דילוג לתוכן העיקרי
עובדים פלסטינים נכנסים לישראל דרך פרצה בגדר ההפרדה, פרעון, מחוז טול-כרם. צילום: אחמד אל-באז, אקטיבסטילס, 5.8.20
תפריט
מהשטח
נושאים

שוב – חיילים ממארב ירו ופצעו 12 עובדים פלסטינים שניסו להיכנס לישראל

מדי יום נכנסים לישראל לצורך עבודה אלפי פלסטינים תושבי הגדה המערבית, ללא היתר. המדינה מודעת היטב למציאות זו, שאף משרתת אותה בכך שהיא מבטיחה לה כוח עבודה זול ומוחלש. למרות זאת, מפעם לפעם, חיילים המוצבים במארב מול פרצות בגדר ההפרדה, או מסיירים בג'יפ צבאי על כביש הביטחון של הגדר, יורים אש חיה בפלסטינים העוברים בפרצות אלה. כפי שבצלם כתב בעבר, ירי מתוכנן זה אינו יוזמה נקודתית של חייל או מפקד כזה או אחר, אלא יישום של מדיניות. ברור כי מדיניות זו איננה – ואינה יכולה להיות – חוקית. הפועלים הרי אינם מסכנים איש והם מבקשים – כפי שידוע היטב לצבא – רק לפרנס את משפחותיהם. אבל מבחינת ישראל, כאמור, זוהי מדיניות. ומאחר שכך, איש לא יידרש לתת את הדין על מעשים אלה – לא החיילים שירו, לא מפקדיהם שתכננו את המארבים, לא היועצים המשפטיים שאישרו את המדיניות ולא הדרג הצבאי הבכיר.

מאז אוקטובר 2019 ועד היום תיעד בצלם 36 עובדים שנפצעו מירי אש חיה כשניסו להיכנס לישראל או לשוב ממנה דרך פרצות בגדר. חלק גדול מהמקרים הללו אירעו בפרעון ואחרים אירעו בחלקים אחרים של מחוז טול כרם או במחוז ג'נין.

11.1.21 – פציעתם של תשעה עובדים, גדר ההפרדה, פרעון

ביום שני, 11.1.21, הציב הצבא מארב של חיילים מול פרצות בגדר ההפרדה בסמוך לכפר פרעון, בהן עוברים פלסטינים המנסים להיכנס לעבודה בישראל ללא היתר. במהלך היום ירו החיילים כדורי "טוטו" ממרחק של כ15-10 מטרים, ללא אזהרה, ופצעו לפחות תשעה פלסטינים ברגליהם. כל התשעה פונו לבתי חולים בטול-כרם, חמישה מהם סבלו משברים ברגליהם.

להלן עדויותיהם של חלק מהפצועים, אותן גבה תחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי.

מ. פ., תושב בית אימרין שמצפון לשכם, בן 25, יצא מביתו בסביבות השעה 3:30 לפנות בוקר. הוא הגיע לגדר לאחר כשעה, חצה אותה ולאחר שהתקדם מספר צעדים נורה ברגלו. בעדותו סיפר:

כשהגעתי לפתח בגדר היה עדיין חשוך. חלק מהפועלים כבר התחילו להגיע לאזור בדרך לעבודה שלהם. נכנסתי דרך הפרצה בגדר ואחרי כמה צעדים נורו לכיווני כמה כדורים. נפגעתי ברגל שמאל ונפלתי על הכביש. בגלל הבהלה והפחד קמתי וברחתי בריצה לכיוון המכוניות שחונות בפרעון, מזרחית לגדר, מרחק של 200 מטרים בערך. מצאתי מכונית שפינתה אותי לבית חולים בטול-כרם. לא ראיתי את החיילים שירו בי, רק שמעתי אותם רודפים אחריי וקוראים לי לעצור. בבית החולים עברתי בדיקות וצילומי רנטגן ואז התברר שהכדור גרם לשבר בעצם. הרופאים גיבסו לי את רגל שמאל ואני עדיין מאושפז, מקבל טיפולים ועובר עוד בדיקות.

ב.א., תושב כפר עבוש שמדרום לטול-כרם, בן 25, עובד כפחח במוסך בישראל. הוא הגיע לפרצה בגדר בסביבות השעה 6:30 בבוקר, כבכול יום. לאחר שעבר בפרצה והתקדם כמה מטרים, הוא נורה ברגלו. בעדותו תיאר מה אירע באותו בוקר:

ביום שני, בסביבות השעה 6:30 בבוקר, הגעתי לאזור הפרצות בגדר. היו שם עשרות פועלים שהגיעו ממקומות שונים בצפון הגדה, שכולם מגיעים לעבודה שלהם בישראל דרך אחת הפרצות האלה. עברתי את הגדר והלכתי כמה צעדים. לפניי היו עוד פועלים. ואז נורו שלושה כדורים ואחד מהם פגע לי ברגל ימין. נפלתי על כביש הביטחון ואז יצאו שלושה חיילים מתוך מטע הזיתים הסמוך. הם הקיפו אותי והתחילו לטפל בי כדי לעצור את הדימום. כעבור רבע שעה בערך הגיע אמבולנס צבאי. הפרמדיקים נתנו לי זריקה נגד כאבים, כי לא הייתי מסוגל לעמוד על הרגליים. אחר כך האמבולנס הצבאי לקח אותי למחסום ג'בארה, ושם חיכה אמבולנס פלסטיני שפינה אותי לבית החולים בטול-כרם. בבדיקות וצילומי רנטגן שעברתי במיון התברר שיש לי שבר בשוק הימנית. הרופאים גיבסו את כל הרגל. אני אמור להישאר באשפוז כמה ימים להמשך טיפול.

