דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

הכלכלה הפלסטינית בשנים 1994-1967

המדיניות הכלכלית שניהלה ישראל בשטחים מאז הכיבוש ב-1967 ועד תחילת יישום הסכמי אוסלו ב-1994, יצרה אינטגראציה כלכלית חלקית של כלכלת השטחים בזו של ישראל, תוך הנצחת הנחשלות ותת-הפיתוח של הכלכלה הפלסטינית והגברת תלותה בכלכלה הישראלית. המרכיבים העיקריים של אותה מדיניות היו:

  • חוסר עידוד, עיכוב וסיכול השקעות בשטחים, באמצעות מערכת בירוקרטית של המינהל האזרחי והחקיקה הצבאית;
  • יצירת "שוק שבוי" עבור סחורות ישראליות, על-ידי חסימה של ייבוא מוצרים לשטחים ממדינות אחרות מלבד ישראל;
  • עידוד כניסה המונית של פלסטינים לשוק העבודה הישראלי, במיוחד במגזרי הבנייה, החקלאות והשירותים;
  • חוסר השקעה בפיתוח תשתיות פיסיות בשטחים, והזרמת חלק מכספי המיסים שנגבו מהאוכלוסייה הפלסטינית לתקציב הישראלי, במקום השקעתם בשטחים;
  • פגיעה במגזר החקלאי, המהווה חלק מרכזי בכלכלה הפלסטינית, כתוצאה ממדיניות של נישול קרקעות והגבלת מכסות המים, וכן באמצעות ההגבלות שהוטלו על ייצוא תוצרת חקלאית מהשטחים לישראל.

כמה נתוני יסוד משנת 1992 - שנה לפני תחילת תהליך אוסלו - ממחישים את מידת התלות של הכלכלה הפלסטינית בישראל: כשליש מכוח העבודה הפלסטיני היה מועסק בישראל; כ-90 אחוז מכלל היבוא שנכנס לשטחים מקורו בישראל; וכ-80 אחוז מהייצוא של השטחים נמכר בישראל או עבר דרך נמליה.

הפיגור הניכר בו שרויה כיום הכלכלה הפלסטינית, המתבטא בין השאר בהיעדר מגזר תעשייתי מודרני ובשיעורים גבוהים של אבטלה ועוני הוא, במידה רבה, תוצר ישיר של המדיניות הישראלית במשך כ-27 שנות כיבוש ושליטה ישירה על השטחים.