דילוג לתוכן העיקרי
גן המשחקים שבו נורה מוחמד נובאני. צילום: איאד חדאד, בצלם, 1.3.18
תפריט
נושאים

חיילים ירו אמצעים לפיזור הפגנות לעבר ראשיהם של שני ילדים בני 10 ו-14 ופצעו אותם

בחודש פברואר 2018 תיעד בצלם שני מקרים באזור רמאללה בהם חיילים ירו אמצעים לפיזור הפגנות על ראשיהם של ילדים בניגוד להוראות הפתיחה באש, ופצעו אותם במהלך הפגנות ואירועי יידוי אבנים. בשני המקרים לא נשקפה סכנת חיים לחיילים או לכל אדם אחר.

- מוחמד נובאני, תושב אל בירה, בן 14, נפצע ב-9.2.18 מכדור מתכת מצופה גומי שננעץ בעינו.

- סאלח יחיא, תושב דיר ניזאם, בן 10, נפצע מרימון גז מדמיע שנורה בכינון ישיר על ראשו.

ירי של רימוני גז בכינון ישיר מנוגד לחוק ולהוראות הפתיחה באש של הצבא עצמו. כך אסור גם ירי של כדורי "גומי" לעבר ילדים ונערים או לפלג הגוף העליון. בשני המקרים, כמו במאות מקרים אחרים, הפרו החיילים את ההוראות והסבו לילדים פגיעה קשה שאת תוצאותיה יאלצו לסבול כל חייהם. לפי נתונים שהגיעו ממשרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), בין החודשים דצמבר 2017 למארס 2018 נפצעו במהלך הפגנות ועימותים עם כוחות הביטחון בגדה המערבית כ-180 פלסטינים מירי חי, מתוכם כ-55 קטינים. בנוסף, נפצעו יותר מאלף מירי כדורי "גומי" – בהם כ-230 קטינים, וכחמישים מפגיעה ישירה של רימון גז – בהם כעשרה קטינים.

פציעתו של מוחמד נובאני, בן 14, באל בירה, 9.2.18:

ב-9.2.18, בסביבות השעה 14:00, התנהלו עימותים בסמוך לכיכר הסיטי-אין שבצפון העיירה אל-בירה בין כמה עשרות נערים וצעירים שהבעירו צמיגים, חסמו את הכביש ויידו אבנים לבין כ-30-20 חיילים שעמדו במרחק של כמה עשרות מטרים מהם וירו לעברם אש חיה, כדורי "גומי" ורימוני גז. בסביבות השעה 14:30 טיפסו שני חיילים על גבעה בקצהו הצפון-מזרחי של גן משחקים שמדרום מזרח לכיכר וירו ממרחק של כשלושים מטר כדורי "גומי" לעבר קבוצת נערים שהייתה בגן והשתתפה זמן קצר קודם לכן ביידוי האבנים. אחד הכדורים פגע בעינו של מוחמד נובאני, תושב אל-בירה בן 14, שהיה במקום.

Thumbnail
גן המשחקים שבו נורה מוחמד נובאני. צילום: איאד חדאד, בצלם, 1.3.18

בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-1.3.18 סיפר:

Thumbnail
מוחמד נובאני. צילום: איאד חדאד, בצלם, 1.3.18

פתאום שני חיילים עלו על גבעה בפינה הצפון-מזרחית של הגינה וירו. הרגשתי משהו פוגע בעין הימנית שלי. לא שמתי לב מי משניהם ירה בי. אחר כך הרגשתי בחילה. שמתי את היד על מקום הפגיעה והרגשתי שיורד הרבה דם. פחדתי מאוד.

הילדים שהיו לידי מיד שמו לב ועזרו לי ללכת. לא יכולתי לראות בעין שנפגעה והרגשתי סחרחורת וערפול ראייה והכל היה מטושטש. הם לקחו אותי לאמבולנס של הסהר האדום שעמד קרוב לשם. בדרך לבית החולים, הפרמדיקים ניקו את מקום הפגיעה וחבשו אותו.

נובאני פונה לבית החולים ברמאללה והועבר משם לבית חולים בשכם, שם נותח להוצאת כדור ה"גומי" שננעץ בראשו. הוא שוחרר מבית החולים לאחר חמישה ימים כשאינו רואה בעין ימין. לאחר מכן הופנה להמשך טיפול רפואי בבית חולים במזרח ירושלים, שם נותח בעינו ואושפז למשך שבוע.

אמו, ניבין נובאני, בת 40 ואם לחמישה, סיפרה בעדות שמסרה לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-5.3.18 על ההתמודדות עם פציעתו של בנה:

מאז שמוחמד שוחרר מבית החולים, הוא סובל לא רק מעין ימין, שהוא לא רואה בה יותר, אלא גם מכאבי ראש ומכאבים בעין שמאל, שלא נפגעה. עין ימין מכוסה בכיסוי פלסטיק כדי להגן עליה והוא מקבל תרופות וצריך לנקות את האזור. הוא ישב כל הזמן בבית, בהלם ובמצב נפשי קשה. כל הזמן הוא שאל מה יהיה עם העין שלו ומתי יורידו את הכיסוי, מתי הוא יוכל לראות בה שוב ומתי יחזור לבית הספר. אני שבורה ולא ידעתי איך לענות לו. רק חזרתי כל הזמן על אותן אמירות מרגיעות, שעוד מעט הוא יראה שוב בעין, שיוכל לחזור לבית הספר, שהוא יהיה כמו חדש. לפעמים שכנעתי את עצמי שמוחמד לא איבד את הראיה בעין ויש עדיין תקווה.

