דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

הפרקליטות דחתה ערר שהגיש בצלם על סגירת תיק החקירה אודות הריגתו של חסן א-טבר

חסן א-טבר, אשתו ובנו. הצילום באדיבות המשפחה
חסן א-טבר, אשתו ובנו. הצילום באדיבות המשפחה

חסן א-טבר, תושב ביתיללו, בן 47, נהרג ב-29.7.12 כששוטרים ומאבטח במחסום א-זעיים (ירושלים) הסמוך לירושלים ירו לעברו בעת שהיה במכונית בדרכו לעבודה בישראל ללא היתר. הירי נחקר על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים, שהודיעה לבצלם ב-13.3.13 כי החליטה לסגור את התיק בעילה של "היעדר עבירה". בצלם הגיש ערר על סגירת התיק, וב-20.2.14 החליטה גם מחלקת העררים בפרקליטות המדינה לדחות את הערר בעילה של "היעדר עבירה".

נסיבות האירוע

מתחקיר האירוע שערך תחקירן בצלם באזור רמאללה, איאד חדאד, עולה כי ב-29.7.12, בשעות הלילה, ניסתה קבוצה של 14 פועלים פלסטינים להיכנס לעבודה בישראל ללא היתר. העובדים, שעמם נמנה גם חסן א-טבר, הצטופפו במכונית מסחרית המיועדת לחמישה נוסעים, שבה נהג חמאדה ג'אבר, תושב מזרח ירושלים. הרכב נסע בכביש מס' 1 מכיוון מעלה אדומים לירושלים.

מתיק החקירה של מח"ש, שהתקבל בבצלם, עולה שהשוטרים במחסום קיבלו התראה על כך שכלי רכב המסיע פועלים פלסטינים נמצא בדרכו אליהם. נהג המכונית עצר מעט לפני המחסום, וכשהשוטרים ניגשו למכונית וניסו לפתוח את דלתה, הוא פתח בנסיעה מהירה. שוטרים אחרים במחסום קראו לנהג לעצור, אך הוא המשיך בנסיעה וחלף על פניהם במהירות. הנהג לא נכנס לשטח המחסום אלא פנה ימינה מיד לפניו ונסע לכיוון הכפר א-זעיים שנמצא תחת שליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית.

שני שוטרים וכן מאבטח שהיה מוצב במחסום פתחו באש לעבר המכונית. לפי עדויות השוטרים, הם הרגישו כי המכונית סיכנה אותם. מהירי נפצעו ארבעה מהנוסעים, בהם חסן א-טבר, שנפצע אנושות מקליע שחדר לאחורי ראשו. בנוסף נפצע אחד מהשוטרים מרסיסי הירי של חבריו.

נוסעי המכונית קראו לנהג לעצור ואחד מהם משך בידית מעצור-היד. המכונית עצרה בכפר א-זעיים, שם יצאו ממנה הנהג וכל הנוסעים, כולל הפצועים, למעט א-טבר. לאחר-מכן נכנס הנהג בחזרה למכונית והחל להימלט מהמקום, כשא-טבר עדיין בתוכה. זמן קצר לאחר מכן מצאו הפועלים את א-טבר שוכב לצד הדרך בתוך הכפר, ככל הנראה במקום שבו הוריד אותו הנהג מהמכונית. דקות ספורות לאחר מכן הגיע למקום אמבולנס שהוזעק על ידי השוטרים במחסום, שפינה אותו לבית החולים הדסה עין כרם. א-טבר מת בדרכו לבית החולים.

ב-2.9.12 נעצר נהג המכונית, על ידי המשטרה והואשם בגרימת מוות ברשלנות. בתחילת חודש מארס 2013 הורשע הנהג במסגרת עסקת טיעון בגרימת חבלה בכוונה מחמירה, במעשה פזיזות ורשלנות ובניסיון להסעת "שוהה בלתי חוקי" ונגזרו עליו שלוש שנות מאסר בפועל.

חקירה רצופה פגמים

חקירת מח"ש אודות הריגתו של א-טבר נפתחה מיד לאחר האירוע. למעלה משבעה חודשים לאחר מכן, ב-13.3.13, הודיעה מח"ש לבצלם כי תיק החקירה נסגר בהיעדר עבירה. בצלם קיבל לידיו את העתק תיק החקירה, כולל סרטוני וידאו מהמחסום, וב-13.5.13 הגיש באמצעות עו"ד גבי לסקי ערר לפרקליט המדינה נגד ההחלטה לסגור את התיק.

בערר טען בצלם, בין היתר, שהחקירה היתה רצופה פגמים: השוטרים היורים לא נחקרו באזהרה, ולכן לא ניתן היה לנקוט נגדם הליכים מבלי לגבות את עדותם מחדש, הפעם תחת אזהרה. משמעות הדבר היא שחוקרי מח"ש החליטו מלכתחילה, עוד טרם גבו את העדויות, שאיש מהשוטרים אינו חשוד בעבירה פלילית, ולמעשה, שהריגתו של א-טבר לא הייתה כרוכה בעבירה כזאת. בצלם טען כי לו נגבו עדויות היורים באזהרה, היה די בחומר החקירה כדי להעמיד אותם לדין, לכל הפחות על גרימת מוות ברשלנות, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ומעשי פזיזות ורשלנות בכלי יריה.

