתי בין ההריסות והאבק לכיוון הדלת של הבית, בלי לראות כלום. הרגשתי כאב ברגלי השמאלית. שמעתי כמה אנשים מגיעים לבית והבנתי שהם מפנים את מי שהיה בתוכו. חשבתי שההפצצה הייתה על הבית שלי בגלל ההריסות ועוצמת הפיצוץ. לקחו אותי לבית החולים כמאל עדוואן. למחרת בבוקר ניתחו אותי ברגל שמאל.

רק יומיים אחרי ההפצצה, ב-5.8.14, חברים וקרובי משפחה סיפרו לי שאשתי והבת שלי רר'ד נהרגו בהפצצת הבית של מוחמד עבד אל-כרים אבו ניג'ם. הרגשתי כאב גדול על מותן ובכיתי על שתיהן. איבדתי את ההכרה והתעוררתי אחרי כמה שעות בלי להאמין למה שקרה לאשתי והבת שלי.

*  עדותו נגבתה על-ידי מוחמד סבאח ב-23.12.14. 

שמות ההרוגים באירוע:

בית אבו ניג'ם:
מוחמד עבד אל-כרים מוחמד אבו ניג'ם, בן 54
בניו: בילאל מוחמד עבד אל-כרים אבו ניג'ם, בן 26
מוחמד מוחמד עבד אל-כרים אבו ניג'ם, בן 20
אחמד מוחמד עבד אל-כרים אבו ניג'ם, בן 17
אביו: עבד אל-כרים מוחמד עווד אבו ניג'ם, בן 92
בית אל-מסרי:
סוהא חאמד עבד אל-כרים ניג'ם אל-מסרי, בת 29
בתה: רר'ד מוחמד סעדי ניג'ם אל-מסרי, בת 3
שיימאא ואאיל מחמוד קאסם, בת 14 (שמשפחתה מצאה מקלט בבית)

דניאל כאמל מוחמד מנסור, בן 41
עבד א-נאסר עבד אל-ח'אלק איבראהים אל-עג'ורי, בן 26