דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

ילד בן 9 ונער בן 16 נהרגו כתוצאה מהפצצה ביומו השני של מבצע "עמוד ענן". בית חאנון, 15.11.2012

מעדויות שגבה בצלם, עולה כי ביום חמישי, ה-15.11.2012, בסביבות השעה 22:00 בלילה, בוצעה תקיפה ישראלית בשטח בנוי בשכונת אל-אסתיקאמה בבית חאנון שבצפון רצועת עזה. לבצלם לא ידועה מטרת התקיפה. כתוצאה מהתקיפה נפער בור גדול במקום נפילת הפצצה ולבתים הסמוכים נגרם נזק רב. ילד בן 9 ונער בן 16, תושבי שניים מהבתים שנפגעו, נהרגו מפגיעת רסיסים בעת שישנו בבתיהם. בצלם שוחח טלפונית עם אבותיהם של שני ההרוגים, אשר תארו את האירוע.

אחמד בסיוני, אב לשישה, תאר לבצלם בעדות טלפונית את נסיבות הריגתו של בנו, פארס, בן 9:

"קצת אחרי השעה 22:00 בלילה, היינו בבית. בני המשפחה ישנו ואני צפיתי בטלוויזיה ועקבתי אחרי החדשות. פתאום שמעתי רעש של פיצוץ אדיר. החשמל ניתק והבית הטלטל. חפצים עפו ואחד החלונות בחדר שבו ישבתי נפל עלי. הבית כולו התמלא אבק ועשן. לקחתי פנס והלכתי לבדוק את הילדים בחדרים שלהם. הבנים ישנו בחדר אחד והבנות ישנו בחדר אחר. נכנסתי לחדר של הבנים, הוא היה הרוס. הפצצה פגעה בקיר של החדר ועשתה בו חור גדול.

שמעתי את הבן הגדול נאדר, בן 14, כשהוא נאנק. הוא קרא: "אבא, הצילו, אבא, הצילו. אני לא מרגיש את הרגליים". הוא ביקש שאני אבדוק אם אח שלו, פארס, בן 9, בסדר. ואז ראיתי את פארס. הגוף שלו היה מקופל כשהראש ליד הרגליים. הראש נפגע קשות והיה ממש פתוח בחלק העליון. ראיתי חלק מהגולגולת שלו שנשברה. חלק מהמוח שלו היה בחוץ. פארס לא זז והיה לי ברור שהוא מת. הייתי בהלם. נכנסתי להתקף של טירוף והתחלתי לצעוק דרך החלון לאנשים שבחוץ והתחננתי שיקראו לאמבולנס. התקשרתי בעצמי למספר 100 של המשטרה וביקשתי מהם לשלוח אמבולנס.

האחים שלי גרים בשכנות אלי. התחלתי לצעוק להם, ביקשתי עזרה. תוך כמה דקות הם הגיעו אל הבית שלי. הם עזרו לי לקחת את פארס. הורדנו אותו מהבית והעברנו אותו לאמבולנס. בגלל הלחץ והבלבול, שכחנו שגם נאדר שוכב פצוע בחדר. רק כשהעלנו את פארס לאמבולנס הרגשנו שהוא חסר. כשחזרנו אל הבית כדי לטפל בנאדר ראיתי שהוא כבר התחיל לצאת בזחילה מהחדר. ירד לו הרבה דם מהרגליים והיה לו פצע נוסף ליד עין ימין. מיד העברנו אותו לאמבולנס אחר. מההפצצה היו עוד הרוגים ופצועים והרבה אמבולנסים הגיעו למקום כדי לפנות אותם. התברר לי שהפצצה שהרגה את הבן שלי, הרגה גם את עודיי, הבן של השכנים.

