דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

חשד כבד להוצאה להורג באל-יאמון, 8.11.06

ב-8.11.06, בשעות הבוקר המוקדמות, הרג כוח צבא מיוחד חמישה פלסטינים בכפר אל-יאמון שבנפת ג'נין. בהודעה שפורסמה באתר דובר צה"ל נמסר כי במבצע משותף של צה"ל והשב"כ נהרגו חמישה פעילי טרור. נסיבות מותם של החמישה לא פורטו בהודעה אולם נמסר בה כי בסריקות שערכו החיילים נמצאו רובים, אקדחים ומחסניות.

בצלם ערך תחקיר באשר לנסיבות הריגתם של שניים מבין הרוגי האירוע: סלים אבו אל-הייג'א ומחמוד אבו חסן. נסיבות הריגתם של השניים, כפי שעולה מן התחקיר, שונות מהותית מן המתואר בהודעת דובר צה"ל. עדי ראייה, בני משפחת קבאלה מאל-יאמון, מסרו כי בסביבות השעה 1:30, התדפקו על דלתם שני צעירים, המבוקשים על-ידי כוחות הביטחון הישראליים, כשהם פצועים. השניים הוכנסו לבית המשפחה, קיבלו עזרה ראשונה מהאב ומבנו וכוסו על-ידי האם בשמיכות.

כעבור 20-15 דקות, הגיע לבית המשפחה כוח צבאי. החיילים השתמשו בכריזה, דרשו מבני המשפחה לפתוח את שער הבית והשליכו אל תוך החצר רימון הלם. אבי המשפחה ואחד הבנים פתחו את השער, והחיילים בג'יפ הורו לבני המשפחה לצאת מתוך החדרים אל החצר הפנימית של ביתם. כל בני המשפחה יצאו והתיישבו בצמוד לקיר שמול הכניסה לבית, לפי הוראות החיילים. בשלב זה, שכב אבו אל-הייג'א בכניסה לחדר סמוך לשער הבית, כשפלג גופו העליון בתוך החדר, ורגליו מחוצה לו. הוא היה פצוע בירכו. מולו, ליד שער הכניסה לבית, שכב מחמוד אבו חסן, כשהוא פצוע בביטנו.

מקום האירוע. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם.
מקום האירוע. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם. />

שלושה חיילים נכנסו לבית, דלגו מעל גופו של מחמוד אבו חסן, ונכנסו מיד לחדר שבפתחו שכב אבו אל-הייג'א. לאחר כשתי דקות לכל היותר, שמעו בני הבית ירייה אחת או שתיים. בדיעבד הסתבר כי ירי זה פגע באבו אל-הייג'א והרגו. מיד לאחר מכן ראו שניים מדיירי הבית, בשאר ומוהנד קבאלה, את אחד החיילים יורה באבו חסן, הפצוע השני: מוהנד ראה את קנה הרובה בזמן הירי ואת אבו חסן נפגע, ואילו בשאר ראה את הרשף שהבזיק בזמן הירי.

התחקיר שערך בצלם מעלה חשד כבד כי סלים אבו אל-הייג'א ומחמוד אבו חסן הוצאו להורג על ידי החיילים, בעת ששכבו פצועים, ללא נשק ומבלי שנשקפה מהם סכנה כלשהי לחיילים. העובדה שהחיילים לא ירו בצעירים הפצועים מיד עם כניסתם לבית, לא ערכו חיפוש על גופם ולא קשרו את ידיהם, מחזקת את ההנחה כי החיילים לא ראו בהם איום. תחת זאת, דילגו כאמור, החיילים מעל גופו של אבו אל-חסן, נכנסו לאחד החדרים, ורק כשתי דקות מאוחר יותר ירו בפצועים מטווח קצר.

מעצר חשודים בביצוע פשעים, חמורים ככל שיהיו, הוא פעולה של אכיפת חוק בעלת אופי שיטורי, גם כאשר הוא מבוצע על-ידי חיילים. פתיחה באש בנסיבות כאלה מותרת, הן לפי המשפט הבינלאומי והן לפי המשפט הישראלי, רק לצרכי הגנה עצמית או לשם מניעת בריחתו של החשוד. הריגתם של שני המבוקשים באל-יאמון בנסיבות העולות מהתחקיר, חורגת באופן ברור מסמכויות אלה. יתרה מזו, גם אם הפעולה באל-יאמון היתה חלק אירועי הלחימה ולא פעולה של אכיפת חוק, כפי שנוהגת ישראל לטעון, היוותה הריגת השניים הפרה חמורה של דיני הלחימה במשפט ההומניטארי הבינלאומי. דינים אלה אוסרים באופן מוחלט על הרג מכוון של לוחמים שאינם יכולים עוד להגן על עצמם בשל פציעתם, ואינם מהווים סכנה למנסים לעצרם. מעשה כזה מוגדר כפשע מלחמה.

המקרה שאירע באל-יאמון אינו הראשון מסוגו. במאי 2005 פרסם בצלם דו"ח שבחן ארבעה מבצעים למעצר פלסטינים המבוקשים על-ידי כוחות ביטחון במהלך השנה שקדמה לפרסום הדו"ח. מן הדו"ח עולה כי במבצעים אלה פעלו החיילים כאילו מדובר בהתנקשות ולא בפעולת מעצר, תוך הפרה בוטה של הוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי. בשניים מהמקרים "נטרלו" אנשי כוחות הביטחון את מי שהוגדר כמבוקש, ובכל זאת ירו בו לאחר מכן למוות: באחד מהם ירו החיילים למוות באדם שהרים את ידיו לאות כניעה, ואילו בשני ירו למוות באדם ששכב על הקרקע פצוע מירי החיילים, ואשר נשקו כבר נלקח ממנו.

נוכח ממצאי התחקיר פנה בצלם לתובע הצבאי הראשי בדרישה כי יורה למשטרה הצבאית החוקרת לפתוח בחקירה.