דילוג לתוכן העיקרי
לוחות הבטון שמאחוריהם חסו החיילים בעת שירו בפאדי ושחה למוות ממרחק של עשרות מטרים ומבלי שנשקפה להם סכנה כלשהי. צילום: כרים ג'ובראן, בצלם
תפריט
מהשטח
נושאים

חיילים ירו והרגו את פאדי ושחה שלא סיכן איש במהלך הפגנה בסמוך לאל-בירה

פאדי ושחה. התמונה באדיבות המשפחה
פאדי ושחה. התמונה באדיבות המשפחה

ביום שבת, 15.5.21, תוכננה תהלוכת מחאה לציון יום הנכבה וכמחאה על הלחימה ברצועת עזה, על אלימות המשטרה במסגד אל-אקצה ועל הפינויים המתוכננים בשכונת א-שיח' ג'ראח שבמזרח ירושלים. התהלוכה אמורה הייתה לצאת בשעה 16:30 ממרכז רמאללה לכיוון מחסום בית אל/DCO. כשעתיים וחצי קודם לכן, בסביבות השעה 14:00, הגיעו פאדי ושחה, תושב ביר זית בן 34, וחברו א.א., בן 27, לאזור הסמוך לכניסה הצפונית לאל-בירה, שבו התנהלו עימותים בין צעירים לצבא. העימותים התנהלו בשלושה מוקדים שבהם עשרות צעירים הבעירו צמיגים, חסמו את הכביש המוביל למחסום באמצעות מכלים ואבנים ויידו אבנים לעבר חיילים, שהתפרסו בכמה נקודות באזור. החיילים ירו לעבר הצעירים כדורי מתכת מצופים גומי ורימוני גז מדמיע. רחפן צבאי טס מעל ראשי המפגינים ופיזר גז מדמיע.

בסביבות 16:30, כשהתהלוכה עמדה להגיע לאזור, החלו פאדי ושחה, חברו וצעיר נוסף להתקדם לעבר אחד המוקדים כדי להצטרף למפגינים. במוקד זה נותרו באותם רגעים כ-20-15 צעירים שיידו אבנים לעבר החיילים. ג'יפ צבאי ירד מגבעה סמוכה ונעצר ליד כמה חיילים שעמדו מאחורי קוביות בטון וחיילים שירדו ממנו נעמדו מאחורי סוללת עפר. החיילים פתחו בירי אינטנסיבי של כדורי "גומי", רימוני גז מדמיע ואש חיה לעבר ושחה ושני הצעירים שהתקדמו לצידו. ושחה, שהיה במרחק של 100-70 מטרים מהחיילים, נפצע בראשו ופונה לבית חולים ברמאללה, אליו הגיע מחוסר הכרה. ב-2.6.21, לאחר שטופל במשך כשבועיים במחלקה לטיפול נמרץ כשהוא במצב של מוות מוחי, מת ושחה מפצעיו.

החיילים שירו והרגו את ושחה, ממרחק של כמה עשרות מטרים, עשו זאת מבלי שהוא סיכן את חייהם או את חיי אדם אחר כלשהו, ולירי הבלתי-חוקי בו לא הייתה כל הצדקה. לפי פרסומים בתקשורת נפתחה חקירת מצ"ח, אולם הניסיון שנצבר מלמד כי מטרתה של חקירה כזו אינה הגעה לאמת כי אם טיוח הירי וההרג. טיוח זה משמעותו המשך הירי הקטלני והזלזול בשלומם וביטחונם של פלסטינים בידי ישראל.

פאדי ושחה היה בקרבת העץ שבקדמת התמונה בעת שנורה על-ידי החיילים שחסו מאחורי לוחות הבטון המסומנים בחלקה האחורי. צילום: כרים ג'ובראן, בצלם
פאדי ושחה היה בקרבת העץ שבקדמת התמונה בעת שנורה על-ידי החיילים שחסו מאחורי לוחות הבטון המסומנים בחלקה האחורי, במרחק של בין 100-70 מטרים ממנו. צילום: כרים ג'ובראן, בצלם

א.א., חברו של ושחה, סיפר בעדות שמסר ב-10.6.21 לתחקירן בצלם איאד חדאד מה אירע כשהמתינו להגעת התהלוכה:

בשעה 16:30 שמענו את הקריאות של התהלוכה המרכזית שהתקרבה מרמאללה. ראיתי ג'יפ האמר יורד מגבעה שליד הבסיס הצבאי לכיוון החיילים, שהתמקמו מאחורי קוביות בטון בדרך החסומה. באותו זמן אני ופאדי ושחה ישבנו מתחת לעץ, במרחק של בערך מאה מטרים מהחיילים ודיברנו. סוללת העפר הסתירו נותנו מהחיילים. היו שם רק מעט צעירים שיידו אבנים לעבר החיילים. פאדי אמר לי: בוא ניתן מכה אחרונה לחיילים ואז נצטרף לתהלוכה המרכזית. התקדמנו עם בחור שלישי.

