דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

הצבא ממשיך לירות על חקלאים באזורים הסמוכים לגדר המערכת בעזה

לאחר מבצע "עמוד ענן" התפרסמו בתקשורת דיווחים כי בהבנות שהתגבשו בין ישראל לחמאס במסגרת הסכם הפסקת האש, נקבע כי ישראל תאפשר לפלסטינים גישה נרחבת יותר לאזורים החקלאיים הקרובים לגדר המערכת, המהווים כשליש מהשטחים החקלאיים ברצועה. עיתון במחנה פירסם (8.2.13) בעניין זה כי "הותר לפלסטינים תושבי עזה להיכנס לשטח הפרמטר הביטחוני, עד לקו ה-100 מטר מהגדר". עד אז, הגבילה ישראל את גישתם של תושבי הרצועה באזורים נרחבים הסמוכים לגבול. מאז שנת 2010 הפיץ הצבא ברחבי הרצועה כמה פעמים כרוזים המתריעים בפני תושבי עזה שלא להתקרב לגדר לטווח הקרוב יותר מ-300 מטרים. הכרוזים הדגישו כי "כל מי שמתקרב מעמיד את עצמו בסכנה: נגד מי שנכנס לטווח זה, יינקטו כל הצעדים, בין השאר ירי". אולם, האזורים האסורים בכניסה לאורך הגדר לא סומנו בשטח, ולכן מי שנכנס אליהם לא תמיד ידע על הסכנה הנשקפת לו.

טרם מבצע עמוד ענן, בצלם וארגונים נוספים תיעדו עשרות מקרים שבהם הצבא ירה באנשים שהיו במרחק רב יותר מ-300 מטרים מהגדר, לעיתים עד קילומטר וחצי. לפי נתוני המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם (OCHA), גישתם של תושבי הרצועה הוגבלה בפועל ל-17% משטח רצועת עזה, שבו נמצאות כ-35% מהאדמות החקלאיות שלה.

החקלאי עבד א-רחמאן אבו רג'ילה, תושב ח'וזאעה שבמחוז ח'אן יונס ואב לשמונה ילדים, תיאר ב-20.5.13 לתחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאיזה את המצב:

עבד א-רחמאן אבו רג'ילה בשדה התבואה שלו באזור גדר המערכת. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 20.5.13לי ולאחים שלי יש שטח של 10 דונם במזרח ח'וזאעה ששני דונמים מתוכו נמצאים במרחק של 40 מטרים מגדר המערכת, שניים במרחק של 250 מטרים בערך מהגדר ושניים במרחק של 530 מטרים מהגדר. עד שנת 2000 המשפחה שלי עיבדה את כל הקרקעות האלה... [מאז], מארבעת הדונם שקרובים יותר לגדר לא הפקנו שום תועלת. בנוסף גם שני הדונמים שנמצאים במרחק של 530 מטרים מהגדר נהרסו על ידי הצבא. דחפורי הצבא השחיתו את הקרקע הזאת יותר מפעם אחת במהלך השנים הקודמות. פעם היו לנו שם עצי זית, תפוחים ואבוקדו. גם אחרי הפסקת האש האחרונה מנובמבר 2012 [אחרי מבצע "עמוד ענן"], אני לא יכול להגיע לחלק מהקרקע החקלאית שלי בגלל שהצבא הישראלי יורה על כל מי שמתקרב עד למרחק של 150 מ' מגדר הגבול. הקליקו כאן לקריאת העדות המלאה.

בצלם ברך על ההקלה בגישה לאזורי הגבול בעקבות ההבנות שהושגו לאחר מבצע עמוד ענן, אך עמד על כך שהמשך המדיניות של ירי חי למטרות הרחקה, גם אם לטווח מצומצם יותר, אינו חוקי. זאת ועוד, הצבא לא פרסם רשמית את הכללים החדשים בתום המבצע. במהרה התברר כי ההקלות לא יושמו כפי שפורסם בכלי התקשורת, וכי הירי לעבר חקלאים ואנשים אחרים באזורים הסמוכים לגדר המערכת, נמשך, לעיתים גם לעבר אנשים הנמצאים במרחק של יותר מ-300 מטר מהגדר. לפי נתוני בצלם, מאז תום המבצע ירה הצבא למוות בארבעה פלסטינים באזורים הקרובים לגדר המערכת, מהם אחד שנסע על אופנוע במרחק של כ-300 מטרים מהגדר. לפי נתוני OCHA, עד ל-21.10.13 נפצעו מירי חי בסמוך לגדר בתקופה זו 135 פלסטינים, מתוכם 54 בשבוע שלאחר סיום המבצע.

