דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

בצלם על שביתת הרעב: על ישראל להיענות לדרישות האסירים לשיפור תנאי כליאתם

בני משפחותיהם של אסירים מפגינים בירושלים בתמיכה במאבק האסירים. צילום: עמאר עוואד, רויטרס, 27.4.17
בני משפחותיהם של אסירים מפגינים בירושלים בתמיכה במאבק האסירים. צילום: עמאר עוואד, רויטרס, 27.4.17

גם אם ישופרו תנאי הכליאה – תמשיך ישראל להחזיק אלפי פלסטינים ללא משפט הוגן או ללא משפט כלל

שביתת הרעב שבה פתחו יותר מאלף אסירים ועצירים פלסטינים ב-17 באפריל היא מחאה לא אלימה שבמרכזה שורת דרישות בסיסיות ולגיטימיות לשיפור התנאים שבהם הם מוחזקים. בשל החזקתם בישראל, המנוגדת למשפט הבינלאומי, מטילה ישראל הגבלות קיצוניות על ביקורי המשפחות ובני משפחה רבים אינם מורשים לבקר כלל. כמו כן מטיל השב"ס על האסירים "הביטחוניים" איסור מוחלט לשוחח בטלפון. האסירים דורשים, בראש וראשונה, הרחבה של ביקורי המשפחות והיתר לשוחח עם בני משפחתם בטלפון. כמו כן הם דורשים שירותי רפואה וחינוך ברמה נאותה, והפסקה של המעצרים המנהליים והכליאה בבידוד.

במקום להתייחס בצורה עניינית לדרישות האסירים, שבחרו במחאה שאינה פוגעת באיש מלבדם, נוקטת ישראל – באמצעות שירות בתי הסוהר – שורה של צעדי ענישה לא לגיטימיים, שנועדה לשבור את רוחם. בין השאר, הגביר שב"ס את ניתוקם של השובתים מהעולם, אסר עליהם להיפגש עם עורכי דינם והחרים מהם מלח – מה שמסכן את בריאותם. ככל שיתגברו הניסיונות לשבור את השביתה, קיים חשש כי שב"ס ינסה גם להזין את האסירים בכפיה – דבר אסור הנחשב לעינוי.

לא ניתן להתייחס לשביתת האסירים במנותק מהקשרה: בעוד חודש ימלאו לכיבוש חמישים שנה. במסגרת שליטתה המתמשכת, כלאה ישראל מאות אלפי פלסטינים בבתי כלא בתוך שטחה – רובם ללא משפט הוגן וחלקם ללא משפט כלל. החזקתם של אלפי פלסטינים בכלא וההגבלות הקיצוניות המוטלות עליהם הן חלק בלתי נפרד ממשטר הכיבוש.