דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

חולים רבים מרצועת עזה שלחייהם לא נשקפת סכנה נותרים ללא טיפול רפואי הולם

חולים בבית החולים א-שיפאא בעזה. צילום: סוהייב סאלם, רויטרס

מערכת הבריאות ברצועת עזה סובלת מליקויים רבים ואינה יכולה לתת מענה מלא לצורכי האוכלוסייה. ישראל מאפשרת לרוב החולים שחייהם בסכנה להיכנס לטיפול בגדה המערבית או בתחומיה. אולם, חולים רבים שחייהם אינם בסכנה, אך אינם יכולים לקבל את הטיפול הנחוץ להם ברצועה, נותרו בחודשים האחרונים ללא מענה מאז החלה מצרים להטיל הגבלות חמורות על התנועה במעבר רפיח. 

רקע

מצבה הקשה של מערכת הבריאות בעזה נובע הן מהזנחתה במשך כארבעים שנות השלטון הישראלי הישיר ברצועה, והן מהמצור שהטילה ישראל על הרצועה לאחר עלית חמאס לשלטון ביוני 2007, ושזכה לשיתוף פעולה מצד מצרים. במסגרת המצור הטילה ישראל הגבלות על הכנסת מכשור רפואי לרצועה ועל יציאה של רופאים להתמחויות ולהשתלמויות מחוצה לה.

בתחומים רפואיים מסוימים, ובהם תחומי האונקולוגיה וההמטולוגיה, מערכת הבריאות בעזה מסוגלת לתת מענה מוגבל בלבד, וחולים נאלצים לצאת למצרים, לירדן או לישראל כדי לקבל את הטיפול הדרוש להם. אולם, מאז הטלת המצור על הרצועה ישראל ומצרים מטילות הגבלות חמורות על תנועת תושבי הרצועה וחולים רבים, שלחייהם לא נשקפת סכנה, נותרים בלא מענה.

כיום, ישראל מאפשרת לרוב החולים שחייהם נמצאים בסכנה, שאינם יכולים לקבל טיפול ברצועה ואשר מגישים בקשה להיתר, להיכנס לתחומיה או לגדה המערבית, בכפוף לבדיקה ביטחונית. חולים שאינם בסכנת חיים ונזקקים לטיפול רפואי שאינו זמין ברצועה – כמו טיפולים אורטופדיים שונים או מחלות עיניים מסוימות – יתקשו לקבל היתרים לצורך טיפול רפואי בישראל או בגדה.

מסמך שהכין משרד הביטחון אינו מבהיר מהם הקריטריונים לקבלת היתר כזה, ומסתפק בקביעה כללית שהיתרים יינתנו "לצורך קבלת טיפול רפואי מציל חיים או טיפול רפואי שבהיעדרו טעם החיים משתנה כליל, כל זאת בכפוף לכך שהטיפול המבוקש אינו זמין ברצועת עזה."

קבלת היתר כניסה לישראל עלולה להיות כרוכה בדרישה להגיע למחסום ארז לצורך תחקור ביטחוני של השב"כ. לכן, גברים בגילאים 38-16 יימנעו לעיתים מלכתחילה מהגשת בקשה להיתר מחשש שיזומנו לחקירה ואף ייעצרו בעקבותיה. לפי ארגון הבריאות העולמי, במהלך שנת 2013 עצרו כוחות הביטחון ארבעה חולים ושלושה מלווים של חולים ובשנת 2014 נעצרו חולה ומלווה אחד בעת שהיו בדרכם לטיפול רפואי בישראל או בגדה המערבית.

נתוני ארגון הבריאות העולמי על בקשות כניסה של חולים מעזה לטיפול רפואי בגדה ובישראל, 2014

חודשסה"כ בקשות
סורבו  אושרו  טרם נענו
 זומנו לחקירה
ינואר1,538371,35015133 זומנו לחקירה. שניים מהם קיבלו היתר כניסה
פברואר1,485501,28914613 זומנו לחקירה. אחד מהם קיבל היתר כניסה
מארס1,806331,55322018 זומנו לחקירה. אחד מהם קיבל היתר כניסה

