דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

8.2.08: בג"ץ דחה עתירה נגד צמצום אספקת הדלק והחשמל לרצועת עזה

בצלם רואה בחומרה רבה את פסק הדין מיום 30.1.08 בו דחה בג"ץ עתירה נגד התכנית לצמצום אספקת החשמל והדלק לרצועת עזה, המופעלת זה מספר חודשים. העתירה הוגשה על-ידי פלסטינים תושבי עזה ועשרה ארגונים ישראליים ופלסטיניים לזכויות האדם, בהם בצלם.

תכנית זו היא חלק משורת פעולות שאישר הקבינט לנקוט בתגובה לירי רקטות קסאם על ישראל, לאחר שהחליט ב-19.9.07 להגדיר את רצועת עזה "שטח עוין" בעקבות השתלטות חמאס עליה. בהחלטת הקבינט נקבע עוד כי "יוטלו הגבלות נוספות על שלטון החמאס באופן שתוגבל העברת טובין לרצועת עזה, צמצום אספקת הדלק והחשמל, ותוטל מגבלה על תנועת אנשים מן הרצועה ואליה".

בעתירה נטען כי צעדים אלה יסכנו אוכלוסייה אזרחית חפה מפשע וכי הם עלולים לגרום לפגיעה הומניטארית נרחבת עד כדי סיכון חיי אדם, בשל הפגיעה הקשה הצפויה בתפקודם של שירותים ומערכות חיוניות אחרות. בעתירה נטען עוד כי כל פגיעה מכוונת בתשתית האזרחית ברצועת עזה הינה בלתי חוקית בעליל, כי המשפט הבינלאומי אינו מאפשר להעניש אוכלוסייה אזרחית "רק קצת" וכי חל איסור מוחלט על ענישה קולקטיבית. כל זאת במיוחד נוכח תלותם המוחלטת של תושבי רצועת עזה בישראל לאספקת חשמל ודלק, שנוצרה במהלך 38 שנים של שליטה ישראלית ישירה ברצועה./>

פסק הדין מאפשר למערכת הביטחון להמשיך בתוכניתה זו ולהפחית החל מיום 7.2.2008 את כמות החשמל שנמכר לרצועת עזה על-ידי חברת החשמל הישראלית. זאת למרות שכבר עתה סובלת עזה ממחסור של כ-20% בכמות החשמל, דבר המחייב ייזום הפסקות חשמל. פגיעתן של אלה בבתי חולים ובמתקנים חיוניים נוספים מתועדת בפירוט רב על-ידי העותרים ועל-ידי ארגונים בינלאומיים. פסק הדיו ניתן על אף שהעותרים הגישו לבית המשפט מסמכים רבים המוכיחים ומבססים את טענותיהם.

מעבר לחומרה הרבה שבמתן היתר לישראל להמשיך בפגיעה מכוונת באוכלוסייה אזרחית במסווה של יישום הגבלות על שלטון החמאס, בצלם רואה פסק דין זה בדאגה מטעמים נוספים:

  • פסק הדין מטפל באופן שטחי בסוגיות כבדות משקל, ביניהן השאלות אם עזה היא שטח כבוש, מה היקף אחריותה של ישראל למצב ברצועה, ומהן חובותיה כלפי הרצועה ותושביה כיום.

    />/>
  • פסק הדין מקבל ללא ערעור את "התחייבות המדינה לעקוב אחר המתרחש ברצועת עזה ולוודא כי הצמצום האמור אינו גורם לפגיעה הומניטארית בתושבי רצועת עזה, כפי שמתחייב מדיני המשפט הישראלי והמשפט הבינלאומי". בית המשפט גם מאמץ את טענות המדינה כי "ההגבלות ייושמו לאחר בחינה משפטית, תוך התחשבות בהיבטים ההומניטאריים השוררים ברצועת עזה, ומתוך כוונה להימנע ממשבר הומניטארי". כל זאת בשעה שהוא נמנע לחלוטין מלדון בשאלות המתחייבות, כגון מהי ההגדרה של משבר הומניטארי או מהו הסף שמעבר לו מצב הומניטארי קשה הופך למשברי, והאם המצב בעזה כיום לא עבר סף זה.

    />/>
  • בית המשפט אינו בוחן ביקורתית אתטענת המדינה כי הקיצוצים בחשמל ובדלקים פוגעים ביכולתם של ארגונים פלסטיניים לשגר רקטות קסאם לעבר ישראל, ולפיכך הינם תגובה סבירה ואפקטיבית לירי זה, הקשורה אליו בקשר רציונאלי. זאת מבלי שהמדינה נדרשה כלל לבסס טענות אלו, שבצלם סבור כי אינן מובנות מאליהן, וכי הן לכל הפחות טעונות ביסוס.

    />/>
  • הדיון בעתירה בבית המשפט סבל מפגמים הליכיים קשים, עד כדי העמדה בספק את תוקפו, אליהם לא התייחס כלל פסק הדין. כך למשל מנע הצבא ממצהירים מטעם העותרים להגיע לדיון תוך הפרת התחייבותו לאפשר זאת, ואילו בית המשפט הסכים באופן חריג לשמוע "עדות" מפי ראש מנהלת התיאום והקישור לרצועת עזה, מבלי שהוגש מטעמו תצהיר כנדרש. בית המשפט אף ביסס על עדות זו את פסק הדין. בעדות נשמעו טענות בלתי מבוססות הסותרות את הראיות שהוצגו לבית המשפט על ידי העותרים בדבר הפגיעה החמורה במצב ההומניטארי ברצועת עזה, שנוצר עקב ההחלטה לקצץ בדלק ובחשמל. בית המשפט אף הרחיק לכת בצטטו אמירות שנאמרו לכאורה מפי נציגי הצבא, מבלי שכך אכן היה, ובעשותו שימוש בציטוטים מוטעים אלו בכדי לבסס את המסקנות המפורטות בפסק הדין.