נציבות זכויות האדם של האו"ם פירסמה במאי 2013 דו"ח שביקש לבחון את הגבלות הגישה באזורי הגבול. מהדו"ח עולה כי ככלל, באזורים הרחוקים יותר מ-300 מטרים מהגבול, הגישה לאדמות חופשית יותר מזו שהיתה טרם מבצע "עמוד ענן". עם זאת, בדו"ח נקבע כי בתקופה שנבדקה (בין ה-20 בפברואר ל-20 במארס 2013) רוב החקלאים לא יכלו לעבד אדמות הנמצאות במרחק של פחות מ-300 מטרים מגדר המערכת, ולחלקם לא התאפשר גם לעבד אדמות מרוחקות יותר. בנוסף, במקרים מסוימים, כאשר חקלאים שעיבדו אדמות הנמצאות במרחק של יותר מ-300 מטרים מהגדר נעזרו בטרקטורים ובציוד חקלאי דומה, נפתחה לעברם אש.

שדות לא מעובדים באזור גדר המערכת ברצועת עזה. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 28.5.13
שדות לא מעובדים באזור גדר המערכת ברצועת עזה. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 28.5.13

בשל חוסר הבהירות בדבר המרחק מהגדר שבו יכולים חקלאים לעבד את אדמתם בביטחון, פנה ארגון "גישה" לדובר צה"ל וכן לדובר מתאם פעולות הממשלה בשטחים שבמשרד הביטחון, בבקשה לברר סוגיה זו. התשובות שהתקבלו היו סותרות. בעוד שמתאם פעולות הממשלה בשטחים טען כי פלסטינים רשאים להגיע בביטחה למרחק של 100 מטרים מהגדר, דובר צה"ל טען כי הטווח עומד על 300 מטרים. בתשובה נוספת שינה דובר צה"ל את עמדתו והודיע כי אכן "נאסר על תושבי רצועת עזה להתקרב למרחק הקרוב מ-300 מטר לגדר הבטחונית", אך "בכפוף להערכת מצב ביטחונית ובתיאום מול גורמי מתפ"ש, מתאפשרת כניסה רגלית של חקלאים לשם עיבוד אזורים חקלאיים מסויימים במרחב זה".

השטחים החקלאיים הסמוכים לגדר המערכת מהווים כאמור כשליש מהאדמות החקלאיות ברצועה. התנהלות הצבא מונעת בפועל את עיבודם של רוב השטחים הללו, בשל חוסר הוודאות בנוגע לכללים והסכנה הנשקפת לחקלאים. בשטחים אלו מוצאים את פרנסתם גם אזרחים נוספים, שגישתם לאזור נמנעת גם כן, כגון אוספי חצץ, מלקטי פסולת וכדומה. בכך פוגעת ישראל ללא כל הצדקה בפרנסתם של עשרות אלפי בני אדם.


ריבחי שבאת, בן 67 ותושב בית חאנון, סיפר ב-1.10.13 לתחקירן בצלם מוחמד סבאח על הקושי לעבד את אדמתו הסמוכה לגדר:

ריבחי שבאת בשדה הפלפלים שלו. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, , 1.10.13אני מעבד חלקה בבית חאנון שנמצאת במרחק של כ-400 מטרים מגדר המערכת. חלק אחר של החלקה שלי נמצא במרחק של 200 מטרים מהגדר, ואת החלק הזה אני לא מעבד בכלל בגלל הירי.

ביום שלישי, ה- 24.9.13, התחלתי כרגיל לעבוד בחלקה בשעה 6:15. היו באזור עוד חקלאים, שמגדלים בצל, עגבניות, תפוחי אדמה, כרובית וכרוב. בסביבות השעה 9:00 בבוקר, בזמן שעסקתי בקטיף חצילים, שמעתי ירי מכיוון גדר המערכת. ראיתי שלושה ג'יפים צבאיים ולידם עמדו חיילים שירו לכיוון שלנו. לא ידעתי אם האש מכוונת אלינו או אל רועי צאן שהיו קרובים יותר לגדר. כשהירי נמשך, אני והחקלאים האחרים ברחנו מהמקום. הירי נמשך יותר מ-10 דקות. לא חזרנו באותו יום לקרקע כי חששנו מירי נוסף. השארתי מאחוריי כמה ארגזים של חצילים שפחדתי לחזור לקחת.

בצלם שב ומזכיר כי על הצבא לאפשר לחקלאים לעבד את אדמותיהם וכי במידה ויש צורך באזור ביטחון אסור בכניסה על ישראל לקבוע אותו בתוך שטחה שלה. כל זמן שאינה עושה כן, על ישראל להבהיר היטב מה הם האזורים שהיא אוסרת את הכניסה אליהם, ועליה להימנע לחלוטין משימוש בירי חי כאמצעי להרחקת אזרחים משטחים אלה, ולמצוא אמצעים חלופיים ולא קטלניים. זכותה של ישראל ואף חובתה להגן על אזור הגבול ולמנוע פעילות נגדה, אולם עליה לעשות זאת במסגרת החוק, תוך הימנעות מפגיעה באנשים שאינם מאיימים על בטחונה