דילוג לתוכן העיקרי
מוחמד שקורה. התמונה באדיבות המשפחה
תפריט
נושאים

אנשי כוחות הביטחון ירו למוות במוחמד שקורה, שלא סיכן איש, זמן קצר לאחר שמשך חוט תיל שקשר לגדר

ביום שישי, ה-14.9.18 כחלק מ"הפגנות השיבה" הנערכות ברצועת עזה מאז "יום האדמה" ב-30.3.18, התקיימה הפגנה בסמוך לגדר המפרידה בין הרצועה לישראל, מזרחית למחנה הפליטים אל-בוריג' שבמרכז הרצועה. במהלך ההפגנה, בה השתתפו אלפי אנשים, חלק מהמפגינים פגעו בתלתלית שהצבא מניח לפני הגדר, הבעירו צמיגים ויידו אבנים לעבר אנשי כוחות הביטחון שניצבו מצידה השני של הגדר. בסביבות השעה 17:00 הגיעו למקום שלושה תושבי מחנה הפליטים אל-מר'אזי שמצפון לעיירה דיר אל-בלח – האחים מוחמד והיית'ם שקורה, בני 20 ו-15 בהתאמה, וחברם מוחמד רח'א, בן 18. השלושה התקרבו לגדר. היית'ם שקורה התקרב לחלק הצפוני של הגדר ומוחמד שקורה ומוחמד רח'א התקרבו לחלקה הדרומי, שם הבעירו צמיגים בעת שחלק מהמפגינים יידו אבנים לעבר הגדר.

בסביבות השעה 18:00 נפגש היית'ם עם אחיו ועם רח'א וכולם הלכו צפונה, לאזור הנמצא ליד הגדר ומול אוהלי ההפגנה. מתחקיר בצלם עולה ששקורה ניגש לגדר, קשר אליה חוט תיל, משך בו, ואז שמט אותו והתרחק. מיד לאחר מכן נורה שקורה, כשעמד ליד מפגינים אחרים, במרחק של כעשרים מטרים מהגדר, התרחק מטרים ספורים ונפל על הקרקע. הירי בשקורה תועד בווידיאו, שפורסם בדף פייסבוק שמנהלו מאמץ את עמדתה השגויה של מערכת הביטחון, לפיה מותר לירות ירי חי וקטלני במפגינים לא חמושים הפוגעים בגדר. אולם, ירי קטלני במסגרת פיזור הפגנה - המכוון למפגינים לא חמושים, גם אם פגעו בגדר המפרידה בין ישראל לרצועה, כמו שעשה שקורה – אינו חוקי על-פי כללי המשפט הבינלאומי העוסק בזכויות האדם. ירי כזה מותר רק כתגובה לסכנת חיים ממשית ומיידית, ובהעדר כל אפשרות אחרת למנוע את הסכנה. גם תחת כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי ירי מכוון באזרחים לא חמושים, שאינם משתתפים בלחימה – ופגיעה בגדר לכשעצמה אינה לחימה – הינו אסור.

מאז תחילת ההפגנות בסמוך לגדר נהרגו לפחות 170 פלסטינים, בהם 31 קטינים, שרובם המכריע לא סיכן כלל את אנשי כוחות הביטחון שניצבו מעברה השני של הגדר. בנוסף, יותר מ-5,300 בני אדם נפצעו מאש חיה.

הרוגים ופצועים אלו הם תוצאה ישירה של מדיניות הפתיחה באש שישראל מיישמת מאז תחילת ההפגנות. ההשלכות הקטלניות של מדיניות זו ידועות היטב, והן ביטוי נוסף לאדישותן של הרשויות הישראליות להרג ופציעה של פלסטינים. אם לא כן, הייתה ישראל משנה מזמן את מדיניות הפתיחה באש ומפסיקה לירות במפגינים לא חמושים שאינם מסכנים איש, ואשר נמצאים מעברה השני של הגדר. מדיניות נפשעת זו מוכחת שוב ושוב, כשהצבא ממשיך ליישמה ללא שינוי – ואף מגבה אותה באמצעות מערכות הטיוח הצה"ליות, המבטיחות כמעט בכל מקרה שאיש לא ייתן את הדין על הריגת פלסטינים.

