דילוג לתוכן העיקרי
מימין לשמאל: עות'מאן לדאדווה ומוחמד שרייתאח. התמונות באדיבות המשפחות
תפריט
נושאים

שוטרי מג"ב שליוו פלישת מתנחלים לאדמות אל-מזרעה אל-קיבלייה ירו ירי קטלני על תושבים שהתעמתו איתם, הרגו שניים מהם ופצעו שבעה

הכפר אל-מזרעה אל-קיבלייה שוכן מצפון-מערב לרמאללה, וגרים בו כ-5,000 תושבים. מצפון לכפר נמצא אתר העתיקות ח'ירבת נעלאן, המשמש מקום בילוי לתושבי הכפר. בשנת 2007 החלו מתנחלים להשתלט על אדמות הכפר. תחילה הם עיבדו אדמות השייכות לכפר, במרחק של כקילומטר ממערב לח'ירבת נעלאן וב-2012 הציבו בסמוך להן קרוואנים למגורים. שטח זה הפך לנקודת ההתנחלות כרם רעים, ומאוחר יותר לחלק מההתנחלות טלמון. במהלך יולי 2018 שיפצו התושבים הפלסטינים את הח'ירבה והציבו בה תאורה, ספסלים וכסאות. באותה תקופה החלו מתנחלים להגיע לאתר בימי שישי כשהם מלווים באנשי כוחות הביטחון, ולהתפלל בו.

Thumbnail
מבט מח'ירבת נעלאן אל נקודת ההתנחלות כרם רעים. ברקע ההתנחלות נריה. צילום: אלכס ליבק

בחלק מהמקרים התפתחו במקום עימותים בין תושבי הכפר לבין כוחות הביטחון, ובחלקם נפצעו תושבי הכפר מירי אש חיה. כמו כן, מאז חודש יולי האחרון תיעד בצלם שלושה מקרים בהם השחיתו מתנחלים חלק מהמתקנים שהתושבים הציבו בח'ירבה. בנוסף, נכנסו המתנחלים לכפר והשחיתו 28 מכוניות. התנהלות זו אינה ייחודית לכפר אל-מזרעה אל-קיבלייה: מתנחלים תוקפים פלסטינים ופוגעים ברכושם בחסות הצבא או בהשתתפותו הפעילה, ובעידוד הרשויות הישראליות במקומות רבים בגדה, במטרה להרחיק את תושבי הכפר מאדמותיהם, ולהקל על המדינה להשתלט עליהן לצרכיה שלה.

מפת האזור

ביום שישי, 26.10.18 התארגנו מתנחלים לצאת לח'ירבה, כפי שהם עושים מזה כארבעה חודשים, כחלק ממהלכי המדינה והמתנחלים להמשיך בהשתלטות על אדמות האזור ולדחוק מהן עוד ועוד את התושבים הפלסטינים. החל מהשעה 10:00 בבוקר התאספו בכרם רעים כחמישים מתנחלים, בכוונה לצאת ל"תפילה" בח'ירבה. במקום נכחו גם כחמישים חיילים ושוטרי מג"ב וכמה כלי רכב צבאיים. ממולם, באזור הח'ירבה, החלה להתאסף קבוצה של תושבי הכפר. בסביבות השעה 14:00, כשבמקום כבר נכחו יותר מ-200 מתושבי הכפר, החלו המתנחלים להתקדם אל הח'ירבה, בליווי אנשי כוחות הביטחון. כמה עשרות מתושבי הכפר החלו להתקדם לקראתם כשחלקם מיידים לעברם אבנים ממרחק של כמה עשרות מטרים. אנשי כוחות הביטחון ירו על התושבים כדורי מתכת מצופי גומי, רימוני גז מדמיע וכן מכלי גז מדמיע ממערכת המותקנת על ג'יפים צבאיים. כמה מתושבי הכפר נפצעו מכדורי "גומי" ואחרים משאיפת גז מדמיע. בשלב זה חזרו רוב המתנחלים על עקבותיהם ולאחר כשעה של עימותים נסוגו גם התושבים לאזור הח'ירבה. אולם, כעשרה שוטרי מג"ב וחיילים הלכו בעקבותיהם והעימותים נמשכו גם באזור החי'רבה וממזרח לה, עד לשעה 17:00. במהלך שעות אלה נפצעו עוד תושבים מ"כדורי גומי".