בסוף מאי 2011, לאחר כמעט ארבע שנים שבהן הגבילה את השימוש במעבר רפיח, החלה מצרים לאפשר מעבר חופשי כמעט של חולים לתחומה, או לירדן דרך שטחה. אולם, מאז חילופי השלטון האחרונים במצרים ביולי 2013, שב השלטון המצרי להגביל את מספר העוברים במעבר רפיח. מאז ועד סוף שנת 2013 מעבר רפיח נפתח ונסגר לסירוגין ורק קבוצות מצומצמות, כמו בעלי דרכונים זרים, עולי רגל וחולים במצב קשה – בעיקר חולי סרטן – הורשו לעבור בו. מתחילת 2014 המעבר סגור באופן קבוע כמעט, ונפתח למשך מספר ימים בלבד בכל חודש. לפי ארגון הבריאות העולמי, במהלך חודש ינואר 2014 הורשו רק 88 חולים לצאת לטיפול במצרים, בחודש פברואר 36 ובמארס רק 40. זאת לעומת ממוצע חודשי של 300 חולים שהורשו לעבור לפני יולי 2013.

בעקבות ההגבלות שהטילה מצרים, הגדילה ישראל את מספר היתרי הכניסה לישראל או לגדה שהיא מנפיקה לחולים מהרצועה.

בחודשים האחרונים גבה בצלם עדויות מעשרות חולים תושבי הרצועה שנותרו ללא טיפול רפואי בשל סגירת מעבר רפיח על-ידי מצרים ובשל ההגבלות שמוסיפה ישראל להטיל על כניסה לטיפול בגדה המערבית או בתחומה. ישראל מונעת מתושבי הרצועה להפעיל נמל תעופה ונמל ימי ואוסרת עליהם לצאת לחו"ל דרך מעבר אלנבי שבין הגדה המערבית לירדן או דרך שדות תעופה ישראליים. בכך היא מותירה לתושבי הרצועה את מעבר רפיח כנתיב יציאה יחיד לחו"ל. אולם, מתחילת השנה המעבר נפתח למספר ימים בלבד וחולים רבים לא הורשו לעבור בו, ונותרו ללא מענה.

ישראל מצדיקה חלק מההגבלות המוטלות על תושבי הרצועה בטיעונים ביטחוניים. כדי לתת מענה לבעיות אלה ניתן להטיל הגבלות מסוימות על תנועת אנשים ולקיים בידוק ביטחוני פרטני. אולם, אין בשיקולים אלה כדי להצדיק את ההגבלות הגורפות שמטילה ישראל על כל תושבי הרצועה. כל עוד ישראל מונעת יציאה מהרצועה בדרכי הים והאוויר ושולטת על אחד משני גבולותיה היבשתיים של הרצועה, מחובתה לאפשר לתושבי הרצועה, ובפרט לאנשים הנזקקים לטיפול רפואי, לצאת מהרצועה – כולל לעבור בשטחה על מנת להגיע לגדה המערבית ולירדן, בכפוף לבידוק ביטחוני פרטני.

עדויות חולים:

מאג'דה אל-ברדינימאג'דה אל-ברדיני, בת 26, תושבת דיר אל-בלח, סובלת מבעיות בוושט מאז שנולדה. היא טופלה במשך כל חייה בבית החולים א-שיפאא בעיר עזה. ניסיונות הרופאים להרחיב את הוושט שלה כשלו והיא ניזונה מנוזלים בלבד וסובלת מתת משקל. בדצמבר 2013 הפנו אותה רופאיה להמשך טיפול בבית החולים סנט ג'וזף במזרח ירושלים. כך סיפרה לתחקירן השטח ח'אלד אל-עזאייזה:

"בסוף השנה שעברה, הרופאים נתנו לי הפנייה לטיפול בבית החולים סנט ג'וזף בירושלים. קיבלתי את ההפנייה ב-16.12.2013 והטיפול נקבע ל-26.1.2014. במשך חודשיים אחי בדק כל יום במשרד לעניינים אזרחיים אם קבלתי היתר מעבר, אבל לא קיבלתי. נאלצנו לקבוע מועד חדש לטיפול בבית החולים, ל-11.3.2014. אימא שלי הייתה אמורה ללוות אותי.

ב- 9.3.2014 אחר הצהריים התקשר מישהו שהציג את עצמו כאיש הקישור הישראלי. הוא דיבר בעברית עם אחי ועם אמא שלי. הוא שאל אותה על המחלה שלי, ואם טופלתי בעבר בישראל ואיפה. הוא אמר לאימא שלי שיחזרו אלינו עם תשובה.