ראיתי שלושה חיילים יורדים מההאמר ועולים על סוללת עפר. החיילים האחרים ירו הרבה רימוני גז וכדורי "גומי" לעבר מפגינים שהיו קרובים אליהם, ושלושת החיילים שעלו על הסוללה ירו אש חיה לעברנו. רסיסים עפו מהסלעים שמסביבנו. כולנו ברחנו. צעקתי לפאדי שישכב ומייד נשכבתי בעצמי. שמעתי ארבע יריות חיות וראיתי את פאדי שוכב במרחק של בערך עשרה מטרים ממני. בהתחלה חשבתי שהוא פשוט נשכב כמו שאמרתי לו, אבל כשקראתי לו הוא לא ענה. בינתיים נפסק הירי.

זחלתי אל פאדי כי עדיין חששתי שהירי יתחדש. הוא שכב על הבטן בלי לזוז ודימם מהצד של הראש, מאחורי האוזן. התחלתי לקרוא "אמבולנס, אמבולנס". לא יכולתי לשאת את המראה. הייתי בהלם. לא העזתי להרים או להזיז אותו כי חששתי לגרום לו נזק. כמה צעירים שמעו אותי והגיעו כדי לפנות אותו. כשהם הרימו אותו ראיתי את היקף הפגיעה, והבנתי שייתכן שהוא נפל שהיד. התחלתי לצעוק בצורה לא מודעת: "שהיד, שהיד, שהיד". הצעירים הובילו אותו לאמבולנס שעמד לצד הכביש ואז פינו אותו למרכז הרפואי פלסטין.

ר.ו., קרוב משפחתו של ושחה, צפה במתרחש מגבעה במרחק של כ-400-300 מטרים מהמקום. בעדות שמסר ב-17.5.21 לתחקירן בצלם איאד חדאד סיפר:

בסביבות השעה 16:30 ראיתי ג'יפ האמר צבאי יורד מהגבעה לכיוון החיילים שבצד המזרחי, בכביש שסגור מאחורי הבטונדות. באותו זמן, לפני שהג'יפ הגיע לחיילים, היו יידוי אבנים קל של 20-15 צעירים. כמה רגעים אחרי שההאמר הגיע, החיילים ירו רימוני גז מדמיע, כדורי "גומי" ואש חיה בצורה אינטנסיבית. באותו רגע לא ראיתי יידוי אבנים, וחלק מהמפגינים נחו, כנראה שהם חיכו לתהלוכה המרכזית.

הצעירים הופתעו מהירי וברחו. באמצע המהומה שמעתי ירי חי וראיתי צעיר נופל על הבטן. חשבתי שהוא נפצע. הוא לא היה בשורות הקדמיות של הצעירים, אלא במרחק של 100-70 מטרים מהחיילים, ולידו היו עוד שניים-שלושה צעירים. אחד מהם צעק "אמבולנס, אמבולנס", וקבוצה של פרמדיקים התקדמה כדי לפנות את הפצוע. אחר כך שמעתי קריאות "שהיד, שהיד". חלק מהאנשים שלידי לחשו ביניהם את השם של הפצוע שהגיע אליהם בטלפונים הסלולריים - פאדי ושחה.

בבית החולים הבנתי שפאדי נפגע בחלק הימני של גזע המוח, ושהם לא יוכלו לנתח אותו עד שמצבו מתייצב. הוא אושפז בטיפול נמרץ במצב של מוות מוחי. הבנו מהרופאים שהסיכויים שלו להחלים קלושים מאוד. דאגנו מאוד וצפינו כל הזמן שמצבו ישתפר, אבל הוא לא השתפר, עד שהוא נפטר בבוקר של יום רביעי, 2.6.21.