דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

הקלות בהגבלות על תנועת חקלאים ודייגים ברצועה


נמל הדייגים ב עזה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 16.2.12.

מדיווחים בתקשורת עולה כי במסגרת המגעים להפסקת האש אחרי מבצע "עמוד ענן", ישראל הגיעה להבנות עם חמאס הכוללות גם הקלות בהגבלות על תנועת חקלאים ודייגים ברצועת עזה.

בין השאר נקבע כי הצבא יאפשר מעתה לחקלאים תושבי רצועת עזה לעבד את אדמותיהם החקלאיות המצויות במרחק של 100 מטרים ומעלה מגדר המערכת, לאחר שבשנים האחרונות נאסרה – באופן רשמי – כניסתם למרחק של פחות מ-300 מטרים מהגדר. בנוסף, דייגים תושבי הרצועה יוכלו לשוט עד מרחק של שישה מייל ימי (כ-11 ק"מ) מחופי הרצועה, זאת לעומת שלושה מייל ימי שהותרו להם לפני המבצע.

בצלם מברך על השינוי במדיניות בנוגע לנוכחות פלסטינים באזורים הסמוכים לגדר המערכת. בשנים האחרונות תיעד בצלם מקרים רבים שבהם הצבא ירה תחמושת חיה על חקלאים ופועלים פלסטינים שנכנסו לטווח 300 המטרים מהגדר, וכן מקרים שבהם הצבא נהג כך גם כלפי פלסטינים שהיו במרחק של עד 1.5 ק"מ ממנה. אולם, מהדיווחים בתקשורת עולה חשש כי בכוונת הצבא להמשיך ולנקוט מדיניות המתירה ירי לעבר רגליו של כל אדם שייכנס לטווח 100 המטרים מהגדר, במסגרת נוהל מעצר חשוד. חמורה מכך היא הנחיה שפורסמה אף היא לאחר תום מבצע "עמוד ענן", המתירה לחיילים לאורך גדר המערכת לירות אל ברכיו של כל אדם שינסה לגעת בגדר. שימוש בירי חי למטרות הרחקה אינו חוקי ולרשות הצבא עומדים אמצעים לא קטלניים לפיזור התקהלויות. 

בכל הנוגע להגבלה המתמשכת על הדייגים ברצועת עזה, הכפלת הטווח המותר לדיג משלושה לשישה מייל ימי, כפי שפורסם, היא התפתחות חיובית ולשכת הדייגים בנמל עזה אישרה בפני בצלם כי הקלה זו כבר מיושמת. אולם, הקלות אלה רחוקות מלספק את צרכי האוכלוסייה ולהבטיח את פרנסתם של כלל התושבים המסתמכים על ענף הדיג. בהסכמי אוסלו נקבע כי טווח הדיג המותר יעמוד על עשרים מייל ימי (37 ק"מ). בפועל, הצבא איפשר תחילה דיג עד למרחק של 12 מייל ימי, ובמהלך השנים צמצם הצבא טווח זה. מאז ינואר 2009, לאחר סיום מבצע "עופרת יצוקה", הגביל הצבא את הטווח לשלושה מייל ימי בלבד.

נתונים על הרוגים פלסטינים סמוך לגדר המערכת בעזה

הרוגים פלסטינים ליד הגדר מנשק קל סה"כ הרוגים פלסטינים ליד הגדר מכל סוגי הנשק  
לא השתתפו בלחימה לא ידוע אם השתתפו בלחימה השתתפו בלחימה לא השתתפו בלחימה לא ידוע אם השתתפו בלחימה השתתפו בלחימה  
1 1 1 5 1 9 2012
10 0 0 12 1 8 2011
3 0 0 7 2 26 2010
8 0 0 8 0 8 2009 (החל מה- 19.1.09)
22 1 1 32 4 51 סה"כ מאז תום "עופרת יצוקה"

 

רקע בנושא ירי על פלסטינים באזורים הסמוכים לגדר המערכת ברצועת עזה

החל מינואר 2009, מתום מבצע "עופרת יצוקה", ועד סוף אוקטובר 2012, נהרגו באזורים הסמוכים לגדר המערכת ברצועת עזה 22 פלסטינים שלא היו מעורבים בלחימה.

