דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

הפצצת בית משפחת אבו מאדי במחנה הפליטים א-נוסייראת, שבה נהרגו שישה מבני המשפחה, 2.8.14


חורבות בית משפחת אבו מאדי. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 8.9.14
חורבות בית משפחת אבו מאדי. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 8.9.14

ב-2.8.14, בשעות הצהרים, תקף הצבא את בית משפחת אבו מאדי במחנה הפליטים א-נוסייראת שבמרכז הרצועה. הבית קרס על יושביו ושישה מבני המשפחה נהרגו.

בבית בן שלוש הקומות גרו בני משפחת אבו מאדי המורחבת: בדירה בקומה השנייה גרו ההורים יוסף וראיסה אבו מאדי עם ארבעה מילדיהם, בני 10 עד 23. בשאר הדירות גרו ארבעת בניהם הנשואים עם משפחותיהם. בסך הכול גרו בבית 21 בני אדם.

שאדי אבו מאדי, בן 32, שגר בקומה השלישית, הגיע באותו יום הביתה בסביבות השעה 14:00. כך הוא תיאר בעדותו לבצלם את שהתרחש לאחר מכן:

לקחתי קנקן קפה וירדתי לדבר עם אמא שלי מתחת לסככה שבקומה הראשונה. האחים שלי עבדאללה וסולימאן והבן שלי יוסף היו יחד איתי. פתאום, בלי שום התראה מוקדמת, הבית התמוטט עלינו לגמרי. אני ואמא שלי ישבנו ליד חדר המדרגות בקצה הבית וזה מה שהגן עלינו.

הבית התמוטט תוך רגעים ספורים ויותר לא ראיתי שום דבר. הכל התמלא אבק ועשן שחור. התחלתי לגשש באפלה ולחפש את אמא ואת הבן שלי והאחים שלי אבל נתקלתי רק בהריסות. ראיתי אור חלש והלכתי לכיוון שלו. יצאתי מתחת לבית אל הרחבה ואז ראיתי שהחלק הדרומי של הבית התמוטט לגמרי ושהחלק הצפוני נותר על כנו באופן חלקי.

כשיצאתי מצאתי את אימא ואת האחים שלי סולימאן ועבדאללה זרוקים על הקרקע. אימא הייתה פצועה ברגליים וגם האחים שלי נפגעו מגושי הבטון שנפלו. אימא שאלה אותי על יוסף ואמרתי לה שאני לא יודע.

למקום הגיעו שכנים, אנשי ההגנה האזרחית וחובשים שהחלו לחפש את תושבי הבית. הם הרחיקו את שאדי מהמקום כדי שלא יחזה בחילוץ הגופות ופינו אותו לבית החולים. לאחר כשעתיים שב שאדי אבו מאדי לביתו ההרוס כדי לסייע בחיפוש אחר ילדיו, יוסף בן השש וחלא בת השבועיים, אך ההפצצות התחדשו והחיפושים הופסקו מחמת הסכנה. עם שוך ההפצצות התברר כי יוסף וחלא נהרגו בתקיפת הבית וכמוהם גם אביו של שאדי ושלושה מאחיו.

בני משפחה נוספים נפצעו בהתקפה בדרגות חומרה שונות. מייסרה, אשתו של האח איבראהים, שהייתה בחודש השביעי להריונה, הפילה את עוברה כתוצאה מההתקפה. שאדי המשיך ותיאר:

אני ואשתי לא יכולנו להירגע משום שלא מצאנו את הגופות של הילדים שלנו, יוסף וחלא. אשתי בכתה כל הזמן והמצב הנפשי שלנו היה גרוע מאוד. אחרי עשרה ימים בערך ניצלתי את פסק הזמן של ההודנה. הלכתי לעיריית א-נוסייראת וביקשתי מהם להביא מנוף כדי לחפש שוב את הילדים שלי. הם אמרו שיש להם רק מנוף אחד שנמצא כרגע בדרום רצועת עזה אבל ראש העירייה הבטיח לי לשלוח את המנוף ברגע שיתפנה. אתמול, יום ראשון ה-7.9.14, הגיע המנוף וחיפשנו שוב במשך ארבע שעות בערך, אבל לא מצאנו אותם.

עכשיו אני, אשתי ושני הבנים שלנו גרים בדירה שכורה. שלושת האחים שלי – עבדאללה, סולימאן ואיבראהים, שכרו דירות כמוני. אימא שלי נמצאת כרגע אצל אחי איבראהים ומטפלת בבנים שלו כי אמא שלהם, שנפצעה, הוטסה לטיפול בגרמניה [...].

הבנים שלי, מחמוד בן הארבע ומוחמד בן השלוש שואלים כל יום על אחיהם יוסף ואחותם חלא. אני מספר למחמוד שהם הלכו לגן עדן. הוא שואל אותי מתי נגיע אליהם ומתי יוסף וחלא יבואו לבקר אותנו. חלא הייתה הבת היחידה שלנו. מאז ההפצצה האופי של אשתי השתנה והיא הפכה להיות מכונסת בתוך עצמה. לפעמים היא בוכה ולפעמים מתעצבנת. היא לא אוכלת כמו פעם ולפעמים היא הוזה ונדמה לה שחלא רעבה ומבקשת לינוק.

* עדותו נגבתה על-ידי ח'אלד אל-עזאייזה ב-8.9.14

שמות ההרוגים באירוע:

יוסף דאווד עבד אל-מונעם אבו מאדי, בן 68
בניו: עבד אל-כרים יוסף דאווד אבו מאדי, בן 23
חסן יוסף דאווד אבו מאדי, בן 17
אמין יוסף דאווד אבו מאדי, בן 10
נכדיו: יוסף שאדי יוסף אבו מאדי, בן 6
חלא שאדי יוסף אבו מאדי, בת שבועיים