למחרת, 10.3.2014, התקשרו מהמשרד לעניינים האזרחיים ואמרו שאני יכולה לנסוע לטיפול, אבל לבד, בלי מלווה, ואני צריכה להגיע למעבר ארז ב-11.03.14 בשעה 7:30 בבוקר. למחרת, נידאל הלך למשרד עניינים האזרחיים כדי לברר למה אמא שלי לא תוכל ללוות אותי. במשרד אמרו לו שהצד הישראלי לא אמר שאי אפשר לתת לאמא שלי היתר, אבל הם החליטו שאני לא צריכה מלווה.

סירבתי לנסוע לבד לירושלים. אני צריכה לעבור ניתוח ארוך בוושט, שיימשך בין 9-7 שעות, וצפוי לי אשפוז של 40-30 יום. אני מאוד זקוקה לאימא שלי, שתהיה לצידי ותטפל בי. אף פעם לא נסעתי לבד, וזה מנוגד למנהגים שלנו.

ב-02.03.14 שלחתי את ההפנייה והדוח הרפואי וביקשתי שיקבעו לי תור חדש. קבעו לי תור ל-19.03.14 אבל זה נודע לי רק באותו יום אז לא הספקתי להגיש בקשה להיתר כניסה במעבר ארז. אז קבעתי תור חדש ל-21.03.14. הגשתי בקשה להיתר ורשמתי את אימא בתור מלווה. ב-20.3.2014 הודיעו לי שיש לי היתר לנסוע אבל רק לבד. לא נימקו מדוע אמא שלי לא תוכל ללוות אותי. לא נסעתי.

אחר-כך הגשתי שוב בקשה לתור חדש בבית החולים סנט ג'וזף, בתקווה שאצליח לקבל היתר גם לאמא שלי, כדי שהיא תוכל ללוות אותי לטיפול.

ב-28.5.14 שוחח תחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה עם מאג'דה אל-ברדיני שאמרה כי לאחר שלא הצליחה לקבל היתר עבור אימה, ניסתה לקבל היתר עבור גיסתה, אולם גם בקשה זו נדחתה. ב-25.5.14 הגישה אל-ברדיני בקשה נוספת להיתר עבור אימה אחר שנקבע לה תור חדש ב-18.6.14.

עזמי עסאף,. צילום: מוחמד סבאח, בצלםעזמי עסאף, בן 52, נשוי ואב לחמישה, תושב ג'באליא, סובל מפריצת דיסק מזה ארבע שנים. הוא טופל על-ידי רופאים בבתי החולים א-שיפאא וכמאל עדוואן בעזה אך הטיפולים לא הביאו לשיפור במצבו ורופאיו הפנו אותו להמשך טיפול בירדן. עסאף סיפר בעדות שמסר לתחקירן השטח מוחמד סבאח:

"ב-26.02.14 פניתי למשרד לעניינים אזרחיים והגשתי בקשה להנפקת היתר. צירפתי דוח רפואי, הפנייה, צילום של תעודת זהות, אישור על תור שנקבע לי בבית החולים בירדן והיתר כניסה לירדן. הפקידים במשרד ביקשו ממני להמתין עד לקבלת ההיתר. ב-3.3.14 חזרתי למשרד לעניינים אזרחיים. הפקיד בדק במחשב ואמר שהבקשה שלי סורבה. שאלתי אותו למה והוא אמר שהם לא יודעים. הם מסרו לי מסמך בעברית עם השם שלי שבו היה כתוב שהבקשה נדחתה. הרגשתי מאוכזב ומתוסכל ואיבדתי תקווה, וזה רק החריף את הסבל שלי מהכאבים. הייתי עצבני מאוד וזה פגע במשפחה שלי. עכשיו אני עוד מסוגל לזוז וללכת אבל אני לא יודע מה יהיה בשנה הבאה. אני לא אדם צעיר וקשה לי מאוד עם הכאבים.

אני לא יודע למה ישראל דחתה את הבקשה שלי. אין לי בעיות ביטחוניות ואני לא משתייך לשום ארגון. עבדתי בבניין בישראל במשך כ-25 שנה. בניתי הרבה בתים בישראל, יכול להיות גם שבניתי את הבית של מי שהחליט לסרב לבקשה שלי.