בעדות שמסר מוחמד רח'א ב-16.9.18 לתחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה תיאר מה קרה ליד הגדר:

Thumbnail
מוחמד רח'א. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 16.9.18

מוחמד גלגל צמיג גדול, אולי של משאית. הוא עבר אתו בפרצה בגדר התלתלית שבחורים אחרים עשו, והלך איתו עד לגדר הראשית ושם הבעיר אותו. אחר-כך הוא קשר חתיכת תיל לגדר הראשית. הבחורים קראו לו לחזור כדי שהם יוכלו לשים שם ארבע או חמש חביות מתכת ולהסתתר מאחוריהן - כי לא היה מאחורי מה להסתתר ליד גדר הגבול.

באותו רגע, בסביבות השעה 18:30, הייתי עם מוחמד ליד המפגינים, במרחק של חמישה עשר מטרים בערך מגדר הגבול. לפנינו היו עוד הרבה מפגינים. שמעתי ירי חי וראיתי את מוחמד הולך שלושה צעדים קדימה בערך ואז נופל על הבטן. חשבתי שהוא נפצע בכתף. התקדמתי אליו. כמה בחורים שהתקהלו סביבו אמרו: "שהיד, שהיד".

הרמתי את מוחמד יחד עם צעירים אחרים. התקדמנו כמה צעדים ואז הגיעו פרמדיקים ושמו את מוחמד על אלונקה. הוא היה מחוסר הכרה ודימם מהחזה. נכנסתי להלם והייתי עצוב מאוד כי קלטתי שהפציעה של מוחמד חמורה.

בעדות שמסר ב-16.9.18 לתחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה תיאר גם אחיו, היית'ם שקורה, בן ה-15, את מה שראה:

Thumbnail
היית'ם שקורה. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 16.9.18

עמדנו קרוב לגדר התלתלית והיו שם עוד כמה מפגינים, גברים ונשים. בטווח של 50 מטרים מהתלתלית היו בערך מאה מפגינים. מולנו, בצד השני של הגדר, היו אוהלים עם חיילים על סוללות עפר גבוהות.

מוחמד התקדם עד שהגיע לגדר הראשית. אני נשארתי לעמוד מאחור. הוא קשר את התיל כדי שהבחורים ימשכו אותו. באותו זמן אני התקדמתי עד לגדר הראשית. מוחמד חזר מהגדר לקבוצת המפגינים שעמדה במרחק של בערך עשרים מטר מהגדר. הוא קרא לאחד החברים שלו, והסתכל שמאלה לכיוון החיילים. שאר המפגינים היו מימינו.

פתאום שמעתי ירי, ומוחמד הלך כמה מטרים ונפל על האדמה. אני הייתי ליד הגדר, ומיד השתטחתי על האדמה. הסתכלתי על המפגינים וראיתי כמה בחורים מרימים את מוחמד וקוראים "שהיד, שהיד".

התרוממתי ורצתי לכיוון הבחורים שנשאו את מוחמד. כשהגעתי הם סחבו אותו בריצה על אלונקה לכיוון האמבולנס של הסהר האדום שחנה על כביש ג'כר. הכניסו אותו לאמבולנס ועליתי איתו. בדרך לבית החולים הפרמדיקים ניסו לעשות החייאה ולהציל את מוחמד, אבל הוא היה מחוסר הכרה. הוא דימם מפצע בצד שמאל של החזה. בבית החולים שוהדאא אל-אקצה בדיר אל-בלח, הרופאים בדקו את מוחמד, אבל לא נשאר להם מה לעשות חוץ מאשר להכריז שהוא נפל חלל.

בדרך לבית החולים, כשראיתי את אחי מדמם ומחוסר הכרה, הייתי במצב נפשי רע מאוד. התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה "הבן שלך מוחמד נפל חלל". היא התחילה לצעוק וכבר לא ענתה לי ולא דיברה איתי.

מוחמד נהג להשתתף בכל יום ששי בצעדות השיבה, ולפעמים הוא הלך גם באמצע השבוע. לפני שלוש שנים הוא סיים את הלימודים בבית ספר טכנולוגי של אונר"א וקיבל תעודת חשמלאי, אבל הוא לא מצא עבודה. הוא רצה לעבוד, לחסוך כסף ולבנות לעצמו דירה מעל לבית ההורים, להתחתן ולהקים משפחה. אבל הוא לא הצליח אף פעם למצוא עבודה.

שקורה, שנורה בחזהו, פונה לבית חולים שוהדאא אל-אקצה, אליו הגיע ללא רוח חיים.