חיי העוני דחפו אותי להרפתקה המסוכנת של חציית הגדר. אם הייתי מוצא עבודה בטול-כרם או בקרבתה לא הייתי מסכן את עצמי ככה. אני הרי לא הולך לישראל כדי לטייל ולשנות אווירה, אני הולך לעבוד שם כדי שאוכל לפרנס את המשפחה שלי. אני לא יודע עד מתי אהיה מרותק ולא אוכל לעבוד, אבל ייקח זמן עד שהעצם תתאחה.

פרצה בגדר ההפרדה ליד פרעון שבמחוז טול-כרם. צילום: אחמד אל-באז, אקטיבסטילס, 5.8.20

ב.ע. תושב בלעא שממזרח לטול-כרם, בן 29, עובד כטייח בישראל. הוא הגיע לגדר בסביבות השעה 8:30 בבוקר. לאחר שלא הבחין בחיילים במקום, עבר את הפרצה בגדר ונורה ברגלו. בעדותו סיפר:

כשהגעתי לאזור הגדר, בסביבות 8:30 בבוקר, דאגתי כל הזמן להסתכל לכביש הביטחון כדי לבדוק אם יש שם חיילים או ג'יפים צבאיים. כשראיתי שאין, התקדמתי עם עוד כמה פועלים שאני לא מכיר לעבר הפרצה בגדר שאני רגיל לעבור בה. אחרי שעברו חמישה-שישה פועלים, הגיע תורי ועברתי. אחרי כמה צעדים שמעתי כמה יריות. לא ידעתי מאיפה הן נורו. הרגשתי כמו מכת חשמל ברגל ימין. מרוב בהלה התחלתי לרוץ בחזרה דרך הפרצה בגדר, לכיוון פרעון. חמישה-שישה חיילים יצאו מבין עצי הזית שמול הפרצה וקראו לי לעצור. הם רדפו אחריי אבל המשכתי לרוץ. אחרי בערך 400 מטרים נעלמתי מטווח הראייה שלהם והגעתי לאוטו פרטי שחנה שם. עליתי עליו והנהג לקח אותי עד לצומת הכפר פרעון, ליד המחסום של הביטחון הפלסטיני. הכוח הפלסטיני הזעיק אמבולנס שפינה אותי לבית החולים בטול כרם. במיון עברתי בדיקות וצילומי רנטגן. למזלי, התברר ששני הכדורים חדרו לרגל ימין ויצאו ממנה בלי לגרום לשברים בעצמות, אבל נשארו רסיסים בתוך הרגל. אני עדיין מאושפז ומקבל טיפולים נוגדי דלקת.

נ. ע., תושב ג'ינסאפוט שמדרום-מערב לשכם, בן 20, הגיע לגדר בשעות הבוקר. לאחר ששמע שכמה עובדים נורו על ידי חיילים באותו יום, הוא החליט לחזור לביתו, לנסות לעבור שוב בשעות הערב ולהישאר ללון בישראל. בסביבות השעה 17:00 הגיע נ.ע. לפרצה שליד הגדר, עבר אותה ואז נורה. בעדותו סיפר:

לקראת ערב, בסביבות השעה 17:00, חזרתי לאזור הגדר מערבית לפרעון. לא ידעתי שיש חיילים שאורבים לפועלים. כמה מטרים אחרי הפתח בגדר, חטפתי כדור ברגל ימין. מיד התחלתי לרוץ לכיוון פרעון כי פחדתי שהחיילים יתפסו אותי. למרות הכאב העז והדימום המשכתי לרוץ בצליעה. אחרי 300 מטרים בערך מצאתי מונית חונה, עליתי עליה ונסעתי לבית החולים בטול-כרם. עשו לי צילומי רנטגן ואז נודע לי שפגעו בי שני כדורים. כאב לי מאוד, אבל למזלי הכדורים לא פגעו בעצם. אני אמור להשתחרר מבית החולים במהלך השבוע והרופאים אמרו לי שהפצעים יחלימו תוך זמן קצר.

1.2.21 – פציעתם של שני עובדים, גדר ההפרדה, ברטעה א-שרקייה

ביום שני, 1.2.21, בסביבות השעה 6:30 בבוקר, הגיעו שני עובדים מאזור ג'נין לפרצה בגדר ההפרדה שממזרח למובלעת ברטעה א-שרקייה. מיד לאחר שחצו את הפרצה בגדר, הבחינו השניים בג'יפ צבאי במרחק של כמאה מטרים מהם, שהתקדם לעברם. הם החלו להימלט אולם החיילים בג'יפ ירו לעברם מיד כדור חי, שפגע ברגליו של אחד העובדים, יזיד דאווד, תושב עראבה, בן 23.