בסביבות השעה 17:00 החלו אנשי כוחות הביטחון לחזור לכיוון "כרם רעים". כמה עשרות מתושבי הכפר רצו אחריהם והמשיכו ליידות לעברם אבנים. אנשי כוחות הביטחון ירו לעברם רימוני גז מדמיע. בשלב זה פתח לפחות אחד משוטרי המג"ב בירי חי לעבר התושבים. בתוך כדקה נורו לעברם כעשרים קליעים חיים, מטווח קצר. תשעה תושבים נפצעו, שניים מהם אנושות. מיד לאחר מכן עזבו כוחות הביטחון את המקום.

שניים מהנפגעים מתו מפצעיהם: עות'מאן לדאדווה, בן 33, שהותיר אחריו אישה בהריון מתקדם וארבעה ילדים, עמד במרחק של כעשרה מטרים מהשוטר שירה בו. הוא נפצע בירכו השמאלית, מאחור. רסיסים מהכדור חדרו לבטנו והוא מת זמן קצר לאחר מכן. מוחמד שרייתח, בן 28, שהותיר אחריו אישה ושני ילדים, עמד כחמישה מטרים מהשוטר ונפצע בראשו. הוא הגיע ללא הכרה לבית החולים אל-איסתישארי ברמאללה ומת מפצעיו לאחר כשבועיים, ב-10.11.18. אחד הפצועים, שנפגע מירי חי ברגלו, מאושפז עדיין בבית החולים. במהלך האירוע נפצעו גם חמישה תושבים מירי כדורי "גומי" של כוחות הביטחון ואדם נוסף מפגיעה ישירה של רימון גז. לדברי המשטרה שלושה שוטרי מג"ב נפצעו באירוע.

Thumbnail
ח'ירבת נעלאן בכפר אל-מזרעה אל-קיבלייה. צילום: אלכס ליבק

סופו של אירוע זה הוא, יחסית, חריג: ירי קטלני מטווח קצר של כעשרים כדורים, חלקם בצרורות, בידי שוטר מג"ב אחד לפחות, לעבר פלסטינים המיידים אבנים – ירי שהרג שניים ופצע שבעה – אינו מחזה נפוץ. מובן כי ירי כזה אינו חוקי, אינו מוצדק, וסותר כל אות שנכתבה בהוראות הפתיחה באש.

ואולם מה שאינו חריג הוא תגובתה של מערכת הביטחון, שלא טרחה כלל להתייחס לאירוע עד לפניה אליה, ואז הצדיקה התנהלות זו בשיוויון נפש בטענה שבמקום התקיימה "הפרת סדר אלימה". מס השפתיים הקבוע שולם אמנם מיד גם במקרה זה, ובהודעה נמסר גם ש"נפתחה חקירת מצ"ח בשיתוף עם משטרת ישראל". ואולם ניסיון העבר מלמד ש"חקירה" כזו לא תביא לנקיטת צעדים משמעותיים נגד מי מהמעורבים – לא נגד השוטר שירה, לא נגד הקצין האחראי ולא נגד דרגים בכירים יותר. התנהלות זו לא רק מבטאת את עומק הזלזול של ישראל בחייהם של הפלסטינים ובגופם, אלא אף מאפשרת את המשך התרחשותם של מקרים כאלה באין מפריע.