פחות משעה אחרי הפצצה שהרגה את הבן שלי, נחתה בשכונה פצצה נוספת. אני לא יודע על מישהו שנפגע ממנה. עשרות בתים בשכונה, כולל המסגד, נפגעו מההפצצה. הרבה מהתושבים נאלצו לפנות את הבתים שלהם שנפגעו קשה. לבית שלנו נגרמו נזקים קשים. הרסיסים שהתעופפו גרמו להרס מוחלט של אחד החדרים בבית. גם חדרים אחרים נפגעו ונוצרו סדקים בקירות ובתקרה. הזגוגיות של כל החלונות והדלתות התנפצו וארבעה חלונות נעקרו מהמקום שלהם. הרבה חפצים ורהיטים בבית הושחתו. אחרי שווידאתי ששאר בני המשפחה שלי נמצאים בבתים של האחים שלי, נסעתי לבית החולים בבית לאהייא. המצב של הבן שלי, נאדר, היה קשה והוא הועבר לחדר ניתוח. הרופאים אמרו לי שפארס הגיע לבית החולים ללא רוח חיים. אני הבנתי את זה כבר מהרגע הראשון. למחרת בבוקר קברנו את פארס.

נאדר עדיין מטופל, המצב שלו יציב.

כרגע אנחנו מתגוררים בבית של קרובי משפחה בבית חאנון. אנו מצטופפים , בערך 30 נפשות בדירה של משהו כמו 150 מטרים רבועים. אין לנו לאן ללכת. רק אלוהים יעזור לנו להתקיים במצב הקשה הזה, שאי אפשר בכלל לתאר".

שכנם של משפחת בסיוני, ג'מאל נאסר, אב לחמישה, תיאר בעדות טלפונית את האירוע, שבו נהרג גם בנו, עודיי, בן ה-16. לדברי נאסר, כל בני המשפחה ישנו כאשר פיצוץ עז החריד את הבית. לפי עדותו:

"רסיסים עפו לתוך הבית וחלק מהקירות התמוטטו. הבית היה מלא אבק ועשן. החשמל התנתק מהפיצוץ והבית היה חשוך. הילדים שלי התחילו לצעוק. הרגשתי שנפצעתי בראש וביד שמאל.

הבן שלי, עודיי, בן 16, שישן לידי, עדיין שכב על הרצפה. הוא לא זז. מיששתי את הגוף שלו והוא היה חם ורטוב. הפעלתי פנס והסתכלתי עליו. הבנתי שהוא פצוע קשה. מתחתיו היה כתם דם גדול. נלחצתי ולא ידעתי מה לעשות. הרמתי אותו ויצאתי לרחוב בתקווה שמישהו יוכל לעזור. ראיתי שאשתי, סלווא, הקדימה אותי וכבר ירדה לרחוב וצעקה לעזרה. האזור של הבית היה הרוס. ראיתי אש מהמסגד בשכונה. במקום שבו נפלה הפצצה נפער בור של בעומק של עשרה מטר בערך, ראיתי הרבה בתים שנפגעו ועצים שנשרפו.

אחרי עשר דקות בערך הגיע אמבולנס והתחילו לזרום למקום המון פצועים מההפצצה. הצוות הרפואי בדק את עודיי ואמר לי שהוא נהרג. העליתי לאמבולנס את הבן שלי, טארק, בן 18. הוא היה פצוע ברגליים ובידיים שלו ופינו אותו לבית החולים. מאז האירוע לא חזרתי אל הבית. אלה שראו את הבית סיפרו לי שהוא הוחרב כמעט כולו".

עכשיו אנחנו כולנו בבית של דודה שלי, בערך 40 נפשות. מאוד צפוף ואי אפשר כמעט לצאת מהבית בגלל ההפצצות."

מדיווח של ארגון PCHR, המרכז הפלסטיני לזכויות האדם, עולה כי באירוע נפצעו 22 אזרחים, מהם 14 ילדים ושלוש נשים. בצלם ימשיך לתחקר את נסיבות האירוע.

* העדויות נגבו על-ידי איאד חדאד, באמצעות הטלפון