בתקופה זו תיעד בצלם שלושים מקרים נוספים שבהם נפצעו חקלאים ופועלים פלסטינים, שלא היו מעורבים בלחימה, מירי חי של הצבא. מקרים נוספים של פציעה בנסיבות דומות תועדו על-ידי ארגונים אחרים.

בכמה הזדמנויות, פיזר הצבא כרוזים המתריעים כי כל הנכנס לטווח 300 מטרים מגדר המערכת המפרידה בין ישראל לרצועת עזה מסכן את עצמו. בכרוזים התריע הצבא כי נגד המפרים איסור זה יינקטו כל הצעדים, כולל ירי, ללא קשר לזהותם או למעשיהם. מתיעוד בצלם עולה כי חיילים ירו גם על אזרחים ששהו במרחק הגדול מ-300 מטרים מן הגדר, גם בנסיבות בהן היה ברור כי לא נשקפת מהם סכנה.

דובר צה"ל הצדיק מדיניות זו בטענה כי "השטח הסמוך לגדר המערכת מהווה שטח לחימה, ושהייה בו מנוצלת על ידי ארגוני הטרור להנחת מטענים, תכנון פיגועים ונסיונות חטיפה כנגד חיילי צה"ל". בצלם אינו מטיל ספק בעובדה שאזורים אלה נוצלו גם לפעילות של ארגונים חמושים. עם זאת, האמצעים השונים שבהם נקט הצבא באזור זה מלמדים כי היה בידו להבחין בין אנשים המעורבים בלחימה לבין אזרחים שאינם מעורבים בה. כמעט כל הפלסטינים החמושים שנורו באזור גדר המערכת נפגעו מירי מן האוויר, מטנקים או ממרגמות. לעומתם, רוב האזרחים שנפצעו או נהרגו באזור זה נפגעו מירי מנשק קל, שכוון, על-פי רוב, אל פלג גופם התחתון.

מדו"ח שפרסם משרד האו"ם לעניינים הומניטריים (OCHA) בשנת 2010, עולה כי בפועל האזורים שבהם הוגבלה גישת פלסטינים ושלשוהים בהם נשקף סיכון גבוה הקיפו 62.6 קמ"ר והשתרעו עד למרחק של בין 500 ל-1,500 מטרים מהגדר. שטחים אלה היוו כ-17% משטח הרצועה וכ-35% מכלל הקרקעות החקלאיות שבה. 95% מהקרקעות בשטחים שהוגבלו לכניסה היו שטחים חקלאיים.

על אף הסיכון הכרוך בכניסה לאזורים אלה, נאלצו פלסטינים רבים להיכנס אליהם, בהיעדר מקורות פרנסה חלופיים. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה לספטמבר 2012, שיעור האבטלה בעזה עמד על כ-32%. בשטחים המצויים באזורים המוגבלים בכניסה קיים פוטנציאל תעסוקה נרחב הכולל עיבוד קרקע חקלאית, רעיית צאן, ציד ציפורים, קישוש עצים להסקה ואיסוף גרוטאות.

בצלם פנה כבר ב- 2010 לפרקליט הצבאי הראשי בדרישה לבחון את הוראות הפתיחה באש בסמוך לגבול רצועת עזה, אולם עד כה לא התקבלה התייחסותו לפניה. כמו כן פנה בצלם לפרקליטות הצבאית בדרישה לחקור את נסיבות הירי בעשרה מקרים של הרג פלסטינים באזורים אלה וב-26 מקרי פציעה, כולם בתקופה שמתום מבצע "עופרת יצוקה" ועד לסוף אוקטובר 2012. ככל הידוע לבצלם נפתחו חקירות מצ"ח בשני מקרי הרג ובשישה מקרי פציעה.

