דילוג לתוכן העיקרי
סומיה מנסור עם שתיים מבנותיה. צילום: אלכס ליבק, 3.4.21
תפריט
מהשטח
נושאים

לא פיגוע, לא דריסה: חיילים במחסום ירו ופצעו בני זוג, הורים לחמישה ילדים, הבעל מת מפצעיו

אוסאמה מנסור. התמונה באדיבות המשפחה
אוסאמה מנסור. התמונה באדיבות המשפחה

בליל שני, 5.4.21, נכנסו חיילים לעיירות ביר נבאלא ואל-ג'יב שמצפון לירושלים, ערכו חיפושים בבתים וירו גז מדמיע לעבר ילדים ובני נוער שהשליכו עליהם אבנים. לאחר חצות, בסביבות השעה 02:30, 6.4.21, הגיעו כארבעה כלי רכב צבאיים לכביש ביר נבאלא-אל-ג'יב העובר בגבול בין שתי העיירות. כלי הרכב עצרו בסמוך לאי התנועה שבמרכז הכביש ובסמטאות הסמוכות אליו, והחיילים יצאו מהם ועמדו לידם.

זמן קצר לאחר מכן עברו במקום במכוניתם בני הזוג אוסאמה, בן 45, וסומיה, בת 35, מנסור, תושבי הכפר בידו והורים לחמישה, שהיו בדרכם הביתה מביקור במרפאה בביר נבאלא. אחד החיילים סימן להם בפנס ואוסאמה מנסור עצר את מכוניתו.

לאחר ויכוח קצר בינו לבין לאחד החיילים, המשיך מנסור בנסיעה. מיד לאחר שהחל בנסיעה פתחו החיילים באש לעבר המכונית ופצעו את מנסור בראשו. סומיה, שנפצעה מרסיסים, נטלה לידיה את ההגה, לחצה על הגז והמשיכה בנסיעה לאורך כ-700 מטרים נוספים ואז עצרה בצד הדרך. תושבים שהגיעו למקום פינו את בני הזוג למרפאה בכפר בידו וממנה הועברו לבית חולים ברמאללה, שם נותח מנסור. לאחר כשעה נקבע מותו. חיילים החרימו את מכוניתו של מנסור, וכמה שעות מאוחר יותר גם את מכשירי ההקלטה של מצלמות האבטחה של שני בתי עסק סמוכים, הצופות אל מקום האירוע.

מתחקיר בצלם עולה כי בנתיב הנסיעה של המכונית לא היו חיילים, וכי הירי הראשון בוצע מיד כשהמכונית החלה בנסיעה, במרחק של מטרים ספורים ממחסום הפתע וכעשרים מטרים ממספר חיילים שעמדו באזור אי התנועה, בהמשך הדרך. לאחר-מכן המשיכו החיילים לירות על המכונית, הן ממחסום הפתע והן מאי התנועה, ירי אינטנסיבי.

מקום האירוע. צילום: איאד חדאד, בצלם, 6.4.21.

הצבא מיהר לקבוע כי מדובר בפיגוע דריסה, וכי החיילים שירו בבני הזוג מנסור עשו זאת לאחר שהרכב "האיץ לעבר קבוצת לוחמים נוספת שפעלה במרחב, באופן שסיכן את חייהם של הלוחמים". אולם, מפרסומים בתקשורת עולה כי כבר באותה עת, גם בצבא הטילו ספק בכך שמדובר בפיגוע דריסה.

הצבא הודיע כי חקירת מצ"ח נפתחה באופן מיידי, אולם ניסיון ארוך שנים מלמד כי אין לצפות שתוביל לדבר מלבד טיוח ההרג, שכן זו מטרתה – לשמש עלה תאנה על ידי יצירת מצג שווא של מערכת אכיפת חוק מתפקדת ולהשתיק ביקורת שעשויה להישמע.