בעדות שמסר ב-7.2.21 סיפר דאווד מה אירע באותו בוקר:

ביום שני בבוקר הגעתי לפרצה בגדר ההפרדה יחד עם חבר שלי, שגם הוא עובד בישראל. עברתי דרך הפרצה ופתאום הגיע ג'יפ צבאי. רק התחלנו לברוח ואחד החיילים ירה כדור אחד לעברי, ממרחק של בערך מאה מטרים. הכדור פגע ברגליים שלי. בהתחלה, מרוב בהלה ופחד, לא הרגשתי שנפגעתי. רצתי עם חבר שלי למרחק של מאה מטרים בערך, לכיוון ברטעה, ואז התחלתי להרגיש כאבים ודממתי מאוד.

אחר כך חבר שלי ובחורים נוספים שהיו שם עזרו לי לחזור דרך הפרצה שבגדר ופינו אותי ברכב פרטי שעמד שם למרפאה ביישוב שלי, עראבה. אבל לצערי, המרפאה הייתה סגורה, אז הזמנו אמבולנס שפינה אותי לבית חולים בג'נין. במיון טיפלו בי ועשו צילומי רנטגן. אחרי כמה שעות שוחררתי הביתה והרופאים הורו לי לנוח עד להחלמה המלאה, וקבעו ביקור חוזר למעקב.

מאוחר יותר באותו יום, בסביבות השעה 15:30, חזר וסים אבו אל-ח'ייר, תושב סילת אל-חארית'יה בן 25, מעבודתו בישראל יחד עם עובדים נוספים. כשניסה לעבור דרך הפרצה שבגדר ירו חיילים ברגלו ממארב, ממרחק של כ-150 מטרים מערבית לו.

בעדות שמסר ב-7.2.21 תיאר מה קרה:

ביום שני, בערך בשעה 15:30, חזרתי הביתה יחד עם קבוצה של פועלים נוספים שעובדים בישראל. הגעתי לפתח בגדר ההפרדה ולא ראיתי באזור חיילים. ברגע שניסיתי לעבור בפתח שמעתי ארבע-חמש יריות. מסתבר שקבוצה של חיילים, אני לא יודע בדיוק כמה, ארבו לנו במרחק של בערך 150 מטרים מהפתח בגדר שבו עברנו וירו לעברנו ללא אזהרה. אחד הקליעים פגע לי בכף רגל שמאל. נפלתי מיד ופועלים שהיו לידי הרימו אותו והעבירו אותי דרך הפתח בגדר. הם הביאו אותי לרכב פרטי שהיה שם והסיע אותי לבית החולים הממשלתי בג׳נין.

בבית החולים עשו לי צילומי רנטגן והוציאו לי רסיס מהרגל. ישנו רסיס נוסף שהרופאים העדיפו לא להוציא כי הם חששו שזה יפגע ברגל. הם גיבסו לי את הרגל ושחררו אותו הביתה באותו יום לנוח ולהחלים. אחרי הפציעה סבלתי מכאבים והגיע אלי רופא הביתה כדי לעקוב אחרי מצבי.

10.2.21 – פציעתו של נער בן 16, גדר ההפרדה, ברטעה א-שרקייה

ביום רביעי, 10.2.21, בסביבות השעה 16:30, הגיעו שני בני דודים תושבי יעבד, לפרצה בגדר ההפרדה שממזרח למובלעת. השניים – ש. ע., בן 16, וא. ע., בן 17, ראו קבוצת עובדים חוזרת מישראל דרך הפרצה והחליטו לעבור בה. מיד לאחר שש. ע. עבר בפתח, ירו אנשי כוחות הביטחון ברגלו מתוך כלי-רכב שהיה במרחק של כמאה מטרים מהנערים.

בעדות שמסר ב-11.2.21 תיאר מה קרה:

התקדמתי לפתח בגדר, וקרוב המשפחה שלי היה מאחורי. ברגע שעברתי בפתח ירו עליי כדור שפגע בי ברגל שמאל. ברחתי כמה מטרים אחורה, ואז שמתי לב שאני מדמם מאוד. לא הייתי מסוגל להמשיך לרוץ ונפלתי על הקרקע. כמה חיילים ירדו מהרכב ורצו אליי אבל למזלי היו שם כמה פועלים ונהגים, שהרימו אותי מיד ופינו אותי במכונית פרטית למרפאה ביעבד. משם העבירו אותי באמבולנס לבית החולים הממשלתי בג׳נין.

בבית החולים עשו לי צילומי רנטגן והתברר שהקליע נכנס ויצא דרך השוק השמאלית. ההורים שלי ובני משפחה הגיעו לבית החולים, ונשארתי שם כמה שעות כדי לקבל טיפול ואז השתחררתי הביתה. הרופאים לא רצו שאשאר בבית החולים כדי שלא אסתכן בהידבקות בקורונה.