להלן עדויות שגבה תחקירן בצלם, איאד חדאד, מתושבי הכפר שנכחו באירוע:

וסים לדאדווה, בן 40, מנהל מרכז הנוער וראש צוות הפרמדיקים המתנדבים בכפר, תיאר בעדות שמסר ב-28.10.18, את מה שאירע:

Thumbnail
וסים לדאדווה. צילום: איאד חדאד, בצלם, 28.10.18

בסביבות השעה 17:00 המפגינים היו על ראש הגבעה באזור הח'ירבה, והכוח הצבאי היה באזור נמוך יותר, ונסוג לכיוון המאחז. בערך ארבעים בחורים רדפו אחרי הכוח. חששתי שהמצב יחמיר והוריתי לארבעת הפרמדיקים שהיו אתי להתחלק לזוגות ולהתמקם משני צדי השטח שבו התפרשו הבחורים. פתאום אחד משוטרי משמר הגבול התחיל לירות צרורות של אש חיה. בכל צרור הוא ירה שניים-שלושה כדורים ישירות על הבחורים. אני הייתי במרכז, בין הבחורים, במרחק של לא יותר מעשרים או שלושים מטר מהשוטר הזה.

הפצועים נפלו אחד אחרי השני, ביניהם אח שלי, עות'מאן. בהתחלה לא ראיתי שהוא נפגע. התקדמתי אל אחד הפצועים, הפרמדיק חמזה שרייתח, בן 24, שנפצע ברגל וצעקתי לפרמדיקים האחרים שיבואו לעזור לי להרים אותו. ברגע שהרמנו אותו שמעתי צעקות "עוד פצוע - בחזה!", ו"עוד פצוע - בראש!". עזבנו את חמזה כדי לטפל בפצועים האחרים, שהמצב שלהם נראה קשה יותר. קפאתי לכמה שניות ולא ידעתי מה לעשות כי ראיתי יותר מעשרים בחורים על הארץ. חלקם היו פצועים וחלקם השתטחו על האדמה כדי להתגונן מהירי.

אחרי דקה או שתיים הירי נפסק והבחורים התחילו לפנות את הפצועים ולקחת אותם לאמבולנס. התעשתי והלכתי לאמבולנס כדי לטפל בפצועים שהבחורים פינו לשם. הייתה תחושה של כאוס והצעקות והקריאות לא נפסקו: "כאן יש פצוע קשה", "המצב של הפצוע שם קשה יותר" ועוד ועוד. כיוונתי את הפרמדיקים וחילקתי הוראות לפי חומרת המצב של הפצועים. הבחורים כבר פינו שלושה או ארבעה פצועים, והאמבולנס לקח אותם לבית החולים אל-איסתישארי. עוד ארבעה או חמישה פצועים שכבו על האדמה, והפרמדיקים טיפלו בהם.

רק אז ראיתי את אח שלי, עות'מאן. הוא היה שרוע על האדמה, עם פה פעור ועיניים פקוחות. הגוף שלו היה רפוי לגמרי. לרגע חשבתי שהוא מת. לפי הסימנים הראשוניים חשבתי שהוא בלע את הלשון. הפכתי אותו כדי לבדוק אם הוא פצוע, אבל לא ראיתי דימום. אולי פספסתי את הפצע מרוב לחץ. חשבתי שאולי הוא נפל ונחבט באבן והתעלף. החלטתי לטפל בו בהנחה שהוא בלע את הלשון. הרמתי את הראש שלו ואת פלג הגוף העליון והטיתי אותו קדימה, כדי לשחרר את הלשון ולעזור לו לנשום. חזרתי על הפעולה פעמיים שלוש, אבל הוא לא הגיב. השכבתי אותו שוב, והתחלתי לעשות לו הנשמה מלאכותית, דרך הפה. הוא הגיב והתחיל לנשום, אבל בקושי רב. לא ידעתי מה עוד לעשות, אולי בגלל שהייתי כל-כך לחוץ. הבחורים הרימו את עות'מאן ולקחו אותו למכונית פרטית שהסיעה אותו למרפאה בכפר. הגעתי אחריהם וראיתי שגם הרופא מטפל בו כאילו הוא בלע את הלשון. אמרתי לרופא שכבר בדקתי והוא לא בלע את הלשון. הרופא הסכים איתי. בשלב הזה אף אחד לא ראה שעות'מאן נפגע מירי. הרופא הורה לפנות אותו ישר לבית החולים. עליתי לאמבולנס ונסעתי עם עות'מאן יחד עם רופאה מהמרפאה. בדרך הם נתנו לעות'מאן חמצן וראיתי שהצטברו אדים על מסכת החמצן. עקבתי אחר רמת החמצן והדופק ומיששתי את הגוף שלו. כשהיינו ליד אוניברסיטת ביר זית, במרחק של כשני קילומטרים מהכפר, המצב של אחי התחיל להתדרדר. הוא כבר לא נשם והדופק שלו התחיל לרדת עד שהגיע לאפס. הבנתי שהוא כבר לא בחיים ואמרתי את זה לרופאה שהייתה איתנו. היא התחילה לצעוק לנהג שייסע מהר יותר.