אתמול, יום ראשון, 4.3.18, לקחתי אותו לרופא עיניים מומחה ברמאללה. זה היה מאוד מאכזב. הלב שלי נשבר. הוא אמר שאין תקווה שמוחמד יראה בעין ימין ושאנחנו צריכים להשלים עם המציאות ולהכין את הילד לחיים נורמאליים כמו שהוא. היום שלחנו אותו לבית הספר אחרי היעדרות של יותר משלושה שבועות, בתקווה שישתלב בקלות ולא יציקו לו. כשהוא חזר הוא סיפר שהוא התקשה לעקוב אחרי הלימודים וסבל מכאב ראש ועייפות אבל נשאר עד סוף היום כדי לא להפסיד עוד לימודים. הבנו מהרופאים שזה נורמאלי שיהיה לו קשה בהתחלה ושעם הזמן הוא יסתגל למציאות החדשה.

פציעתו של סאלח יחיא, בן 10, בדיר ניזאם, 22.2.18:

Thumbnail
הפצע בראשו של סאלח יחיא. צילום: איאד חדאד, בצלם, 27.2.18

ב-22.2.18, בסביבות השעה 13:00, יידתה קבוצה של 15-10 ילדים ונערים שעמדה בסמוך לגינה ציבורית אבנים לעבר 4-3 חיילים, שעמדו במרחק של כמאה מטרים מהם. החיילים ירו אש חיה באוויר, השליכו לעבר הילדים והנערים רימוני הלם וירו לעברם כדורי "גומי" ורימוני גז. בגן עצמו שיחקו כעשרה ילדים. לאחר כחצי שעה ירה אחד החיילים רימון גז בכינון ישיר לעבר אחד הילדים ששיחק בגינה, סאלח יחיא, תושב דיר ניזאם בן 10, ופגע בראשו.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-27.2.18 סיפר יחיא:

Thumbnail
סאלח יחיא לאחר פציעתו. צילום: איאד חדאד, בצלם, 27.2.18

בערך עשר דקות אחרי שהגעתי לגינה, בזמן ששיחקתי עם הגב לחיילים, משהו קשה פגע בראש שלי, כמו טיל, ונפל לידי. הרחתי ריח של גז והרגשתי בחילה וסחרחורת. נפלתי על הקרקע. אחר-כך קמתי ושמתי את היד על הראש שלי. ירד לי הרבה דם והיד שלי התכסתה בו.

מיד הגיעו אחי וילדים נוספים שהיו בסמוך והרימו אותי עד הכביש. הם התקשרו להזמין אמבולנס. אישה מהיישוב הגיעה וחבשה את הראש שלי, ואז אחי קסאם, בן 21, הגיע ברכב של אבא שלי ולקח אותי אל בית החולים אל-איסתישארי ברמאללה, יחד עם אחי עבדאללה,  שהיה הראשון ששם לב לפציעה שלי והרים אותי עד לפינוי שלי, יחד עם דוד ובן-דוד שלי. המשכתי ללחוץ על התחבושת עד שהגענו אל בית החולים אחרי בערך עשרים דקות.

אוסאמה יחיא, תושב דיר ניזאם בן 17, בן דודו של סאלח, עמד אותה שעה באזור מוגבה מאחורי הגינה.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-27.2.18 הוא תיאר את מה שראה:

Thumbnail
אוסאמה יחיא מצביע על המקום שבו שיחק בן דודו כשנפגע. צילום: איאד חדאד, בצלם, 27.2.18

בערך בשעה 14:00, 10-15 דקות אחרי שהגעתי למקום, ראיתי חייל יורה רימוני גז. הוא ירה על המפגינים 3-4 רימונים אחד אחרי השני, בכינון ישיר. בגן לידי היו בערך 15-10 ילדים קטנים, וכולנו הסתכלנו על החייל שירה. אחד הרימונים פגע בסאלח שהיה מתחתי בערך 20 מטרים ממני, ליד המגלשות בגן. ראיתי אותו שם יד על מקום הפצע בחלק העליון של הראש שלו ונופל. חשבתי שהוא נפצע קשה.

אני ואחיו עבדאללה ועוד ילדים רצנו אליו והרמנו אותו. היה לו דימום חזק ופצע גדול ועמוק. הרחקנו אותו משם כי כל המקום היה מלא גז וכולם הרגישו מחנק. התקדמנו בערך 30-40 מטרים ואז הגיעה אישה שעזרה לנו לחבוש את הפצע עם חתיכת בד. אחר כך הגיעו קסאם, אח של סאלח ועבדאללה,  עם המכונית של המשפחה ולקחנו את סאלח לבית החולים אל-איסתישארי ברמאללה.

בבית החולים בדקו הרופאים את סאלח יחיא, תפרו את הפצע ושחררו אותו לביתו אחרי כמה שעות.