דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

מבצע עמוד ענן: הריגתם של האחים תאמר אסעיפאן, בן ארבע, וג'ומאנה אסעיפאן, בת שנתיים, בית לאהייא, 18.11.12

ב-18.11.12 תקפו כלי טיס של חייל האוויר בבית לאהייא, בלב אזור מגורים צפוף. מפגיעת הטיל נהרגו תאמר אסעיפאן, בן ארבע, וג'ומאנה אסעיפאן, בת שנתיים. מתחקיר בצלם עולה כי במרחק של כמאתיים מטרים ממערב לביתם משתרע שטח פתוח שממנו ירו פלסטינים רקטות לעבר ישראל כמה פעמים במהלך המבצע וגם כחמש שעות לפני הירי על בית משפחת אסעיפאן. חלק מהעדים הזכירו ירי רקטות נוסף שבוצע באותו יום ממרחק של כמאה מטרים מבית המשפחה.

סלאמה אסעיפאן בתוך חורבות ביתו. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 22.11.12
סלאמה אסעיפאן בתוך חורבות ביתו. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 22.11.12

משפחת אסעיפאן המורחבת גרה בבית בשכונת תל א-זעתר שבכניסה לעיירה בית לאהייא. בקומה הראשונה גרים ההורים וכמה מילדיהם ובקומה השנייה גרים שלושת הבנים הנשואים עם ילדיהם. באחת הדירות גרים סלאמה ורידא אסעיפאן, הוריהם של תאמר וג'ומאנה . לבני הזוג אין ילדים נוספים. הבית, הבנוי מבלוקים ומקורה בפח, שוכן בלב אזור מגורים צפוף.

במהלך המבצע חיה המשפחה בפחד מתמיד. כך תיארה זאת רידא אסעיפאן, אמם של תאמר וג'ומאנה:

רידא אסעיפאן. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 15.1.13מאז תחילת המלחמה אנחנו חיים בחדרים שלנו. שמענו קולות של הפצצה על שטחים ריקים בהר תל א-זעתר הנמצא כ-200 מטרים מאחורי הבית שלנו מכיוון מערב. מההר הזה ירו רקטות מקומיות על יישובים בישראל. לא יצאנו מהדירה שלנו בגלל שפחדנו על עצמנו ועל הילדים שלנו. חלק מהזמן לא היה לנו חשמל, במיוחד בלילה. כשלא היה חשמל והתאספנו מסביב לנר או פנס פחדנו יותר. היה גם קר מאוד. ג'ומאנה ותאמר היו מפוחדים ובכו כשהם שמעו הפצצות. הם כל הזמן נצמדו אלי ואל אבא שלהם וישנו בחדר שלנו.

מעדויות שגבה בצלם עולה כי ביום שבת, 17.11.12, הלכה רידא אסעיפאן עם שני ילדיה לבקר את הוריה במחנה הפליטים ג'באליא הסמוך. אחרי הצהרים השלושה שבו לביתם. בשעות הערב אכלו הילדים ארוחת ערב וצפו בסרטים מצויירים בטלוויזיה. בשעה 21:00 הלכו הילדים לישון ובני הזוג הלכו לישון שעתיים לאחר מכן.

בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר ב-18.11.12, כשכל בני המשפחה ישנו, פגע טיל בסמוך לביתם. כתוצאה מכך קרסו התקרה וקירות הבית. בני המשפחה המורחבת הגרים בסמוך הגיעו למקום מיד. הם חילצו את האב, סלאמה אסעיפאן, שגופו נלכד מתחת להריסות ואת שני הילדים, שמותם נקבע בבית החולים באותו הלילה. כך מסרה אמם לבצלם, כחודשיים לאחר האירוע:

תאמר אסעיפאן, בן 4. התצלום באדיבות המשפחהאיבדתי את שני הילדים שלי בבת אחת, בלי סיבה או הקדמה, ועל לא עוול בכפם. הם רק ישנו ולא הייתה שום סיבה להרוג אותם. מאז  אני בוכה עליהם. בכל פעם שאני רואה את הבגדים והדברים שלהם ובכל פעם שאני שומעת את הקולות של הגיסים הקטנים שלי אני נזכרת בג'ומאנה ובתאמר. כשאני מגיעה למיטה אני בוכה עליהם. הם היו הילדים היחידים שלי ואין לי דבר חוץ מהם... היו לנו חיים מאושרים. הילדים שלי היו לידי והם מילאו את העולם שלי ושל בעלי סלאמה. הם היו הכי יקרים לי בעולם.

ב-11.4.13 הפרקליטות לעניינים מבצעיים מסרה לבצלם כי הטיפול בתלונה טרם הסתיים.