הגענו לבית חולים אל-איסתישארי תוך חמש או עשר דקות. הכניסו אותו למיון וניסו לבצע בו החייאה ולטפל בו. אני חיכיתי בחוץ. בהתחלה שאלתי את הרופאים אם האח שלי מת אבל הם לא רצו להגיד לי, כנראה חששו שאתמוטט. הרגעתי אותם ואמרתי להם שכבר בדרך לבית החולים ידעתי שהוא מת ואין מה לעשות. אחרי חמש או עשר דקות הם אמרו לי שהוא מת, אבל עדיין לא הכריזו על כך רשמית. אחר כך העברנו את עות'מאן לצילומי CT כדי לברר איך הוא נפגע. התברר שהכדור חדר מהחלק העליון של הירך וגרם לדימום פנימי שהביא למותו.

חמזה שרייתח, פרמדיק בן 24, נכח בעימותים במדי צוות רפואי. בסביבות השעה 15:30 נפצע שרייתח מכדור "גומי" ברגלו. לאחר שפונה מהמקום וטופל, חזר שרייתח לאזור העימותים כדי לטפל בנפגעים. בעדות שמסר לבצלם סיפר ב-29.10.18:

Thumbnail
חמזה שרייתח. צילום: איאד חדאד, בצלם, 29.10.18

בשעה 16:00 הכוחות התחילו לסגת בהדרגה אבל העימותים המשיכו לסירוגין. שמעתי שיש נפגעים מירי של רימוני גז וכדורי גומי והחלטתי לחזור לאזור ההפגנות כדי לסייע בפעולות ההצלה. בינתיים הצעירים הביאו בחור בן 16 שנפגע מכדור גומי ביד ונגרם לו שבר. בזמן שטיפלתי בו התחלתי לשמוע ירי של אש חיה בצרורות. השעה הייתה בערך 17:00. שמעתי צרחות וקריאות לעזרה "אמבולנס, אמבולנס".

רצתי למקום שממנו נשמעו הצעקות, מרחק של חמישים או שבעים מטרים. הגעתי למפגינים בתוך כמה שניות. הירי נמשך, ללא אבחנה ומטווח קצר. ראיתי בחור שנפצע ברגל ובזמן שהתקרבתי אליו התקרב אליו גם מוחמד שרייתח, צלם עיתונות מהכפר. פתאום מוחמד נפגע מכדור בירך. הוא נשאר על הרגליים והתחיל להתרחק משם.

הצלחתי להגיע לפצוע והתחלתי להרים אותו כדי לפנות אותו משם. היו לידי עוד בחורים שרצו לעזור לי, ואז בדיוק גם אני נפגעתי מכדור. הרגשתי כאילו זרם חשמל פגע בעצם שלי ברגל שמאל. לא הצלחתי לעמוד ונפלתי ארצה. קראתי לווסים לדאדווה, שניגש אליי ובדק את הרגל שלי. הוא העריך שזו פגיעה רצינית וביקש עזרה מהפרמדיקים האחרים ויחד עם שלושה מהם פינה אותי משם.