אין לנו פתרון אחר. מעבר רפיח סגור וכמעט אי אפשר לנסוע דרכו. אם אירשם לנסיעה דרך רפיח אולי זה יתאפשר בעוד ארבעה או חמישה חודשים, וזה המון זמן לאדם בגילי. לא ביקשתי לקבל טיפול בתוך ישראל, אלא רק להגיע למעבר לירדן, כדי לקבל שם טיפול. אני לא מבין, למה ישראל מונעת אותי לנסוע לטיפול? בעוד כמה שנים המצב שלי יחמיר ויהיה מסובך יותר. אולי לא אוכל ללכת או לעבוד בכלל בגלל הכאבים והחולשה ברגליים. אני זקוק לטיפול הכי מהר שרק אפשר."

ב-7.5.14 הגישה עמותת רופאים לזכויות אדם למת"ק ארז ערעור בשמו של עזמי עסאף על הסירוב להנפיק לו היתר כניסה לישראל לצורך מעבר לירדן בגשר אלנבי. ב-22.5.14 הודיע המת"ק כי הוא דוחה את הערעור, בנימוק שהבקשה אינה מתיישבת עם "המדיניות הקיימת".

כאמל אל-בורדיני. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלםכאמל אל-בורדיני, בן 24, תושב דיר אל-בלח, סובל מגידול ממאיר שאובחן ברגלו לפני כשנה וחצי. הוא סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה ב-29.3.14 על מאמציו להגיע לטיפול רפואי במזרח ירושלים או במצרים:

"לפני שנה וחצי בערך התחלתי לסבול מכאבים מתחת לברך ימין. עברתי בדיקות וצילומי רנטגן בבית החולים אל-אקצה בדיר אל-בלח. הרופא נתן לי טיפול אנטי דלקתי ומשככי כאבים. לקחתי את התרופות אך לא הרגשתי שיפור. אחרי כ-15 יום עברתי עוד בדיקות וצילום סי טי בבית החולים א-שיפאא בעזה ובדיקת תהודה מגנטית בבית החולים אל-קודס ששייך לסהר האדום בעזה. התברר שיש לי גידול סרטני מתחת לברך ימין. הרופאים נתנו לי הפנייה להמשך טיפול בבית החולים אל-מקאסד בירושלים כי הרופאים בעזה לא היו בטוחים לגבי סוג הגידול.

קבעתי תור בבית החולים אל-מקאסד בירושלים ב-27.6.2013. הגשתי בקשה להנפקת היתר כניסה לישראל במשרד לעניינים האזרחיים בעזה. אחרי עשרה ימים בערך חזרתי למשרד לעניינים אזרחיים כדי לבדוק אם קבלתי תשובה. הפקידים אמרו לי כי שאני צריך לפגוש את השב"כ הישראלי במעבר ארז והסכמתי. הם אמרו לי לחכות שייקבעו לי פגישה עם השב"כ. חיכיתי הרבה זמן ואף אחד לא התקשר אלי.

במקביל הכנתי הפנייה לטיפול בבית החולים האונקולוגי דר א-סלאמה במצרים. ביוני 2013, אחרי שלא קיבלתי שום עדכון על פגישה עם השב"כ הישראלי, נסעתי למצרים דרך מעבר רפיח. הגעתי למעבר שישה ימים ברציפות, וכל פעם הייתי שם מהשעה 07:00 ועד 13:30 ולא הצלחתי לעבור בגלל הצפיפות. לא יכולתי להידחק בין כל האנשים ופשוט ישבתי בחוץ וחיכיתי להזדמנות. בסוף, העבירו אותי באמבולנס. בבית החולים האונקולוגי עשו לי בדיקות והתברר שהגידול הסרטני ברגל ימין התפשט והגיע לריאות. האונקולוג, דר' מוסטפא ניג'ם, אמר שאני צריך טיפול כימותרפי והמליץ שאעבור אותו בעזה ולא במצרים, כי יהיה לי קשה שם וצריך מנוחה ואוכל בריא. חזרתי לעזה אחרי חודש וחצי בערך. ד"ר ניג'ם אמר לי לחזור אליו אחרי שלושה חודשים.