אשתו של אוסאמה, סומיה מנסור, סיפרה בעדות שמסרה ב-7.4.21 לתחקירן בצלם איאד חדאד מה אירע כשהיא ובעלה הגיעו במכוניתם למחסום הפתע:

סומיה מנסור. צילום: איאד חדאד, בצלם, 7.4.21

כשהגענו לביר נבאלא הופתענו לראות שני ג'יפים צבאיים שעמדו לרוחב הכביש קרוב לאי התנועה. לא שמתי לב אם היו שם כלי-רכב צבאיים אחרים. בהמשך הכביש אחרי הג'יפים עמדו עוד שני חיילים, קרוב לאי התנועה, במרחק של עשרים מטרים בערך משני החיילים הראשונים. אחד החיילים הקרובים אלינו סימן לנו לעצור עם פנס. אמרתי לאוסאמה "נראה שיש כאן צבא יא אוסאמה, תעצור". אוסאמה עצר במרחק של כמה מטרים מהחיילים. לא ראיתי על הכביש קונוסים או דוקרנים שיעצרו אותנו. אחד החיילים ניגש לאוטו מצד הנהג והתחיל לצעוק על אוסאמה בעברית "למה אתה לא עוצר?! סימנתי לך מרחוק ולא עצרת". למרות שאוסאמה כן עצר, הוא ענה לחייל בעברית "לא ראיתי אותך. באלוהים אני מסטול מרוב עייפות ולא שמתי לב אליך". החייל שאל אותו "מאיפה אתם ולאן אתם נוסעים", ואוסאמה ענה לו שהיינו אצל הרופא ואנחנו בדרך חזרה לכפר שלנו, בידו. הוא לא ביקש תעודות זהות ולא מסמכים של הרכב ולא כלום. אנחנו נסענו באוטו "משטובה" (ללא רישיון רכב).

אחר כך אוסאמה המשיך לנסוע, ואז אחד החיילים ירה כדור אחד שפגע בחלק האחורי של האוטו. התחלתי לצעוק: "אוסאמה, אוסאמה, הם יורים עלינו! עצור! עצור אחרת יהרגו אותנו!". הוא ענה לי: "מה לעצור? הם ירססו אותנו". אוסאמה האיץ ואז התחיל ירי מסיבי שפגע באוטו מאחור. החיילים שהיו מקדימה לא היו במסלול הנסיעה שלנו, אבל גם הם התחילו לירות עלינו, עוד לפני שהתקרבנו אליהם. כדורים או רסיסי זכוכית עפו לכל הכיוונים. אני חושבת שלפחות שלושה כדורים פגעו באוטו מקדימה, ועוד עשרות חדרו מאחורה. מרוב פחד הורדתי את הראש בין הרגליים כדי להתגונן מהכדורים. האוטו התחיל להתנדנד מצד לצד. אמרתי לאוסאמה שנפגעתי, כי הרגשתי פגיעות בגב. הוא אמר לי "גם אני נפגעתי" ואחר כך שתק. אלה היו המילים האחרונות שלו. ראיתי שהוא נפצע בראש. הוא לא דיבר והגוף שלו היה נטה לצד שלי. חשבתי שהוא לא יוכל לנהוג אז לחצתי על הגז ונהגתי כדי שלא נתנגש במשהו. כשחשבתי שאנחנו כבר רחוקים מטווח הירי או הראייה של החיילים, עצרתי את האוטו בצד ימין של הכביש והרמתי את מעצור היד. הייתי בהלם, צעקתי על בעלי, שהיה ללא הכרה, "אוסאמה! אוסאמה!" אבל הוא לא הגיב.

ב.ע., תושב הרחוב, בן 57, שב הביתה לאחר ששמע מאשתו כי חיילים יורים גז מדמיע ליד ביתם. לאחר שירי הגז נפסק, נשארו בני הזוג ערים. בעדות שמסר ב-6.4.21 לתחקירן בצלם איאד חדאד סיפר:

השמשה הקדמית של מכוניתם של בני הזוג, מנוקבת כדורים

בסביבות השעה 2:30 לפנות בוקר אני ואשתי היינו עדיין ערים. שמעתי את כלי-הרכב הצבאיים חוזרים לאזור שלנו. ראיתי בערך חמישה כלי-רכב צבאיים על אי התנועה שמול הבית שלנו, ובערך עשרה חיילים על הקרקע. הערכתי שהם מתכננים לפשוט על איזו חנות או בית. הייתה תנועה דלילה והחיילים לא עצרו את המכוניות שעברו. אני והילדים שלי הסתכלנו מהמרפסת על הכביש המואר.