בנוסף, טען בצלם שהחוקרים התעלמו מסתירות שהתגלו בעדויות השוטרים. כך למשל, שניים מהם טענו שהמכונית כמעט ודרסה שוטר שלישי, שנאלץ לקפוץ הצידה כדי לחמוק מפגיעה. אותו שוטר, לעומת זאת, מסר בחקירתו שלא זז ממקומו ושהמכונית היא שסטתה ועקפה אותו. שוטר אחר העיד שהחל לירות רק לאחר ששאל את מפקד המחסום על מה הוא יורה ונענה "לגלגלים של הרכב, מחבל". אולם מעדותו של מפקד המחסום ומתיעוד הווידיאו עולה שאותו שוטר פתח בירי מיד כשהמכונית חלפה על-פניו.

במסגרת החקירה לא נאספו די ראיות כדי לקבוע מי מהיורים פגע בא-טבר ובפצועים האחרים. למרות שאחד הפצועים העיד שמסר את הקליע שהוצא מגופו לעו"ד מטעמו, מח"ש לא פעלה לקבל לידיה את הקליע. כמו כן, במסגרת נתיחה שלאחר המוות הוצאו מגופתו של א-טבר שלושה רסיסים. אלה הועברו לבדיקת מומחה מעבדת נשק, שקבע כי איכותם של שניים מהם אינה מאפשרת ביצוע של בדיקות השוואה לכלי הנשק של היורים. מסיבה שאינה ידועה לבצלם לא נערכה בדיקת השוואה גם לרסיס השלישי.

חוקרי מח"ש גבו גם עדויות משלושה מהנוסעים הפלסטינים. פרט לתיאור נסיבות האירוע, הם נשאלו אודות כניסתם לישראל: מה תדירותה, באיזה אופן היא מתואמת, כמה שילמו לנהג, האם היו מודעים לאי-החוקיות של ניסיון הכניסה לישראל, ואם כן, מדוע בכל זאת ניסו. שאלות אלה נשאלו למרות שלחוקרים לא היתה כל סמכות להעלות אותן, שכן סמכותה של מח"ש מוגבלת לחקירת חשדות של עבירות של שוטרים.

הירי נעשה בניגוד להוראות הפתיחה באש

בערר הושם דגש מיוחד על כך שהירי באירוע בוצע בניגוד להוראות הפתיחה באש, דבר שעולה בבירור מתיעוד הווידיאו וכן מהחקירה עצמה:

ההוראות קובעות כי העובדה שמכונית נמנעת מלחצות מחסום אינה מהווה עילה לפתוח בירי לעברה, "אלא אם כן נפתחה אש יעילה מתוך הרכב לעבר כוחותינו וזוהה מקור הירי והאמל"ח בתוך הרכב, או במקרה בו יש זיהוי ודאי של רכב למול התראה מודיעינית קונקרטית (סוג, צבע ומספר רישוי של הרכב)". נסיבות האירוע אינן עונות כלל על תנאים אלה. להיפך, מעדויות השוטרים במח"ש עולה שהמידע שהתקבל במחסום לפני הגעת המכונית נגע לכלי-רכב המסיע פועלים בדרכם לעבודה בישראל ללא היתר, ולא למכונית שמנוסעיה נשקפת סכנה מיידית כלשהי.

ההוראות גם מתייחסות לאופן ביצוע הירי, שמותר לעבר הגלגלים בלבד. במקרה זה, הירי נעשה בניגוד להוראות אלה. תיעוד הווידיאו מראה שהירי לא כוון רק לעבר הגלגלים, אלא גם אל גוף המכונית. השוטרים ירו במכונית תוך כדי ריצה, בשעות החשכה וממרחק רב, בעת שהיא נסעה במעלה הכביש – תנאים שאינם מאפשרים ירי מדויק. בעת שחסן א-טבר נפגע באחורי ראשו, אדם אחר ישב על ברכיו, ולכן לא היה ביכולתו להתכופף כדי לחמוק מהירי. לפיכך ברור שהירי של השוטרים לא פגע רק בגלגלי המכונית. בנוסף, יש בתיק תיעוד של רסיסי שמשת המכונית, שנופצה מהירי.

על אף כל אלה החליטה מחלקת העררים בפרקליטות המדינה כי הירי בוצע לעבר גלגלי הרכב ובהתאם להוראות הפתיחה באש.

תיעוד הירי במצלמות האבטחה של המחסום. בשנייה ה-12 ישנו מעבר ממצלמת אבטחה 1 למצלמת אבטחה 2

פלסטיני נהרג, איש לא ייתן את הדין

חסן א-טבר נורה למוות על-ידי שוטרים בנסיבות שלא הצדיקו פתיחה באש והירי עצמו בוצע באופן המנוגד להוראות הפתיחה באש. למרות זאת, ניהלה מח"ש את החקירה מלכתחילה כאילו לא בוצעה עבירה, חקרה את השוטרים המעורבים מבלי להזהירם, והחליטה לסגור את התיק בעילה של היעדר עבירה. מחלקת העררים בפרקליטות המדינה נתנה אף היא הכשר להתנהלות הבלתי חוקית של השוטרים, כמו גם לחקירה החלקית והרשלנית שניהלה מח"ש. החלטות אלה מרוקנות מתוכן הן את הוראות הפתיחה באש והן את ההליכים האמורים להבטיח מתן דין וחשבון על הפרות חמורות של זכויות האדם.