בעזה קיבלתי חמש מנות של טיפול כימותרפי. את המנה האחרונה קיבלתי לפני עשרה ימים. בכל פעם אשפזו אותי למשך שלושה ימים בבית החולים א-שיפאא, כי הרופאים לא רצו לתת את המנות בבת אחת אלא בשלבים. אחרי כל מנה הרגשתי רע מאוד במשך שבוע. היו לי סחרחורות והקאתי הרבה. בגלל שמעבר רפיח סגור לא הצלחתי לחזור לבית החולים האונקולוגי כמו שהתבקשתי, והמשכתי לקבל טיפול בבית החולים א-שיפאא בעזה.

בזמן הטיפולים הכימותרפיים הרגל שלי הרגישה יותר טוב, כאילו הגידול נעלם, אבל עכשיו אני מרגיש אותו שוב. אני חייב להגיע לבדיקות במצרים כדי שהרופא יראה מה אפשר לעשות. ייתכן שאזדקק לניתוח כדי להסיר את הגידול. הרופאים בעזה אמרו שהם לא בטוחים לגבי שיעור ההצלחה של ניתוח כזה והם חוששים לפגוע בעצבים של הרגל. בגלל זה אני רוצה לקבל את חוות הדעת של הרופא המצרי, שהוא מנוסה יותר. היום אני לוקח משככי כאבים חזקים, כמו טרמדול ותרופות אחרות. אני קונה חפיסת טרמדול ב- 40 שקלים בערך על חשבוני, כי התרופות שקיבלתי דרך משרד הבריאות היו במינון נמוך . אני מוציא איזה 500 שקלים לחודש על משככי כאבים. האחים שלי עוזרים לי לממן את זה.

יש לי הפנייה מבית החולים ומשרד הפנים לטיפול במצרים מאז ה-20.10.2013, אבל המעבר סגור רוב הזמן ולא הצלחתי לנסוע. בפעם האחרונה האריכו לי את ההפנייה ב-27.3.2014. אני עוקב כל הזמן אחרי העדכונים לגבי מעבר רפיח ולפני יומיים שמעתי בחדשות שהמעבר ייפתח למשך שלושה ימים החל מיום שבת 29.3.2014. אחי סאמר, בן 35, שאמור ללוות אותי למצרים, הלך למעבר ומסר את הדרכון שלי לצד הפלסטיני שם. מחר, יום ראשון, 30.3.2014 אגיע עם אחי סאמר למעבר רפיח ואני מקווה שיתנו לנוע לעבור. "

ב-18.5.14 עדכן תחקירן השטח ח'אלד אל-עזאייזה כי כאמל אל-בורדיני הצליח לצאת למצרים ב-30.4.14. הוא נותח, אושפז למשך למעלה מחודש ושב לרצועה.

מוחמד אל-אר'א. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלםמוחמד אל-אר'א, יליד 1979, נשוי ואב לארבעה, מובטל, תושב ח'אן יונס סובל מנכות ברגלו לאחר שנפגע מרסיסים במהלך פעולת התנקשות בפעיל חמוש בינואר, 2009. בעקבות הניתוחים שעבר התקצרה אחת מרגליו ב-3 ס"מ ונפגעו החוליות הרביעית והחמישית בעמוד השדרה שלו. אל-אר'א עבר טיפול פיזיותרפי ברצועה אבל הכאבים נמשכו, והוא לא יכול היה להמשיך לעבוד ואיבד את מקור פרנסתו כקבלן . הוא הופנה על-ידי רופאיו ברצועה לטיפול בבית החולים אל-מקאסד במזרח ירושלים. כך סיפר בעדות שמסר לתחקירן השטח ח'אלד אל-עזאייזה ב-02.04.14:

"מאז אני סובל כל הזמן מכאבים ברגל ובגב ולא יכול ללכת למרחקים ארוכים. הכאבים מתגברים בלילה ובקור. בגלל הפציעה שלי נאלצתי לעזוב את העבודה שלי כקבלן בנייה ואיבדתי את מקור הפרנסה שלי. כיום אנחנו חיים מקצבה בסך 1,200 שקלים במקום 5,000 שקלים שהרווחתי מהעבודה שלי כקבלן. רמת החיים שלנו ירדה מאוד ועכשיו אנחנו שורדים בקושי ויכולים לקנות רק מה שחיוני.