אחרי זמן קצר ראיתי מכונית פרטית מגיעה מכיוון ביר נבאלא. היא נסעה במהירות רגילה, וכשהגיעה למרחק של עשרה מטרים בערך מהחיילים אחד מהם סימן לנהג לעצור. האוטו נעצר ושלושה חיילים ניגשו לצד של הנהג. שמעתי את אחד מהם צועק על הנהג בעברית, שאני מבין היטב. החייל שאל אותו למה הוא לא עצר, והנהג ענה לו שהוא עצר והם המשיכו להתווכח. אחרי פחות מדקה המכונית נסעה. באותו רגע לא היו לפניה חיילים. הנהג הספיק להתרחק רק כמה מטרים ואז החיילים קראו לו לעצור אבל הוא לא עצר והחיילים ירו על המכונית מאחור, כשהם ממשיכים לצעוק "עצור! עצור!".

שמעתי יריה בודדת ואחריה ירי מסיבי. מההתחלה שמעתי כדורים פוגעים בשמשה האחורית ושמעתי אותה מתנפצת, אבל אני לא יכול לומר בוודאות כמה יריות פגעו בה. כשהאוטו נפגע הוא התחיל להתנדנד תוך כדי נסיעה. הוא כמעט התנגש בחפצים או במדרכה יותר משלוש פעמים ובכל פעם התיישר והמשיך בנסיעה. אחרי שהאוטו התקדם בערך חצי קילומטר הוא יצא מטווח הראייה שלי. אחר כך הירי נפסק. במהלך הירי ראיתי 4-3 חיילים כורעים ברך בתנוחת צליפה. הייתי די משוכנע שהנוסעים נפגעו, כי נורו עליהם כל כך הרבה כדורים.

אחרי 15-10 דקות כלי הרכב הצבאיים נסעו לכיוון הכפר אל-ג'יב, מרחק של בערך חצי קילומטר. החלטתי ללכת ולראות מה קורה שם. עצרתי במרחק של מאה מטר מכלי-הרכב הצבאיים ומאמבולנס פלסטיני שהגיע לשם ועמד ליד האוטו שנפגע.

שעה או שעה וחצי אחרי האירוע חיילים ושוטרי משמר הגבול חזרו לאזור ואספו מהכביש את תרמילי הכדורים הריקים. בבוקר ראיתי שם כמה תרמילים שאנשי הכוח כנראה פספסו.

דקות ספורות לאחר שסומיה מנסור עצרה את המכונית, במרחק של כשבע מאות מטרים ממחסום הפתע, הגיעו למקום כמה צעירים שפינו את בני הזוג למרפאה בבידו. אוסאמה קיבל במרפאה טיפול ראשוני ובני הזוג פונו תוך דקות ספורות באמבולנס, שנסע לבית החולים ברמאללה בדרכים עוקפות כדי להימנע ממפגש עם חיילים. לבית החולים הגיע אוסאמה מנסור ללא הכרה, והוכנס למחלקת הטראומה וממנה לחדר הניתוח. סומיה נבדקה וטופלה בגין פציעה מרסיסי ירי ושברי זכוכית. לאחר כשעה נקבע מותו של אוסאמה.

סומיה הוסיפה וסיפרה בעדותה:

כל הזמן שאלתי את בני המשפחה שלי ושל בעלי, שהגיעו לבית החולים, על המצב של אוסאמה, אבל הם לא נתנו לי תשובות ברורות. הייתי לחוצה מאוד ורק בשעה 5:00 בבוקר סיפרו לי שאוסאמה נפטר.

אחרי חצי שעה שיחררו אותי מבית החולים עם מרשם למשככי כאבים וחומרי חיטוי לפצעים.

מי שהרג את בעלי גרם לי לשברון לב. הוא היה חברי לחיים, והם הפכו חמישה ילדים ליתומים מאב. שאלוהים ירחם עליו. הוא בדיוק השתחרר לפני חודשיים אחרי מעצר על שהיה בלתי חוקית בישראל. הם גדעו מהר מאוד את השמחה שלנו על איחוד המשפחה ועל המפגש המחודש שלו עם הילדים.