חמזה שרייתח פונה במכונית פרטית לבית החולים "אל-איסתישארי", שם נלקח לצילום רנטגן ונותח ברגלו למחרת בבוקר. הוא שוחרר כעבור יומיים.

מוחמד חסן שרייתח, סטודנט לתקשורת בן 22, תיאר בעדות שמסר ב-29.10.18 מה ראה:

בשעה 17:00, הכוח הצבאי שעסק בפיזור המפגינים היה במרחק של שבעים עד מאה מטרים מערבית לח'ירבה, באזור נמוך יחסית למקום שבו היו הבחורים. חלק מהבחורים, בין שלושים לחמישים, התקרבו מאוד לשוטרים ולחיילים, והגיעו עד למרחק של בערך עשרים או שלושים מטרים מהם. העימותים החריפו. אני עמדתי בצד, במרחק של לא יותר מ-15 מטרים מהם. לבשתי ווסט מיוחד והיה ברור שאני עיתונאי. אחד מאנשי כוחות הביטחון ירה אש חיה באוויר, ואחרי זמן קצר ירה שוב, אבל זה לא הרתיע את הבחורים והם המשיכו להתעמת אתם.

הבחורים התקדמו עוד, עד שהיו כמעט פנים אל פנים מול השוטרים, במרחק של לא יותר מחמישה מטרים מהם. בינתיים גם אני התקרבתי, והגעתי עד למרחק של חמישה מטרים בערך משם. שוטר אחד או שניים התחילו לירות צרורות רצופים של אש חיה. אחד הבחורים נפצע ברגל, כשהיה במרחק של חמישה מטרים ממני. לפני שהבחורים ניגשו לפנות אותו התקדמתי אליו. כשהייתי במרחק של שני מטר מהם, פתאום השוטר ירה לעברי ברצף שלושה או ארבעה כדורים. הוא ירה בלי אבחנה על כל מי שהיה מולו.

Thumbnail
מכשיר הטלפון של מוחמד חסן שרייתח

הרגשתי שנפצעתי ירך ימין, מלפנים. ברוך השם, הכדור פגע קודם בפלאפון שלי, שהיה בכיס של המכנסיים, ואז חדר לירך. הרגשתי שאני מדמם אבל החזקתי מעמד והתרחקתי משם בצליעה בכוחות עצמי בערך עשרה מטרים. אחר כך הבחורים הרימו אותי ופינו אותי לאמבולנס שעצר למעלה, ליד הח'ירבה.

ראיתי עוד בחורים נפגעים ונופלים כמו ציפורים, אחד אחרי השני. אחד מהם היה הפרמדיק חמזה שרייתח, בן 24, שניגש לטפל בבחור שאליו ניסיתי לגשת קודם, והם ירו גם לעברו צרור. הוא נפגע ברגל.

יחד אתי באמבולנס פונו עוד שלושה פצועים, שנפצעו בראש, בצוואר ובזרוע. בזמן שהפרמדיקים טיפלו בפצועים האחרים, אני טיפלתי בעצמי. גזרתי את המכנסיים וחשפתי את מקום הפצע בירך. הפרמדיקים נתנו לי תחבושת וחבשתי את הירך שלי כדי לעצור את הדימום. בנוסף, לחצתי עם פדים על הפצע. הפרמדיקים טיפלו בפצוע הראש, מוחמד שרייתח, וניסו להשאיר אותו בהכרה. שמעתי אותם אומרים מפעם לפעם "הוא עדיין חי, הוא נושם". גם שמעתי אותו גונח מכאבים. תוך עשר דקות בערך הגענו לבית חולים "אל-איסתישארי". הכניסו אותנו למיון, והצוותים הרפואיים התחילו לטפל בנו. בזמן שהיינו במיון הגיעו יותר מעשרה פצועים.