אני חי על משככי כאבים כדי שאוכל לישון וללכת. כשהרופאים ראו שהם לא מצליחים לעזור לי הם נתנו לי הפנייה לניתוח בבית החולים אל-מקאסד בירושלים. קיבלתי את ההפנייה ב- 29.9.2013 ונקבע לי תור לניתוח ב-6.11.2013.

הגשתי בקשה להנפקת היתר כניסה לגדה דרך ישראל במשרד לעניינים האזרחיים בעזה. חיכיתי הרבה זמן אבל מועד התור עבר ולא קיבלתי תשובה. קבעתי תור חדש ל-14.1.2014 והפעם קיבלתי הודעה שישראל מסרבת להנפיק לי אישור. פניתי למרכז הפלסטיני לזכויות האדם. אחרי כמה זמן המרכז הפלסטיני הודיע לי שהשב"כ הישראלי מבקש לפגוש אותי במעבר ארז ב-26.2.2014. הם אמרו לי להכין דו"ח רפואי באנגלית ודאגתי לזה.

ב-26.2.14 הגעתי למעבר ארז בשעה 11:00 והבאתי איתי את כל המסמכים הרפואיים. נכנסתי למעבר, ואחרי המתנה של משך שעה וחצי בערך הכניסו אותי לפגישה עם השב"כ. אחרי הבידוק הביטחוני הכניסו אותי לחדר שבו היו שלושה אנשים בלבוש אזרחי. אחד מהם, שישב מאחורי שולחן שאל אותי על הבעיה הבריאותית שלי. ישבתי על הרצפה והושטתי את שתי הרגליים, והראיתי לו שרגל אחת יותר קצרה. אחר-כך הוא ביקש את הכתובת שלי ואמר לי להראות לו את הבית שלי על המחשב שהיה על השולחן. הוא שאל אותי אם יש לי חברים ואני אמרתי לו שאין לי. הוא שאל אותי אם אני מכיר מישהו מחמאס או מהג'יהאד האסלאמי ועניתי לו שאין לי שום קשר עם אף ארגון.

אחר-כך הקצין ביקש מהעוזרים שלו להעביר אותי לחדר אחר. ישבתי שם לבד במשך חצי שעה בערך ואז הם לקחו אותי בחזרה אליו. הוא שאל אותי אם חשבתי על משהו בינתיים ועניתי לו שאין לי בעיות ביטחוניות לחשוב עליהן ואין לי סיבה לחשוש מפני השב"כ. אחרי כמה דקות הם הוציאו אותי מהחדר. לקחתי את הדברים וחזרתי לעזה בלי לדעת אם ירשו לי לנסוע או לא.

אחרי ארבעה ימים בערך התקשרו אלי מהמשרד לעניינים אזרחיים ואמרו לי שאין בעיה ואני יכול להמשיך בסידורים לנסיעה. הלכתי למשרד לעניינים אזרחיים והאחראי שם בדק בעצמו במחשב ואמר שאין לי בעיות. בינתיים פספסתי את מועד הטיפול ולכן קבעתי מועד חדש בבית החולים אל-מקאסד, ב- 1.4.2014. אתמול, יום לפני המועד פניתי למשרד לעניינים אזרחיים בעזה כדי לברר והם הודיעו לי שהצד הישראלי סירב לאשר את הבקשה שלי.

היום חזרתי למרכז הפלסטיני לזכויות האדם כדי לברר מה קרה והם נתנו לי את מסמך הדחייה של הצד הישראלי ואמרו לי שהם קיבלו אותו ב-18.3.2014.

עכשיו אני לא יודע מה לעשות. אין לי דרכון כדי לנסוע למצרים. מעבר רפיח סגור והמצב הביטחוני במצרים קשה ומסוכן. יותר מזה, הנסיעה למצרים עולה הרבה כסף ולכן אני מעדיף לקבל את הטיפול בירושלים. "

ב-28.5.14 עדכן תחקירן השטח, ח'אלד אל-עזאייזה כי אל-אר'א ניסה להגיש בקשה חוזרת להיתר כניסה דרך המשרד לעניינים אזרחיים אולם נאמר לו שהדבר אינו אפשרי כיוון שהוא מוגדר כ"מנוע ביטחונית".