רקע בנושא ההגבלות על הדיג ברצועת עזה

בהסכמי אוסלו נקבע כי דייגים יוכלו להגיע למרחק של 20 מיילים ימיים (כ-37 ק"מ) מהחוף. בפועל, הצבא איפשר תחילה דיג עד למרחק של 12 מייל ימי בלבד. במהלך השנים צמצמה ישראל טווח זה ולאחר מבצע "עופרת יצוקה" הוא עמד על שלושה מייל ימי (כ-5.5 ק"מ) בלבד. בשנת 2011 אף פרש חיל הים מצופים לסימון גבול שלושה המייל הימיים. ספינות חיל הים נהגו לירות ירי אזהרה לכיוונן של סירות דיג שהתקרבו למצופים ודייגים שהעזו לצאת מהאזור הסגור נעצרו ב"נוהל שחייה" מסוכן ומשפיל וסירותיהם הוחרמו. מאז 2000 ועד היום נהרגו ארבעה פלסטינים שלא השתתפו בלחימה בנסיבות כאלה.

מנתוני המשרד לתיאום עניינים הומניטאריים של האו"ם עולה כי בין השנים 2010-2000 הצטמצם מספר הדייגים ברצועה מכ-10,000 לפחות מ-4,000. ברצועת עזה, שבה שיעור האבטלה גבוה עומד כאמור על כ-32%, מדובר בפגיעה חמורה בפרנסתן של אלפי משפחות ובזמינותו של מזון בסיסי וזול בשווקים, שהיה קודם לכן מרכיב משמעותי בתזונה. מלשכת הדייגים בנמל עזה נמסר כי על אף הירידה במספר הדייגים, שטח הדיג המצומצם לא יכול היה להכיל את כולם ולכן הם יצאו לדיג לסירוגין ולעיתים אף הפרו את האיסור לשוט לכיוון מצרים, שם רכשו דגים מדייגים מצרים. בעקבות קשיים אלה האמיר מחירו של ק"ג סרדינים מעשרה ש"ח בשנת 2008 לעשרים ש"ח בשנת 2012. כתוצאה מההגבלות ומצמצום שטחי הדיג, נוצרה באזור המים הרדודים שבהם הדיג מותר תופעה של דיג-יתר שמדלל את מצבור הדגה ופוגע בבתי הגידול של דגים צעירים, דבר המסכן את מצבור הדגה בעתיד.

בשנים האחרונות גבה בצלם עשרות עדויות מדייגים שנעצרו בשיטת "נוהל שחייה" מסוכן ומשפיל. במסגרת נוהל זה חיילים כפו על דייגים באיומי נשק לפשוט את בגדיהם ולשחות בים עד לספינת חיל הים, תוך התעלמות מתנאי מזג אוויר. לאחר מכן העלו את הדייגים לספינה, שמפליגה לנמל אשדוד, וסירותיהם הוחרמו ונגררו מהמקום. בנמל נלקחו הדייגים לחקירה כשידיהם כבולות ועיניהם מכוסות ובסיומה הוחזרו למחסום ארז. מעדויות דייגים וכן על פי נתוני מכשירי ה-GPS שברשותם, עולה כי חלקם נעצרו באורח זה גם מבלי שחרגו מאזור השיט שהגדיר הצבא.

בשנת 2012 נעצרו בנוהל זה כ- 40 דייגים והוחרמו 13 סירות, ש-6 מהן הוחזרו לבעליהן. בשנת 2011 הוחרמו 24 סירות, מהן הוחזרו 15 סירות דרך מעבר כרם שלום, דייגים שסירותיהם מוחזרות נדרשים לשלם 500 ש"ח לחברת ההובלות עבור העברתן מנמל אשדוד בחזרה לשטחי הרצועה.